עד כמה הגבול בין דמיון קל לגניבה אמנותית מטושטש? חבר המושבעים במשפט סביב השיר "Blurred Lines" קבעו שלא מספיק כדי לתת לפארל וויליאמס ורובין ת'יק להתחמק. בשמונת הימים האחרונים התכנס חבר המושבעים בבית משפט פדרלי בקליפורניה כדי לבדוק את העובדות ולדון בטיעוני התביעה וההגנה. במהלך המשפט נחשף שהשיר הכניס 16.7 מליון דולר בסך הכל ליוצריו, מתוכם 5.6 מליון לזמר ת'יק ו-5.2 מליון לפארל. זה עוד לפני שדיברנו בכלל על הרווחים הנלווים מההצלחה והחדירה לתודעה הציבורית שלהיט בסדר גודל כזה מקנה ליוצריו. אך מה קורה כשהצלחה כזו מבוססת על בסיס שחפותו מטושטשת? בית המשפט קבע אמש שהדמיון לשירו של מרווין גיי "Got To Give It Up" מ-1977 לא משאיר מקום לספק, והורה על וויליאמס ות'יק לפצות את משפחתו של גיי המנוח ב-7.4 מליון דולר סך הכל.
בעוד שהמכה כואבת לכיסם הפרטי של היוצרים, לטענתם הקביעה התקדימית לגבי חופש היצירה היא הרת גורל לעולם המוזיקה כולו, והם לא ממהרים לעבור על כך בשתיקה. בתגובה להחלטת בית המשפט, מסרו מקורבים לפארל הצהרה שבהמשך הצטרפו אליה באופן רשמי גם דובריו של ת'יק: "למרות שאנו מכבדים את התהליך המשפטי, אנו מאוד מאוכזבים מהפסיקה שהתקבלה היום, שמציבה תקדים נורא למוזיקה ולהתקדמותה של היצירה. פארל יצר את השיר מליבו, ראשו ונשמתו, השיר לא נלקח מאף אחד או אף מקום אחר. אנו בוחנים את ההחלטה ובודקים את האפשרויות שלנו, ואתם תשמעו מאיתנו בנושא שוב בקרוב".
זוהי אינה הגניבה האמנותית הראשונה לשנת 2015: סם סמית' נדרש לפצות את תום פטי כשנמצא שהדמיון המוזיקלי בין הלהיט שלו "Stay With Me" לאחד משיריו של פטי חצה גבול מטושטש בעצמו. בעוד שבמקרה הזה שני הצדדים הביעו הבנה, ופטי אמר שהוא לא נוטר טינה לסמית', במקרה של פארל ות'יק מול משפחת גיי וחברת מו-טאון האש לא תדעך כל כך מהר. פארל העיד במשפט ואמר ש"Blurred Lines" במכוון מעביר את "תחושת הסבנטיז הזו", ושהוא אכן חיפש השראה גם אצל מרווין גיי. אבל מכאן להפרת זכויות יוצרים, לטענת פארל, המרחק הוא גדול.
הערת שוליים: במערכת mako מוזיקה תוהים אם מישהו פיצה את משפחתו של מייקל ג'קסון על השימוש הרפטטיבי והבלתי נסלח בפתיחה של "Don't Stop Till You Get Enough" בשיר. ובינינו, מישהו היה צריך לקבל פיצוי כלשהו על השיר הכל-כך-מעצבן הזה.
עד כמה הגבולות מטושטשים? קבעו בעצמכם:
