אחרי 15 שנה שלא הופיעו יחד בהרכב מלא, הודיעו אמש (שלישי) חברי להקת הפוג'יז על סבב הופעות עולמי וחדש לרגל חגיגות 25 שנה לאלבום האיקוני שלהם "The Score".
למעשה, חברי ההרכב, לורין היל, וויקליף ז'אן ופראז (מישל), יופיעו כבר הלילה (שעון ישראל) בהופעת פופ-אפ מיוחדת בניו יורק, ונכון לעכשיו נקבעו כבר 12 תאריכים להופעות האיחוד שלהם בארצות הברית, לונדון, פריז, ניגריה וגאנה. הפעם האחרונה אגב בה הם שחררו שיר משותף הייתה אי שם ב-2005, כך שההתרגשות (גם שלנו) מובנת בהחלט.
"לפוג'יז יש היסטוריה מורכבת אך משפיעה", סיפרה (מיס) לורן היל בהצהרה לתקשורת. "החלטתי לכבד את הפרויקט המשמעותי הזה, את יום השנה שלו ואת המעריצים שהעריכו את המוזיקה על ידי יצירת פלטפורמה שבה נוכל להתאחד, לבצע את המוזיקה שאהבנו ולהוות דוגמא לעולם ולפיוס".
וויקליף ז'אן הוסיף: "כשאני חוגג 25 שנה עם הפוג'יז, הזיכרון הראשון שלי הוא שנשבענו מההתחלה שלא נעשה רק מוזיקה, אלא נהיה תנועה חברתית. שנהיה הקול של אלו שלא נשמעים, ובזמנים המאתגרים האלו אני אסיר תודה שאלוהים שוב איחד אותנו".
ההצהרות של השניים לתקשורת הצליחו לרגש לא מעט אנשים, אחרי שבמשך השנים היו אינספור שמועות על סכסוך עמוק בין ז'אן להיל שנבע, לפחות כך על פי אותן שמועות, מסיבות רומנטיות. אנשי אתר פי'צפורק לדוגמה ציינו שבספר הזכרונות של ז'אן הוא מספר שפראז אמר פעם אחת ש"יש סיכוי יותר טוב לראות את אוסאמה בן לאדן וג'ורג' בוש יושבים בסטארבקס, שותים קפוצ'ינו ודנים במדיניות החוץ של ארה"ב מאשר איחוד של ההרכב".
לאחר ההופעה, שכאמור תיערך כבר הלילה בארה"ב, ההרכב ייצא לסבב ההופעות המרגש ב-2 בנובמבר, כשהתחנות הראשונות יהיו בשיקגו, אוקלנד, לוס אנג'לס, אטלנטה, מיאמי, ניוארק, ווושינגטון. משם חברי ההרכב יטוסו לאירופה להופעה ראשונה שתיערך בפריז ב-4 בדצמבר, לאחר מכן הם ינחתו בלונדון להופעה ב-6 בדצמבר, ובהמשך יגיעו לניגריה. אם לא יתווספו תאריכים לטור המיוחד הסבב המרגש ייחתם בהופעה בגאנה ב-18 בדצמבר.
האלבום "The Score" הוא האלבום השני והמצליח ביותר של ההרכב ביותר שיצא ב-1996, וכלל להיטים כמו "Ready or Not", "Fu-Gee-La" או הקאבר ל-"Killing Me Softly", והוא זיכה את השלישייה בפרס הגראמי על אלבום הראפ הטוב ביותר.
מיד לאחר צאת האלבום וויקליף ז'אן שחרר את אלבום הסולו שלו "The Carnival", אחריו ב-1998 היל שחררה את אחד מהאלבומים הפופולריים ביותר בקרב קהילת ההיפ הופ, הארנ'בי וקהילת המוזיקה בכלל: "The Miseducation of Lauryn Hill", ואז גם פראז ניסה גם את מזלו באותה שנה עם פרויקט סולו שלא צלח במיוחד. מה אומרים? בעיקר מתרגשים ומחכים.