"אני הולכת בעולם ולא מעריכה נכון את המרחק בין הגוף שלי לדברים, ומנטלית אני חושבת שאני גם לא מעריכה נכון את הכוח שלי", מסבירה ליהי טולדנו מה עומד מאחורי "לא בכוונה", השיר החדש שלה, כשהתארחה בהיטליסט ברדיו תל אביב: "כאילו, אני יכולה להגיד משהו שבן אדם יכול לשבת אחר כך שבועיים במיטה, לא לצאת ואני כזה סתם משכתי בצמה, רציתי תשומת לב. מדליקה את הגפרור - הכל בוער. כולי תוהו ובוהו. יש לזה יתרונות וחסרונות, אבל בגדול זה פשוט אני מגדירה את זה לחיות על עוצמה מאוד גבוהה, ולפעמים העוצמה שלי לא מסונכרנת עם המציאות. ואז אני כזה גדולה מדי. הרבה פעמים אני מרגישה טו מאצ' וזה השיר הזה. זה לא בכוונה, אבל בכוונה, סורי נוט סורי". 

יש אשמה גם?
"האשמה גדולה, גדולה מאוד. מתנצלת כל היום. אני מאוד מרצה וככל שאני גדלה אני מבינה את זה. אבל אני מרצה ומתנצלת כי אני מבינה שיש לי איזה פאק שנולדתי איתו שהוא גם באמת הקסם שלי, כאילו, לא הייתי מוותרת עליו, כי כשאני צוחקת אני צוחקת על הרצפה, וכשאני בוכה אני בוכה בטירוף וכשאני שרה אני בפאתוס הכל גדול וזה. לא הייתי מוותרת על זה כי זה מלא מהאישיות שלי אבל זה משהו שאני בוודאות מתמודדת איתו 24/7".

האם להיות "נפו בייבי" (או בתרגום חופשי לעברית: "הבן של/הבת של") זו מילת גנאי? לא בדיוק: "זה חד משמעית בסדר, אני עפה על זה. אתה לא תראה פה איזו בריחה מהדבר הזה. אבל בסוף זו לא האסמכתא. הייתי 'הבת של' גם בכוכב הבא, בגיל 17, ולא עברתי את האודישן. בסוף אנשים שומעים את המוזיקה ורוצים לבוא לשמוע אותה בלייב".

טולדנו מגיעה מייחוס כפול: מצד האבא, הבת של אבי טולדנו. מצד האמא, אחיינית של עופר לוי. "פעם, אם היית שואל אותי במה אני מושפעת ממנו, הייתי אומרת לך 'כלום'. היום אני שומעת את 'גן יבנה' ואני כזה 'כל כך הבת של אבא שלי, אלוהים'. אני הבת שלו, אין לי לאן ללכת. וגם עופר יוצא ממני, זה יוצא בדרמה, באמוציונליות. אני מרגישה מכנה משותף עם שניהם, אבל ספציפי, קטן".

הדרמה והאמוציות הן אלו שהובילו אותה, אולי, לכתוב שיר בשם "אבא", שעוסק במערכת היחסים המורכבת שלה עם אביה. "לא רציתי להכעיס את אבא, אבא שלי, זמר השנה" שרה טולדנו בפתיחת השיר, שמופנה לאביה. "רק לדקה ללטף לשנייה, ואז ללכת. אתה לא רואה, זה נשבר, הכל כאן שלכת... שתתפוס אותי, שתסלח לי באמת, שתחבק אותי, שתמחל לי באמת, אבא שלי, אבא אהוב".

בראיון היא מספרת על התגובה שלו לשיר ועל הרגע בו שרה את "אבא" בהופעה, מולו: "הוא נגנז בהתחלה, כי אבא שלי לא הרגיש בנוח איתו. עד ששיניתי בו כמה דברים. לא ציפיתי להתרגש כל כך בהופעה. יש משהו בשיר הזה שדרש ממני הכי הרבה אומץ וביצים. זה שיר עם משפטים קשים. זה היה רגע מיוחד, יש לשיר הזה מקום מיוחד בלב שלי".

ובכלל, היא מספרת, היא הייתה שמחה להיות פחות 'ספציפית' - המראה שלה, עם רעמת התלתלים, עם החליפות המעוצבות, מתבלט מיד. "אני אוהבת את הספציפיות שלי, אבל אם אפשר להוריד את זה מדי פעם זה היה יכול להיות נחמד", היא מודה, "להיות סתם אדם קטן, קוקטית, למה אי אפשר?". אבל אם כבר תלתלים, אי אפשר בלי לשאול: איך מתחזקים את הפריזורה? צר לנו לאכזב, אבל אין רצף סודי וארוך של פעולות מורכבות: "אני פשוט מתקלחת שמה גלייז ומוס הוא מתייבש ונגמר. אפשר דיפיוזר מי שרוצה". רשמנו לפנינו.