בימים שבהם נראה שהמוזיקה המזרחית מתרחקת מהשורשים שלה, ישי לוי (58) הוא זה שנמצא כאן בשביל להחזיר את הגלגל לאחור או לפחות "לנסות לעצור אותו במקום", לדבריו, והבוקר, אחד הזמרים המוערכים במדינה משחרר שיר חדש, "אנא בחלאם ביק", אותו הוא מגדיר כ"שיר לו חיכה במשך שנים".
"את השיר החדש כתב והלחין לי חגי אוזן", מספר לוי בשיחה מיוחדת עם mako מוזיקה. "ביקשתי ממנו כמה פעמים שיכתוב לי, ובמשך השנים הוא שלח לי דברים שונים, אבל אמרתי לו 'חגי, זה עדיין לא שם', עד שבסוף הוא ענה לי: 'תפרתי לך חליפה שתתאים למידותיך'. איך שלחצתי פליי - הנפש שלי נרגעה ואמרתי 'בינגו'. תקשיב, המון שנים חיכיתי לשיר כזה".
מה כל כך מיוחד בשיר הזה מבחינתך?
"הלחן, המילים, השורות בערבית (שמשמעותן "אני חולם עלייך") שמגיעות פתאום - הכל. השוק היום השתנה, הכל השתנה, ואני בכוחות הגדולים שלי, תודה לאל, מנסה להחזיר את הגלגל או לפחות לעצור אותו במקום. המוזיקה המזרחית היום אלקטרונית ופופית. הגיטרה, התוף האלקטרוני והקולות נעלמו. היום אפילו רוכל בשוק יכול להיות זמר. זה מצחיק אבל זה גם מעציב".
לוי אמנם נשמע מלא ביקורת, אבל הוא מבין שאת הגלגל הזה הוא כנראה לא יצליח כבר לעצור, וגם בשיר החדש ההפקה (עליה אחראי המפיק הוותיק והמוערך יעקב למאי) נשמעת די עדכנית, אך במקביל מרגישים בה שישי לא שכח מאיפה הוא בא - ואולי זה בעצם כל הסיפור מבחינתו.
"תשמע, אי אפשר להישאר מאחור, אז תן את הקול שלך, תן את ההגשה שלך, תן את הטאץ' שלך ואת כל מה שאתה יודע לעשות - אבל עדיין תתקדם עם המוזיקה", אומר הזמר הוותיק שאין חתונה או אירוע משמח בלי לפחות שניים או שלושה מלהיטיו. "אבל חשוב להגיד שאני פה ואני לא אתן להם צ'אנס. לא אתן להם צ'אנס. אני פה ואני אשיר את עצמי עד גיל 90". מוסר לוי לכל מי שבכל זאת מודאג מהכיוון אליו הולכת המוזיקה המזרחית בישראל.
"אנא בחלאם ביק" אמנם נכתב לפני יותר משנה, אבל השורה שפותחת אותו ("זה יום ראשון אחרי הגעגוע") נשמעת כאילו נכתבה השבוע, יחד עם חזרת המשק לפעילות, בתי הקפה המסעדות וכמובן גם ההופעות, אך לוי מודה בכנות שהוא לא שם לב לעניין ("אתה רואה איך הכל מתחבר?"), ומבחינתו זה רק מוכיח עוד יותר שהשיר הזה היה צריך לצאת בימים אלה.
"רק עכשיו אני שם לב לזה, השיר הזה עומד כבר לפחות שנה, והוא היה מוכן הרבה זמן. כנראה שזה העיתוי הנכון להוציא אותו, כי זה יעשה לאנשים קצת שמח בלב. אני מאמין שהקהל בעזרת השם יאהב אותו כי ככה זה כשאתה מכוון למשהו - הוא פשוט קורה", מספר לוי שמוסיף שבאופן אישי הוא לא התקשה להישאר ימים ארוכים בביתו בזמן הסגר, אבל הוא בהחלט מודאג מהמצב של חבריו למקצוע.
אז למרות שהתרגל בשנים האחרונות לבלות לא מעט זמן בביתו, הגעגוע לקהל שמלווה אותו שנים בער בו בשנה האחרונה יותר מתמיד, אבל אם תשאלו אותו הופעות אונליין הן משהו שפחות מדבר אליו. "איריס אישתי רצתה לסגור לי הופעות בזום, ניסיתי פעם אחת ומיד אמרתי לה 'שום דבר, את לא סוגרת לי יותר שום דבר'. זה מרגיש לי טיפשי לשיר לחור קטן כזה בטלוויזיה. אני לא מסוגל לעשות את זה, לא הצלחתי להתחבר. אני כל כך מתגעגע לקהל החם שלי. יש לי קהל שהולך איתי 40 שנה. אני כבר מזהה את הפרצופים בהופעות, אני כל כך מתגעגע לכפיים ולשריקות שלהם. אני ממש ממש מתגעגע".
אפשר כבר לדבר על תכניות ליום שאחרי הקורונה?
"מה התכניות? לקום בבוקר. את השאר אני כבר אביא. מי מתכנן תכניות היום? אתה תתכנן תכניות וההוא למעלה יצחק עלייך. מה שאני כן יכול להגיד זה שכבר נסגרות עבודות ברוך השם לעוד כמה חודשים קדימה, היומן מתמלא והכל בסדר. בואו נלטף את הקורונה, נרדים אותה ונגיד לה: 'לכי לישון מתוקה ותני לנו לעבוד. היינו איתך, אבל לא מתאים לנו יותר, אז בואי נרדים אותך, את תשני ואנחנו נעבוד'. אין ברירה זה לא עומד להיעלם וכנראה לעוד הרבה זמן לצערי, אז איך אומרים? נחייה לצידה, לא היא לצידנו - אנחנו לצידה".