אייל גולן שוב עשה את זה, בהצלחה, בגדול ועם סטייל. "מנגינה", השיר החדש שהוא מוציא היום (מילים: מורן כרמל, לחן, עיבוד והפקה מוזיקלית: רביב רם בן מנחם), עומד להיות המנון-כל-ישראלי חדש. קרוב למה שגולן עשה עם "מי שמאמין לא מפחד", אבל מכיוון אחר, בסיבוב שונה.
עם היבחרו ל"זמר השנה" במצעד השנתי של גלגלצ ו-mako, הבטיח אייל גולן שהשיר הבא שלו יהיה בסגנון fאנקי. הבטיח - וקיים. "מנגינה" הוא שיר נשמה סוחף, במקצב fאנקי-סול, עם נגיעות ים תיכוניות ומקהלת ילדים שמשלימה את גולן בדיוק במקומות הנכונים, מזכיר קצת את שלמה גרוניך עם מקהלת שבא של הבנות האתיופיות, כאילו היה אייל גולן זמר גוספל אמריקני בדרשת יום ראשון בכנסייה.
אלא שאייל גולן הוא, למזלנו, יהודי-ישראלי, והגוספל הזה שלו עומד להיות שיר-תפילה המנוני ששוב יאחד את כולם - דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, מאמינים ולא מאמינים, חובבי מוזיקה ים תיכונית ואוהבי פופ. את מה שלא עשו למוזיקת הנשמה הישראלית עשרות שנים של גרוניך, מרגול, מומי לוי וגבריאל בטלר - גולן עושה בשיר אחד.
"מנגינה"
זו אותה מנגינה בליבי, שלוקחת אוספת אותי, אל המחר , אל עולמי / והדרך בוחנת אותי, מפלסת רואה את דרכי, בין עננים מעורפלים, לא תכבה האהבה
פזמון: רק ביחד ייעלם הפחד, והמנגינה תחזק ת׳אמונה, בתוכנו האושר לפנינו, בואו ונפתח את הנשמה
הזמן הוא תרופה לכאב, להמחיש כמה כח ללב, גם כשנדמה שזה לא אפשרי, לא תכבה האהבה
פזמון: רק ביחד ייעלם הפחד, והמנגינה תחזק ת׳אמונה, בתוכנו האושר לפנינו, בואו ונפתח את הנשמה