בלוך וגרושתו
יוני בלוך- "הקנאה"
יוני בלוך הוא בחור מוכשר, שהטקסטים שלו דורשים מצב רוח מסוים. לפעמים הם מדליקים, אם אתה בגילאי שנות העשרים, אבל מתחילים לעייף אם עברת את גיל השלושים. דווקא "הקנאה", שלקוח מתוך אלבומו האחרון "על מי אני עובד", מצליח להפתיע לטובה ואפילו לרגש במובן מסוים. המשפט "עשו אותך גם לפניי, יעשו אותך גם אחריי", שבנסיבות אחרות היה יכול להיות מגניב לחבר'ה שעוד מתלהבים מפייסבוק, מצליח לתאר יפה את הקנאה הזו שמטריפה את הבחור, משהו שמזכיר את הקנאה של עגנון בסיפור "הרופא וגרושתו". בלוך מתפוצץ לך מול הפנים ואי אפשר שלא להאמין לו שהקנאה הורסת כל חלקה טובה במערכת היחסים שלו ומוציאה אותו משלוותו. הגיטרות שמתפרצות יחד עם הצעקה של בלוך מצליחות לבנות סינכרוניזציה נפשית ובהחלט מדובר באחד השירים הטובים ביותר שלו. לא רק לגילאי עשרים.

כביש ללא מוצא
עמיר לב- "כביש 1"
עמיר לב ממשיך להביא פיסות קטנות של סיפורים מהחיים ולהחיות אותן בדרכו האישית עם אותו חותם מוכר. בסינגל השני מתוך אלבומו החדש "הכל כאן" (הסינגל הראשון היה "נוסע וחוזר") הוא שר על מישהי שראה בשוק של רמלה לוד, מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד. "עם אקנומיקה בלי כפפות והמגב בצד, התנועות המוכרות, מים עם הדלי". היא הייתה נותנת הכל שוב רק כדי לשכב, דואגת לחכות שהוא יחזור. ומושא הגעגוע רק מביט בה מהקיר. כן זהו עמיר לב, עם אותו הקול ואותה מלנכוליה שצצה בכל שיר מאיזה כיוון שלא תהפכו אותו. אווירת רוק מינימליסטית עוטפת והגעגוע למשהו שלא יחזור לא מתעצם לכדי איזו התפתחות גדולה, אלא נשאר בין הבגדים שאי אפשר למדוד בשוק רמלה לוד.

הסינגלים החדשים של הדרה לוין-ארדי, מיקה שדה ונועה כרמל

מעולם לא הבטחתי לך
הדרה לוין-ארדי – "מעולם לא אהבתי"
דרך ארוכה עשתה גברת לוין-ארדי מאז תלתה פוסטרים בעצמה ברחבי תל אביב ועד החתמתה ב"עננה" והוצאת אלבום שלם בעברית, שהיווה "אישור" לכך שהיא רוצה להיות נאהבת כמו כולם ולא להיות מתויקת כאמנית שוליים. לוין-ארדי היא נמלה עמלנית וחרוצה שמוציאה אלבומים בקצב שעושה לי ורטיגו והיא ממשיכה לשחרר שירים אינטליגנטים. אישית אני מעדיף אותה באנגלית, אבל אין לי שום תלונות על הסינגל החדש שלה, הלקוח מאלבומה הכפול החדש, שייצא אוטוטו. "מעולם לא אהבתי" ממשיך באותו קו מוכר: פולק-קאנטרי אישי של יוצרת שממשיכה לכתוב מנקודת מבט גברית, מה שמייד מעלה את מפלס הלסבו-שיק בכל הופעה שלה. לא ברור אם היא מנחמת את עצמה, את הגבר שלא אוהב אותה או את שניהם גם יחד. כמו ברוב השירים שלה גם כאן מתקיים מוטיב אובססיבי שחוזר על עצמו, כאילו היא מבקשת בכל מעודה להיות נאהבת, לאהוב, לאחוז בתשוקה, בחיים ולא לתת להם לחמוק.

ואם את רוצה לפרוח תברחי
מיקה שדה - "תן לי לברוח"
עם מיקה שדה הייתי שמח לחלוק עוגת חמאה פריכה או איזה קוראסון קליל ומתוק, משהו בסגנון הסינגל השני והחדש שלה. כמו בהופעת השקת הסינגל הקודם שלה בחודש דצמבר האחרון גם השיר החדש סימפטי מאוד ואוורירי. "תן לי לברוח", שנכתב והולחן על ידה, בהפקתו המוסיקלית של לני בן בשט, מציג זמרת רעננה עם קול נעים ואיכויות קלות של ג'אז. יש דיסוננס בין נושא השיר - אכזבה מאהבה לא טובה, ובין הלחן, שנעזר בכלי נשיפה שמעניקים תחושה fאנקית קלה. יש כאן הרבה חן ובעיקר אפשר להאמין לשדה שהיא נהנית לברוח ממנו. אולי לא מצטיין המדור, אבל בהחלט השיר הכי מתוק שבו.

ממש אובססיבית את
נועה כרמל - "אובססיה"
סינגל שלישי לנועה כרמל, מתוך אלבום בכורה קרב בשם "מישהו מוכר", מנסה לתת ברקות בשיר רוק מיינסטרימי לא מקורי במיוחד. מצד אחד, מדובר בשיר עם אג'נדה חשובה: השפעת מודל הרזון של דוגמניות על בנות המין היפה, בעיקר על נערות: "לבד, לבד אני אמצא, לרדת עוד קצת במשקל, אולי עוד כמה כי חבל, רק להמשיך ולא לחדול, לא לאכול ולא ליפול". מצד שני העיבוד די צפוי ולמרות שכרמל פונה לאלוהים ושרה שהיא צועקת ללא קול, היא דווקא מצליחה לשיר בקול רם, לטעמי לפעמים רם מיי. כרמל כתבה את המילים המעט בנאליות, אבל היי, הבחורה רק בת 22 ואולי היא עוד תהיה קלי קלארקסון ואבריל לאווין של ישראל, אם זה מה שהיא רוצה להיות ואלו שאיפותיה.