הראל סקעת מוציא את השיר "בום", שכתבו ניר פייבל ומורן דוד. דוד גם הלחין ולעיבוד ולהפקה המוזיקלית אחראי עידו אוחיון.
השיר מדבר על אדם שמחפש את הדרך שלו וסופג מהלומות לאורכה, כאשר המילה "בום" מתארת גם מצב חיובי של פקיחת עיניים וראייה בחשכה, וגם מצב שלישי של ספיגת מכה, ואולי למעשה זהו אותו המצב עצמו - המכה כאשר אדם מקבל כשנפקחות לו העיניים.
"בום" הוא למעשה סינגל שני מתוך אלבומו הבא של הראל סקעת, אחרי הצלחת הלהיט "עכשיו", שאף זכה לקליפ פרובוקטיבי.
"בום"
"מדברים, איך אומר זאת בלי לומר זאת, בום, אין מכה רכה. מעצורים השתחררו מהרגליים, בום, דרך ארוכה
וגם אם דומע, אשמר אומר בחיוך, שאני בלב שלם יודע, כמה שרציתי, המציאות רצתה לי הפוך, איך עכשיו מוצאים את התשובה
אני הולך, נפקחות לי העיניים, בום, רואה בחשיכה, אני הולך, יודע שלאט אחרי הבום, תאיר לי הזריחה
מספרים שמעכשיו, בחיי אין שום סיבה לדאגה, הם לא אומרים, שיהיה כל כך קשה לקום, בסוף ההצגה
וגם אם דומע, אשמר אומר בחיוך, שאני בלב שלם יודע, כמה שרציתי המציאות רצתה לי הפוך, ואיך עכשיו מוצאים את התשובה
אני הולך, נפקחות לי העיניים, בום, רואה בחשיכה, אני הולך, יודע שלאט אחרי הבום, תאיר לי הזריחה
לא מדברים, מפחד שרק יבוא הבום, מהמבוכה, בסבלנות מחכה שרק יבוא הכלום, יתן לי מנוחה".