"סטטיק פשוט אמר שם: 'אני חייב לעבוד איתך'. כבר בשנייה שסיימנו את הצילומים, עוד לפני השידור, הוא כתב לי: 'באמת נכנסת לי ללב. אנחנו חייבים לעבוד יחד", עדי ביטי אומרת ל-mako היטליסט ברדיו תל אביב בשיחה לכבוד הסינגל החדש "פוקימון". "הרבה פעמים שמעתי (הבטחות), לא פעם ולא פעמיים, אנשים מפזרים הבטחות וזורקים מילים לאוויר. לפעמים באמת יש רצון טוב, אבל החיים לוקחים אותנו למקום אחר".
"אני זוכרת שסיימנו את הצילומים בשתיים וחצי בלילה, ופתאום קיבלתי ממנו את ההודעה הזאת. הוא באמת היה רציני, ושהוא באמת רוצה לעבוד איתי, ושהסיפור שלי נגע בו. ממש ממש הערכתי את זה". מבחינתה זה קרה בדיוק ברגע הנכון: "הייתי בצומת דרכים, שלא ידעתי אם אני רוצה להמשיך במוזיקה או לא. הייתי בטלטלה רגשית מאוד מאוד גדולה אחרי השנים שעברו עליי. ביקשתי איתו באמת פגישה להתייעץ מקצועית, לשאול אותו מה הוא חושב ומה הוא אומר. באמת נוצר שם החיבור הזה. זה באמת קרה. הוא באמת עמד במילים שהוא אמר לי שם, וזה הכי ריגש אותי בעולם".
"אני ממש אוהבת שאתה לא נראה ונשמע אותו הדבר בכל דבר שאתה עושה, בכל שיר שאתה עושה", היא אומרת בהתלהבות. "שצריכים כזה להרים את הגבה ולהגיד: רגע, מה? זאת היא? זאת לא היא? אני עפה על זה". זו בדיוק הסיבה שהיא החליטה לנסות סגנונות שלא התעסקה בהם בעבר: "אף פעם לא עשיתי ראפ לפני 'מכשפה'. זו הייתה הפעם הראשונה שממש ריפראפתי," היא משתפת. "אני בכלל באה מחינוך מוזיקלי מאוד קלאסי. הייתי בלהקה מקצועית מגיל שנתיים וחצי עד גיל 13. אני באה ממקום של מחזות זמר וממקום של הצגות ומשירה באמת קלאסית".
להאזנה לתוכנית המלאה
"זה היה ממש שונה בשבילי, אבל גיליתי שזה מגניב אותי. מגניב אותי לראות לאיפה הקול שלי יכול לקחת אותי, לאיפה פתאום מפיקים וכותבים אחרים שלא עבדתי איתם לפני יכולים לקחת אותי ואיזה צבעים הם יכולים להוציא ממני. אני חושבת שזה החלק אולי הכי חשוב באומנות ובמוזיקה – לא לפחד לנסות, להשתנות, ללמוד ולהעז. לעשות דברים שהם שונים והם לא באזור הנוחות שלנו. ואני באופן אישי עפה על זה".