9 ביולי 1996 - אף אירוע היסטורי לא קרה באותו יום. לא מת מישהו מפורסם ולא נולד מישהו שעתיד להיות מפורסם. למרות זאת מדובר ביום היסטורי. יום שיירשם בדפי ההיסטוריה של תרבות הפופ בישראל כיום בו נולד היטמן 7. נכון, מדובר באוסף של להיטים שכמותו היו לא מעט בשנות ה-90, אבל היטמן 7 בניגוד לכולם נכנס לבית של מאות אלפי ישראלים ושינה משהו בצריכת המוזיקה בישראל של קיץ 96' מאז ועד היום.
עד גיל 13 כיכבו בטופ 10 של הדיסקים שלי בעיקר פורטיסחרוף, נקמת הטרקטור, אביב גפן ואוסף גראנג' לועזי כלשהו, אבל אז התקליטן בבר מצווה שלי ניגן ברצף את היטמן 7. וזה בערך גם מה שעשו ברדיו באותם הימים. "כשדרן, פשוט לא הייתי צריך להחליף קומפקטים, אלא יכולתי להשמיע ברצף את הדיסק בתכנית", נזכר יורם ואזאנא שהיה אז מכוכבי רשת ג' שעדיין ניגנה מוזיקה לועזית. והוא מדבר כמובן בעיקר על ה"שילוש הקדוש" של פתיחת האוסף – טיק טיק טק, מקרנה וקוקו ג'מבו. קיץ 96' היה הקיץ שבו המושג "להיט קיץ" קיבל משמעות חדשה שרלוונטית עד היום. נסו להיזכר בלהיט הקיץ של 95', 94' או 93'. לא הצלחתם. ב-96', כאמור, היו שלושה כאלה.
"אני אגלה לך סוד – באותן שנים, הייתה סדרת אוספים שהייתי עורך בשם 'ווליום'", מוסיף ואזאנא, "זיהינו את מקרנה הרבה לפני שזה התפוצץ ושיבצנו אותו ב'ווליום 10' שיצא בתחילת האביב, אבל רן עצמון מהד ארצי (עורך האוסף – מ.נ) היה חכם ונתן לנו לבשל אותו. כשהוא היה כבר חם בקיץ, רן שיבץ אותו בהיטמן 7 והשאר היסטוריה. מה שקרה היה חסר תקדים – עד היום כל מי שתשאל יזכור את שלושת השירים הראשונים באוסף ולכן הם עדיין מתנגנים בחתונות ובבריכות".
רן עצמון שמזכיר כאן ואזאנא, הוא המוח מאחורי האוסף ומי שאחראי על הרצף של "טיק טיק טק", "מקרנה" ו"קוקו ג'מבו" לצד "Hallo spaceboy" של דיויד בואי ופט שופ בויז, "Woo Haa" של באסטה ריימס ו-"To deserve you" של בט מידלר.
"העבודה על ההיטמן הזה התחילה חצי שנה לפני הריליס", נזכר עצמון בשיחה עם mako, "האוספים היו יוצאים בתחילת הקיץ אבל כבר בפברואר התחלנו לעבוד ולנסות לזהות להיטים עתידיים וזו הייתה החוכמה האמיתית. זה היה צירוף של כמה להיטי ענק שפגענו בול אחד אחד וכך נוצר האוסף שפיצח את טעם הקהל הישראלי. היה שם מעין תמהיל שבו לצד הלהיטים הענקיים, גם היה לנו חשוב לשבץ שירים איכותיים עם ערך מוסף. למשל בט מידלר, שלטעמי הוא השיר הכי טוב באוסף, שהיה לי חשוב לדחוף דרך הדיסק הזה".
אז כמה עותקים של היטמן 7 באמת נמכרו? המספרים הרשמיים מדברים על 200 אלף עותקים חוקיים, אבל חוק ודיסקים בשנות ה-90 לא ממש הלכו ביחד וכמות העותקים המזויפים של היטמן 7 שנמכרה כנראה הייתה גדולה בהרבה. "לא התכוננו לכזה בום מטורף", מספר שלומי שאול שעבד במשך 30 שנה בחנות דיסקסנטר המיתולוגית בדיזנגוף סנטר, "היטמן הייתה סדרה מצליחה אז הנחנו שזה יעבוד, אבל זו הצלחה שלא חזרה, כל יום הייתה מסיבת דאנס בחנות עם כמויות של היטמן בכל מקום. חשוב לומר שבתחנה המרכזית מכרו פי 5 עותקים מזויפים אז יש מצב שזה הגיע כמעט למיליון עותקים. בניגוד לאוספים אחרים, אנשים לא קנו אותו בגלל שיר או שניים כי כולם פשוט היו אדירים אחד אחד. רן עשה שם עבודה פצצה".
היטמן 7, כשמו כן הוא, הוא החלק השביעי של סדרה מפוארת שהושקה בקיץ 1992. החלק הראשון, שכלל להיטים כמו "Its’ my life" של ד"ר אלבן ו"Rhythm is a dancer" של סנאפ, הגיע למעמד של פלטינה (מכירות של למעלה מ-40 אלף עותקים). משנה זו הפך היטמן לאוסף המרכזי של חברת הד ארצי, שהייתה חברת התקליטים הגדולה בישראל בשנות ה-90, אך המיתוג של "אוסף קיץ" החל רק מהחלק החמישי והגיע לשיא כמובן בחלק השביעי.
"כיוונו גבוה לאוסף השביעי כי זה מותג של הקיץ שמתלבש מעולה עם 3 השוסים הלטיניים הגדולים אז כמובן שהיו ציפיות גבוהות", אומר עצמון, "בשלב מסוים ראינו שאנחנו מתקרבים למכירות של מאה אלף עותקים והחלטנו להפיק מסיבה בסינרמה ששודרה גם ברדיו, אבל כשהגיע תאריך האירוע, כבר הגענו ל-150 אלף. לא סתם זה נהיה האוסף הכי נמכר בתולדות המדינה".
"בשלב מסוים כבר לא היו אוספים מתחרים בקיץ כי כולם פחדו מהיטמן. אי אפשר היה להתמודד מול המותג הזה. קצת כמו ביבי", מוסיף ואזאנא שבאותם הימים היה האיש המרכזי בחברת תקליטים מתחרה בשם IMP DANCE. "אמרתי לשמיל סחר שהיה אז מנכ"ל הד ארצי – 'צורבים לך את היטמן 7 בכמויות' אבל זה לא עניין אותו, כי הם הרוויחו מספיק. בחו"ל היו נכנסים על כל הזיופים האלו לכלא, אבל פה תעשייה שלמה עפה על זה".
כאמור, מקרנה (שיזכה כאן לפרק מיוחד בשבוע הבא), הופיע כמה חודשים לפני באוספים מתחרים והוא לא ה-שיר שמכר את האוסף. היו אלה בעיקר שני שכניו המדוברים שהופיעו לראשונה על דיסק ונתנו את הבוסט המטורף. מלבדם היו כוכבים נוספים שהופיעו ברשימה כמו קוליו, טוני ברקסטון, ג'ינה ג'י, שאגי, ארוס רמאזוטי וגם בקסטריז בויז בתחילת דרכם, שזכו אז להצלחה רק באירופה וישראל.
"באותן שנים כמעט אף פעם לא נתקלנו בסירוב של אמן בינלאומי להופיע באוסף", משתף עצמון על מאחורי הקלעים של עריכת היטמן, "הם ראו את המכירות ונהנו מהתמלוגים אז רובם המכריע הסכימו מיידית. בשבילם זו הייתה מדפסת כסף".
למרות המכירות ההיסטריות וההשפעה על כל מי שרכש את הדיסק בזמן אמת רן עצמון טוען שהאוסף לא הותיר השפעה על היוצרים והמוזיקאים עצמם. "פיצחנו את טעם הקהל הישראלי כמוצר צריכה, אבל אף פעם לא פגשתי מוזיקאי ישראלי שאמר לי שהיטמן שינה לו את החיים. לעומת זאת, חובבי מוזיקה שזוכרים בעל פה את סדר השירים ורוקדים אותם עד היום במסיבות- פגשתי בכמויות".
ואזאנא דווקא חושב אחרת. "בדיסק הזה שמו לב לראשונה בעיניי ליוצרים ממדינות אחרות ושפות שונות כמו רמאזוטי, ג'ובאנוטי, לוס דל ריו וקראפיצ'ו והתחילו לנסות לחקות אותם. זה לקח כעשור עד שהלטינית והרגאטון תפסו פה בארץ, אבל הבסיס לזה לגמרי היה שם בהיטמן 7".
גם היטמן 8 שיצא שנה אחר כך זכה להצלחה מסחררת וכלל שלאגרים אדירים כמו MMMbop, בארבי גירל, Who do you think you are ו Tearin up my heart, אבל ההצלחה של היטמן 7 לא שוחזרה מעולם. הרצועה האחרונה בהיטמן 8 הייתה Time to say goodbye ואכן היטמן 9 כבר היה נפילה ומשם המותג דעך לאיטו עד למותו הסופי בשנת 2002.