הנוסע המתמיד
עמיר לב - "נוסע וחוזר"
"לפעמים אני מאושר" היה אלבומו האחרון של עמיר לב, שיצא לפני ארבע שנים. החורף המגיע כעת באופן רשמי הוא זמן מצוין לאלבום חדש שייצא בקרוב. "נוסע וחוזר", הסינגל הראשון ממנו, נשאר באותה הטריטוריה המוכרת של לב. זה עדיין אותו הקול שעם השנים (והסיגריות) נהיה עמוק יותר וגם המילים שתמיד ידעו לספר סיפור, לא הלכו לשום מקום. "רציתי לקנות לך משהו, התביישתי לבחור עגילים, בסוף קניתי לילדים פאזל של סוס דוהר, שתאהבי אותי יותר, כל הזמן חשבתי עליך, לא התקשרתי, שמרתי הכל בפנים". לב שחצי שר חצי "ממלמל" הלך הפעם על שיר רוק קצבי יותר ופחות דכאוני. זה אמנם לא "אריה ורותי" או "עננים שחורים", אבל הוא מספיק יפה בשביל לומר לו ברוך הבא, התגעגענו.


דבש הכל דבש
דבש - "רק היא"
אם "רק היא" של ההרכב "דבש" (גל דבש, רן חמדי ואמיר פרי) מזכיר לכם רוק כבד פסיכדלי מהסיקסטיז והסבנטיז, אתם לא לבד. הסינגל הראשון של ההרכב הזה יכול לגרום לרעמת השיער המלבינה של מעריצי "דיפ פרפל" לסמור. "רק היא" מכיל את אותה אווירה שהפכה שירים כמו "Hush" לעל-זמניים. שיטוט קצר במייספייס מעיד שזהו הכיוון הכללי. השיר המקפיץ הזה יתחבב בעיקר על אלו שנמצאים עמוק בשוק הפנויים פנויות, אבל גם על אלו שיצאו ממנו זה עתה. "יש לה כל שחיפשתי, יש לה אפילו יותר, מזל יותר משכל, הלוואי ורק תישאר, אפשר כבר להודיע, אני יוצא מהשוק, אולי מחר זה יגיע, עד אז אני קצת עסוק". יש בשיר הרבה חשמל באוויר שהיה יכול להעיף את הרדיו הישראלי לו היו מרדימים שם כמה פקידים משועממים שאחראים על פמפום שירים נוסח "דבש הכל דבש" 24 שעות ביממה. את הדבש שלי אני מעדיף מידי פעם גם קצת מלוכלך.


מתחיל מאפס
רגב דהן - "לחזור"
ב-2004 הוציא רגב דהן, אז רק רגב, את אלבום הבכורה שלו "שעת האפס", שכלל את הלהיט "אם" שהוא כייף גדול גם היום ועוד כמה להיטים. רגב נחשב אז להבטחת פופ גדולה, אבל משהו השתבש בדרך והוא נשכח. כמעט חמש שנים עברו ועכשיו, כשם השיר החדש שלו, הוא מנסה "לחזור". הוא ויתר על ההפקה הגדולה והאלקטרוניקה הנוצצת ומה שנשאר הוא הקול שלו וצליל ערבי שמולבש באופן לא ממש מוצדק על המילים הבנאליות: "אם הייתי יודע, לא הייתי פוגע ושוב מתקרב, איך הכל כל כך שונה כשביחד, ואני עוד נוסע בדרך לחזור". זה אמנם לא רע כפי שזה נשמע ואפילו משמח לגלות שרגב התבגר. מצד שני, חבל שהוא לא ממשיך בקו המוסיקלי ההוא, כי באמת חסר פה קצת פופ סקסי, אפילו טיפה קיטשי, אבל עם תשוקה, מעין מקבילה גברית למיכל אמדורסקי, נניח. ואפרופו אמדורסקי כדאי אולי לחכות לאלבום המלא של רגב, שעל הייעוץ המוסיקלי שלו אחראי לא אחר מאשר אסף אמדורסקי. מי יודע, אולי יהיו עוד הפתעות לטובה.


בונבוניירה
Katrin - "שוקולד"
כמה אמנים ממוצא רוסי שהשתלבו במיינסטרים הישראלי אתם מכירים? לא, מישה קירקילן לא ממש נחשב, כך שנשארנו בעיקר עם ארקדי דוכין. פרויקט "תרבות.RU" מנסה לשנות את התמונה וקתרין דיאצ'קוב בת ה-19 ששרה את "שוקולד" היא הראשונה. השיר, בהפקתו המוזיקלית של זאב נחמה ("אתניקס") נפתח דווקא בצליל ערבי, שמזכיר יותר חומרים של דקלה מאשר את אלה פוגצ'ובה. מהפתיחה הקצרצרה חותכים ימינה בואכה שרון רוטר, ש Katrin די מזכירה אותה. היא מתיילדת ושרה שמתוק עושה לה טוב ועוזר לה לאהוב, רק אותו. כנראה שנחמה, שגם כתב והלחין עם יורם פויזנר, אוהב את השוקולד שלו עם תותים. מתחשק לחתוך קובייה ולשמוע עוד שירים על הממתק הארוטי. "בוא לרגע מיוחד עם נשיקות של שוקולד" שרה Katrin. אני כבר בדרך.


טוק טוק טוקה
טוקה - "בין פה לשם"
טוקה הוא בעברו אמן אלקטרוני ודי ג'יי ששינה פאזה לגיטריסט וזמר ששר משיריו. בשיר החדש שלו הוא משתף פעולה עם הבסיסט גיא אדריאן כששניהם יחד יוצרים את העיבוד וההפקה המוזיקלית. השניים מציגים כאן קטע רוק אלקטרוני ניו אייג'י עם מילים שלא מצטרפות לכדי משפט אחד. רוחני מצד אחד, ומדליק מצד שני. אפשר ליהנות מהרקע הדראם אנד בייס- לאונג'. לכשעצמו הוא לא מזיק אבל סטרילי מידי. יש כאן הקפדה יתרה על ההפקה והאסתטיות, שבאה על חשבון השירה המעט בוסרית. גם המילים הרוחניות מנסות לערב שוב את אלוהים. כאילו שלא היה לנו מספיק ממנו בשנה החולפת במוסיקה הישראלית".