הזמר סקוט מקנזי, כוכב שנות ה-60', שהתפרסם בלהיט הענק של ילדי הפרחים "סן פרנסיסקו" ("ודאו שאתם שמים פרחים בשיער"), מת בגיל 73. הוא נמצא מת בביתו על ידי שכן, ביום ראשון אחר הצהרים (זמן ארצות הברית). שכנה אחרת שלו אמרה ל"בי.בי.סי" כי מקנזי יצא ונכנס לאחרונה מבתי חולים כיוון שסבל ממחלת עצבים - תסמונת גיליאן בארה. לדבריה הוא ביקש מצוות בית החולים לחזור לביתו אחרי שעבר התקף לב במהלך האשפוז.
סקוט מקנזי היה חברם הקרוב של חברי להקת "האמהות והאהבות" ושל ג'ון פיליפס, שכתב והפיק עבורו את להיטיו "סן פרנסיסקו". השיר, שיצא במאי 1967, הפך במהרה ללהיט כלל עולמי ולהמנון של ה"היפים" ושל תנועת "ילדי הפרחים" של שנות ה-60' בכל העולם ובמיוחד באמריקה. בשנת 2002 אמר מקנזי: "אני נפעם מכך שהלהיט שלי עדיין מתדלק את החלומות של צעירים ברחבי העולם".
סקוט מקנזי היה זמר וגם גיטריסט וכותב שירים. הוא נולד בשם פיליפ וואלאך בלונדהיים בינואר 1939. הוא גדל בצפון קרוליינה אצל סבו וסבתו, בזמן שאמו האלמנה עבדה בוושינגטון הבירה. בנעוריו פגש את ג'ון פיליפס והקים איתו הרכב בשם ה"אבסטרקטס". הם עברו לניו יורק תחת השם "הסמות'יס", שם הופיעו במועדונים והקליטו שני סינגלים. בשלב הזה של הקריירה החליף בלונדהיים את שמו למקנזי, אחרי שהקומיקאי ג'קי קרטיס צחק עליו שהוא נראה כמו כלב סקוטי.
עם עליית מוזיקת הפולק בשנות ה-60' הקימו מקנזי ופיליפס שלישייה עם נגן הבנג'ו דיק ווייסמן. הם הוציאו שלושה אלבומים תחת השם "הג'ורנימן" והתפרקו ב-1964. פיליפס הקים את "האמהאות והאהות" ויצר את השירים הגדולים שלהם, שהשפיעו על דור שלם. מקנזי דחה הצעה להצטרף ללהקה וניסה לפרוץ ככוכב בעמו, אבל השניים נותרו בקשר טוב.
מקריירת הסולו של מקנזי זכור, כאמור, הלהיט "San Francisco" (Be Sure To Wear Flowers In Your Hair) שכתב פיליפס, אשר גם גם מנגן בו בגיטרה. זהו למעשה להיטו הגדול היחיד של מקנזי, שנוצר בהשפעת הפסטיבל הגדול הראשון במונטריי, שפיליפס היה בין מייסדיו.. השיר הוקלט כאשר הוא עונד פרחים לראשו וחבריו יושבים מסביבו ועורעים מדיטציה, כך מספרים.
עם צאתו עלה השיר למקום הרביעי במצעד האמריקני ולמקום הראשון במצעד הבריטי. מקנזי נהיה כוכב, הוציא עוד שני אלבומי סולו, אבל פרש בסוף העשור ממוזיקה אחרי שלא עמד בלחץ התהילה. למרות הפרישה, הוא המשיך להופיע עם להיטו היחיד, ובכל הופעה שלו באמריקה עם השיר "סן פרנסיסקו" הקפיד מקנזי להקדיש אותו לחיילים שיצארו ממלחמת וייטנאם. בשנת 2002 שר אותו בטקס זיכרון לחללים האמריקנים במלחמה.
בסוף שנות ה-80' חזר מקנזי להופעות, כזמר בהרכב המאוחר של "האמהות והאבות". הוא גם היה מעורב בכתיבת הלהיט "Kokomo" של הביץ' בויז.
בשנת 2002 כתב באתר שלו: "מלבד הראפ, המוזיקה של שנות ה-60' היתה המוזיקה עם התפקיד והכוח החברתיים הגדולים ביותר. למרות שק'יץ האהבה' הפך ל'חורף של ייאוש' המוזיקה המשיכה להשאיר אותנו בחיים ולשאת אותנו הלאה על גלי התקווה לעולם שבו אנחנו מאמינם שכן יקרה שינוי, והיא עדיין עושה זאת".