"אני מרגיש שקורה משהו בשטח, התגובות זה לא רק ברשתות, זה גם ברחוב. כמה פעמים עצרו אותי ברחוב, קיבלתי חיבוקים", משתף קובי מרימי עם mako בשיחה על השיר החדש. "משתפים אותי לא רק בעילום שם ומאחורי מקלדת, בפנים. פעם היו עוצרים ברחוב ורוצים תמונה, בגלל דברים שעשיתי לפני - אירוויזיון ו'הכוכב הבא' - בשבוע וחצי האחרונים אני חושב שזה רק בגלל השיר".
מאז שסיים את דרכו באירוויזיון 2019, מרימי אמנם לא הוציא להיט אבל כן שחרר מוזיקה שעבד עליה. בין לבין הגיעה הקורונה ששיבשה לו את התוכניות והכניסה אותו לבידוד. לפני כמעט שנה הוציא את "שתי דקות", אבל משהו בשיר החדש גרם לאנשים כנראה יותר להתחבר אליו, להבין שהם דווקא מתגעגעים אליו. "אני רואה תגובות על זה שחזרתי, אני לא יודע לאן נעלמתי", הוא מגיב לטענת ההיעלמות. "לא יודע למה מתכוונים כשאומרים שחזרתי כי מבחינתי הייתי כאן. אבל באמת יכול להיות שהשיר הזה הגיע ליותר אנשים הפעם, שאולי לא היו מעדכנים בדברים הקודמים שעשיתי".
איך היה מבחינתך לראות את התגובות לשיר?
"מדהים. אתה כותב משהו שהוא אישי שלך, על הסיפור שלך, המשפחה שלך ואז אתה רואה איך זה פוגש אחרים. איך כל אחד לוקח את זה למקום שלו ולבית שלו. זה משהו שקיוויתי שיקרה. בכלל כל יצירה שאני עובד עליה, זו המטרה. לפעמים זה עובד ולפעמים לא, הפעם זה מעבר לכל מיליון. אני יכול להגיד לך שאיזה בוקר אחד עצרתי את הדמעות, הפסקתי לקרוא תגובות מרוב שזה היה מציף ומדהים לקבל כזאת אהבה".
פתאום הבנתי שזה עליי ועל אבא שלי
את "אבא שלי" מרימי כתב מנקודת מבט של אמו על אביה ז"ל ושקל לתת אותו לזמרת, אבל בסוף הבין שהוא לא יכול לוותר עליו: "כתבתי אותו לפני שנתיים כמעט. יש את הרגעים האלה בחיים שאתה פתאום רואה שההורים שלך הם גם ילדים, ושגם הם לא מפסיקים לעבור דברים בחיים. תמיד כשאתה קטן אתה חושב שתגיע לגיל של ההורים שלך ואתה תדע הכל, תדע להתמודד עם הכל. התרגשתי לראות אותה, ורציתי להקדיש לו שיר כי גם אני מתגעגע אליו. בהתחלה חשבתי שזמרת תבצע את השיר, הוא גם בלשון נקבה.
"כשהקלטתי את הסקיצה הבנתי כמה הוא גם עליי ועל אבא שלי, כמה הוא שלי. כמה אני זה שצריך להוציא אותו בסופו של דבר. האמת שציפיתי שיהיו הרבה יותר שאלות ותגובות על למה דווקא בלשון נקבה ואמרתי שאולי לחלק מהמאזינים יהיה קשה לקבל את זה, אבל כמעט ולא נתקלתי בזה. אני חושב שדווקא בגלל שגבר שר בלשון נקבה זה נותן לכולם להתחבר לזה. כשהשמעתי לחבר את זה הוא שאל אותי למה בלשון נקבה. ופתאום ראיתי כמה לא מתעסקים בזה בכלל וכמה זה גורם להתחבר לשיר".
מרימי כנראה הרוויח את תדמית הבכיין ביושר. יותר מדי פעמים הוא נתפס מתרגש כל כך עד שהיה צריך לנגב את הדמעות. בשבוע שעבר גילינו שזה כנראה עובר בתורשה, כשתיעד את ההורים שלו שומעים את השיר בפעם הראשונה ואביו היה זה שבכה. לדבריו זה מחזה יוצא דופן בשבילו: "אני באמת יכול לספור על יד אחת, אולי על שלוש אצבעות את כמות הפעמים שראיתי את אבא שלי מוריד דמעה. זה ריגש אותי לראות אותו ככה. אפילו שאלתי אותם כשצילמתי אם לעצור, אם זה אולי קצת יותר מדי, והם ביקשו להמשיך להקשיב. כי כמה שהם רגישים הם רצו להיות מקצועיים ורצו להביע את דעתם על השיר. אם להתרגש מדברים טובים, אם זה מה שקיבלתי בירושה אני שמח".
איך הקשר שלך עם המשפחה הקרובה?
"מאוד טוב, אנחנו משפחה בכללי מאוד מלוכדת. אני, אבא ואמא שלי ושתי האחיות שלי. אנחנו מאוד אוהבים, מאוד תומכים. הצלחה של אחד זו הצלחה של כולם ואם מישהו נופל אז כולם מתגייסים כדי להרים. בתקופת האירוויזיון, האמת, אני יותר דאגתי להם. זאת אומרת, אם יש פתאום טוקבקים לא נעימים אז אני לא לוקח את זה קשה, אני מבין שזה חלק מזה, עם כל הצער שבדבר ואני ממשיך הלאה. הדבר שהיה לי הכי קשה זה שהם יכולים להיתקל בתגובות האלה ואולי לקחת את זה קשה ולדאוג לי. זה שנתתי להם את הרגע הזה, להיות באולם ולראות את הבן שלהם שעבד כל כך קשה - זה ניצח את הכל. כל הטוקבקים נעלמו באותו רגע".
היה רגע ספציפי שגרם לך לכתוב את השיר?
"אני חושב על זה שהם יקראו את הכתבה, לא זה בסדר, אמא שלי תהיה בסדר שאדבר על זה. אני זוכר שהיא פשוט הדליקה נרות ביום שישי, נר לזכרו של סבא שלי, והיא דיברה איתו ואמרה לו שהיא אוהבת אותו ומתגעגעת אליו. וזה חוזר למה שאמרתי לך לפני, שפתאום אתה מבין שכולנו ילדים של מישהו, לא משנה בן כמה אתה. אתה תמיד מתגעגע לחיבוק הזה, לכתף הזאת. וזה שלח אותי לשם לכתוב, זאת אומרת לא ראיתי את זה ורצתי לחדר והוצאתי דף ועט וכתבתי. אבל שם ההבנה הזאת הגיעה.
"קיוויתי שהתגובות יהיו טובות כמו תמיד, אבל לא האמנתי שזה יהיה עד כדי כך, לא האמנתי שאני אתרגש מתגובות בצורה כזאת. אתה עובד על שיר, הוא שלך, רק שלך בהתחלה, אתה לא יודע מה יהיה אחרי שתשחרר אותו. אנשים משתפים אותי בסיפורים אישיים וחשופים, אני רואה איך השיר ככה עובר מפה לאוזן. מי שמתרגש ממנו מעביר אותו. דיברתי עם כולם, עם אבות טריים ועם כאלה שמטיילים בטיול של אחרי צבא ומתגעגעים להורים שלהם. כל היום אני מקבל הודעות ממישהו שאהב את השיר והקדיש אותו לאבא שלו. זה לא נתפס".