שוודיה היא אחד המעוזות המוזיקליים הכי מדהימים בעולם. מצד אחד המדינה תומכת באמני פופ משובחים ברמה הכי גבוהה שיש (לא תאמינו כמה להיטים נכתבו על ידי שוודים), מצד שני המדינה מאכלסת את אחת מסצינות המטאל הגדולות בעולם - חלק מהלהקות החשובות ביותר בז'אנר לאורך השנים יצאו משם, והופעות ופסטיבלים תמצאו שם כל שני וחמישי. ואם כל זה לא עורר לכם חשק לאסוף את כל הדברים שלכם ולעלות על מטוס, הנה עוד סיבה: כאזרחי המדינה, אתם יכולים להוציא אחוזי נכות על ההתמכרות המוזיקלית שלכם.
צריך להודות, זה לא באמת פשוט: צריך להיות מטאליסט כבד, עיקש וכנראה גם קצת שרוט כדי שזה יצליח. אבל לרוג'ר טולגרן זה הלך. הוא אזרח שוודי בן 42, המתואר כבעל שיער שחור ארוך, קעקועים על כל הגוף ואוסף תכשיטים בצורת גולגולות. הוא טוען שכבר עשר שנים הוא מנסה לשכנע את מדינתו לסווג את ההתמכרות שלו למטאל כנכות. עכשיו, אחרי ששלושה פסיכולוגים שונים הסכימו שמדובר בהתמכרות שלא מאפשרת לטולגרן להחזיק בעבודה קבועה, הוא גם זכה להכרה הזו מהמדינה.
טולגרן הצהיר שיש לו צורך והכרח להראות את אהבתו למטאל ולסטייל שנלווה אליו, ושעובדה זו מעמידה אותו במקום בעייתי בשוק העבודה, מכאן שהוא צריך תמיכה פיננסית מיוחדת. את ההצהרה הזו הוא יכול לקחת איתו מעתה והלאה לראיונות עבודה בעודו לבוש בבגדיו הרגילים. אמנם לא בטוח שהוא יזדקק לטופס הזה בקרוב – נוסף על הכסף שהוא יקבל מהמדינה על התמכרותו, טולגרן מצא עבודה חלקית כשוטף כלים. הבוס החדש שלו מאפשר לו לשמוע מטאל כל עוד זה לא חזק מדי ומפריע ללקוחות, מספק לו זמן ללכת להופעות (שזו דרישה לא קטנה אחרי שבשנה החולפת טולגרן הצהיר שהיה בלא פחות מ-300. הלוואי עלינו), וגם להגיע לעבודה לבוש כמטאליסט לכל דבר. נשמע די מאתגר לשטוף כלים עם ג'קט עור וניטים.
השוודי בן ה-42 מתחזק את ההתמכרות שלו כבר 40 שנה. כל זה התחיל כשבגיל שנתיים אחיו הגדול הביא הביתה אלבום של בלאק סבאת'. במשך כל חייו כאדם בוגר טולגרן לא הצליח להחזיק עבודה קבועה, ועם זאת "נאלץ" ללכת להופעות מטאל כמעט כל יום בשל ההתמכרות שלו, מה שבסופו של דבר גרם לו לדפוק על דלתות משרדי הרווחה השוודים, שלבסוף קיבלו את טענותיו. לא בטוח שהממשלה השוודית מוכנה להוצאות ולפניות ההזויות שהתקדים הזה עוד יביא עליה. בינתיים, אנחנו מוכנים להצביע בבחירות האלו רק למי שייתן לנו קצבה שנתית להתמכרות המוזיקלית שלנו, או שנעבור לשוודיה.
בינתיים למטאליסטים הישראלים והעניים שבינינו, הנה שיר שיעזור לכם לשרוד את יום ראשון: