בוא איתי לפסטיבל
מלים: רני אייזנברג, אברהם טל, לחן: אברהם טל
אברהם טל, יוצא שוטי הנבואה, מוציא את "פסטיבל", סינגל שני מתוך אלבום הבכורה שיוצא בימים אלה. כמבצע, טל עלה על איזה טריק די מוצלח של לשיר גבוה.
התוצאה היא שלא משנה מה הוא שר, יוצא לו שיר עם פזמון מדבק ונגיעות אתניות. כשהוא שר בקול גבוה: "איזה פסטיבל בכל מקום בכל מצב", הוא סוחף את המאזין, שיהיה מוכן להצטרף באותו רגע גם לפסטיבל התה במשתלת הסוכה בכפר אז"ר (כן, יש דבר כזה). "תהנה זה מה שנשאר", שר טל, שכנראה יודע דבר או שניים על הנאות וסבל בחיים. יחד עם ציטוט יפה מ'מלכות החרמון' של יובב כ"ץ, זה מה שנשאר.
יש לי ציפור קטנה בלב
הסינגל החדש של שבק ס, "לעוף כמו ציפור", הוא הטב ביותר מבין השלושה שיצאו כדי לקדם את אלבומם המתקרב. הטקסט משמעותי, הפלייבק סוחף, האוירה היא של להקה שעושה יחד רוקנ'רול.
יש, איך לא, סימפול מקלאסיקה ישראלית, במקרה זה "הימים האחרים", יש שיתוף של כל הסולנים, ויש הפקה מוזיקלית של פילוני שממצה מהשיר הזה את הפוטנציאל שלו. שבק ס' עברו כברת דרך, השתנו, התבגרו. הרבה יותר חשוב להם היום להביע עמדה פוליטית-חברתית מלשיר על עוד זיון. אם לא היינו מכירים אותם היינו אומרים שהם נהייו קצת הדג נחש (לא שיש משהו רע בזה, כמובן), אבל כמו שכבר למדנו, ברגע שהם יעלו לבמה גם ההורמונים יחזרו לשטוף את הרמקולים. אסף נבו
נאמר כבר הכל
מלים: יעקב רוטבליט, לחן: יהודה פוליקר
אני מכיר כמה אנשים שחושבים שהגרסה של 'בוסה' לשיר של פוליקר 'דברים שרציתי לומר' היא לא פחות מחילול הקודש. אני מאחל למוסיקה הישראלית עוד הרבה "חילולי קודש" שכאלו. בניגוד לקאברים משמימים במיוחד, שיוצאים פה חדשות לבקרים, הגרסה של "בוסה" מקסימה במיוחד.
היא לוקחת את הקלאסיקה שמזוהה כל כך עם ימי זיכרון למיניהם והופכת את השיר למשהו שנעים ליפול שדוד לרגליו כשאתה חוזר סחוט זיעה ומת לאיזה אייס קפה קר בטעם בוסה נובה. נכון, 'נוול ווג' כבר היו שם קודם וחברי בוסה - יעל קראוס שמזכירה מאד את אפרת גוש בקולה, נועה גולנדסקי ומיכאל פרוסט - רק מעתיקים את הרעיון, אבל למי ממש אכפת כשהקיץ הזה מסרב להסתיים.
אגב, הבעיה הכי גדולה שלי עם השיר הזה (והאלבום כולו) הוא שהרדיו מתנפל עליו כאילו אין יותר אנטוניו קרלוס ז'ובים בעולם, ויהפוך אותו טוב טוב לשיר הכי מאוס השנה, עד שלא תוכלו יותר לשמוע בוסה נובה לעולם. זהו. אלו הדברים שגם אני רציתי לומר.
שיטת השקשוקה
המסע של גיא בוסקילז אל אלבום הבכורה נמשך, תחת חסותו האמנותית והמקצוענית של סאבלימינל, האח הגדול ממשפחת תאקט. אחרי החידוש המוצלח ל'הרקדן האוטומטי', שאשכרה חידש את השיר, מגיע 'שקשוקה', קטע היפ הופ מועדוני, שמקמבן את אווירת הגטו עם שקשוקה ודרבוקה, בניחוח של מזנון מדרום-ת"א באזור האולפן שבבניין פנורמה.
הבתים בעברית בקול הנמוך והסקסי (כן, סקסי) של בוסקילז משתלבים לא רע עם הפזמונים העלק-באנגלית בקול גבוה, עם המבטא הנכון והקריאות המתוזמנות. הפלייבק נשמע כמו עשרות קטעי היפ הופ ששמענו בשנים האחרונות, אבל התבלינים המיוחדים של בוסקילז את סאב מביאים טוויסט אחר, שבו הבנים נים נים והבנות נות נות. מי שמבין את הקודים הפנימיים של החבר'ה האלה ואוהב את הז'אנר צפוי ליהנות ולרקוד, רצוי עם הידיים על המותניים של הבחורה הנכונה. ומי שלא - למי אכפת. (אסף נבו)
בוא נעמוד
מלים: דין כרמל, לחן: המושבה
המסר של הסינגל החדש של המושבה הוא שקודם כל תהיה בן-אדם יותר טוב. כשהמסר הזה מלווה במוסיקת היפ הופ ו-Fאנק הוא כנראה יהיה אפקטיבי יותר בקרב צעירים.
"אני לא שופט אותך על מה שעשית רק תהיה בן אדם", שרים חברי הלהקה שהוקמה לפני שלוש שנים והספיקה להוציא את 'ים', להיט קיצי שהצליח יחסית יפה. 'בוא' הוא לא שיר יוצא דופן בנוף מוסיקת ההיפ הופ המקומית. אין בעיבוד ובהפקה של בן הנדלר ('בלקן ביט בוקס') משהו שלא שמעתם קודם בשירים של הרכבים אחרים.
יש בו שמחת חיים, טקסט בו החריזה היא הדבר החשוב, גרוב וכלי נגינה שמעלים את הטסטוסטרון כמו חצוצרה וטרומבון. קהל היעד של השיר הם חיילים ותלמידי תיכון אוהבי הז'אנר. אם זה מה שיוריד את מפלס האלימות בבתי הספר, דיינו.
