_g.jpg "ברונו מארס, רד הוט צ'ילי פפרס (צילום: Larry Busacca, GettyImages IL)")
_i.jpg "ברונו מארס, רד הוט צ'ילי פפרס (צילום: Elsa, GettyImages IL)")
_i.jpg "ברונו מארס סופרבול (צילום: Larry Busacca, GettyImages IL)")
מי האמין שסיאטל סי-הוקס, עם אחת ההגנות הטובות ביותר בהיסטוריה של הפוטבול, תשפיל ככה את אחד הקווטרבקים הגדולים של העידן הנוכחי פייטון מאנינג, הטאלנט של הדנבר ברונקוס, אחרי שהגיע לקבוצה במהלך גאוני של הג'נרל מנג'ר (וקווטרבק העבר הגדול לכשעצמו) ג'ון אלוויי?
מי היה מאמין שהרד הוט צ'ילי פפרס אחת הלהקות הטובות והמוערכות בעולם הרוק האמריקני ב-25 השנים האחרונות, תושפל ככה במופע המחצית של הסופרבול, כאשר תשמש כינור שני לברונו מארס הצעיר, שברזומה שלו יש רק שני אלבומים ואת מספר הלהיטים הבאמת גדולים שלו ניתן למנות על אצבעות כף יד אחת?.
אחרי מופעי המחצית של מדונה לפני שנתיים וביונסה בשנה שעברה, לא מעט אמריקנים שאלו את עצמם הלילה "ברונו מי?". כן כן, בעולם הפופ ברונו מארס הוא כישרון מוכח, זוכה פרסי "גראמי", שהזרים בשלוש השנים האחרונות שורה של להיטים למצעדים, אבל בקרב הקהל הכל-אמריקני, ה-100 מיליון איש ומעלה שצופים מדי שנה בסופרבול, כי צפייה בו מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית שלהם, עבור רוב הקהל הזה ברונו מארס הוא כמעט חצי אנונימי, מעין חיקוי עכשווי וטרי, נוצץ אבל באותה נשימה קצת דהוי, לג'יימס בראון ומייקל ג'קסון.
הפפרס כבובות ראווה בהצגה הגדולה של אמריקה
אחרי 25 שנה של דם, סוכר, סקס וקסם, כנראה שגם ה"רד הוט צ'ילי פפרס" בהנהגת אנתוני קידיס ופלי, שעדיין חושפים פלג גוף עליון עירום, חלק ויחסית שרירי גם בגיל 50, הם לא יותר מבובות ראווה בהצגה הגדולה של אמריקה. הלהיט הבודד שלהם שנוגן אמש, "Give It Away", יחד עם ברונו מארס ולהקתו (חלילה שהפפרז יקבלו את הבמה רק לעצמם, כן?), הוא בהקשר של הסופרבול לא אחד מהמנוני דור הגראנג' של תחילת הניינטיז, אלא סוג של שיא במופע המחצית, בין להיט דרג ב' של מארס ("Runaway Baby"), לקטע קיטשי שבו חיילי צבא ארה"ב מהחזית מוסרים ד"שים למשפחות, רגע לפני שמארס שר את הבלדה הדביקה "Just the Way You Are".
_i.jpg "ברונו מארס, רד הוט צ'ילי פפרס (צילום: Elsa, GettyImages IL)")
חשוב להגיד - אין לי שום דבר נגד ברונו מארס. הוא מוזיקאי פופ מחונן ופרפורמר מוצלח, שעושה אחלה גוד-טיים והגיע לאן שהגיע בזכות מוחלטת. גם די ברור שהוא לא זה שקבע שהצ'ילי פפרס יחזקו את המופע שלו. מנגד, אני משוכנע שמרגע שנודע לו על השידוך, הוא עשה הכל כדי לצמצם את חלקם על הבמה - כי אלה הם חוקי הג'ונגל במשחק של הגדולים והחזקים - מי שלא טורף - נטרף. חבל רק שזה בא על חשבון הפפרס.
למופע המחצית של הסופרבול לא אומרים "לא"
למה הפפרס הסכימו להיות שחקני-משנה בהצגה של מארס? כי למופע המחצית של הסופרבול לא אומרים "לא". למיינסטרים האמריקני חוקים משלו, ואף להקה אחרת במעמד של הפפרס, שהיו מציעים לה להופיע על הבמה הכי גדולה והכי נצפית באמריקה (ואחת הכי נצפות בעולם), אפילו בתנאים המשפילים האלה, לא היתה מסרבת. במימדים כאלה של חשיפה, כשעיני האומה כולה נשואות אליך (תרתי משמע), אתה לוקח מה שאמריקה נותנת לך.
_i.jpg "ברונו מארס, רד הוט צ'ילי פפרס (צילום: Elsa, GettyImages IL)")
_i.jpg "ברונו מארס, רד הוט צ'ילי פפרס (צילום: Win McNamee, GettyImages IL)")
רק חסר היה לפפרס לסרב, ואז תצא הודעה שהם סירבו למופע המחצית של הסופרבול - אולי הם היו מרוויחים קצת גאוות יחידה בקרב המעריצים האדוקים, אבל דעת רוב הקהל באמריקה היתה אוטומטית מופנית נגדם, ואף גם לא היה מזמין אותם להופיע בסופרבול בעתיד. הזמנות מהסוג הזה אתה מקבל פעם בחיים, וגם אם אתה צריך לבלוע צפרדע ענקית שקוראים לה ברונו מארס - אתה בולע אותה, ולו כדי להירשם בדברי הימים של אמריקה בצד של הטובים.
מקהלת ילדים, פיצוץ fאנק-מטאל וד"שים של חיילים
המופע נפתח עם מקהלת ילדים, אחריה עלה מארס לעמדת התופים והפציץ סולו שהרים את האנרגיות. הלהקה שלו נכנסה לבמה, והלהיט "Locked Out of Heaven" (שחלקו מבוסס על "Message in a Bottle" של סטינג ו"פוליס") נוגן במלואו.
אחריו מארס ולהקתו הרקידו עם הדיסקו של "Treasure", המשיכו מיד ל-"Runaway Baby", כאמור אירחו את הצ'ילי פפרס ב"Give It Away", שכאמור היווה את שיאו של המופע בפיצוץ של fאנק-מטאל. אחריו מארס הודה להם, על המסך הוקרנו תמונות החיילים שמוסרים ד"שים ומארס חתם עם הבלדה. לא מייקל ולא ג'יימס בראון - הוא הלילה הוא שיחק אותה ועלה למגרש של הגדולים באמת.
_i.jpg "ברונו מארס סופרבול (צילום: Tom Pennington, GettyImages IL)")
_g.jpg "ברונו מארס סופרבול (צילום: Larry Busacca, GettyImages IL)")