בין המגיבים למותו המצער והכואב של אגדת המוזיקה צביקה פיק, הייתה גם דנה אינטרנשיונל, לה הלחין פיק את הלהיט "דיווה" שזכה באירוויזיון של שנת 1998. אותו ניצחון בתחרות השירים האירופאית, דווקא גרם לקרע וסכסוך עמוקים בין השניים. בהמשך השניים צביקה ודנה טיהרו את האווירה ואפשר לומר שהשלימו, אבל לא עבדו יחד שוב. "מסתבר שזכייה באירוויזיון היא כנראה מתכון בטוח לריב", הודה בשיחה הערב עם mako מוזיקה, שי כרם, מנהלה האישי של דנה אינטרנשיונל והאדם הקרוב לה ביותר.
"שיתוף הפעולה המוזיקלי שלנו עם צביקה, הגיע עד לקצה עולם והיה בעצם ההצלחה הכי גדולה בקריירה של צביקה ושלנו", מוסיף, "לצערי המאוד גדול, ביחסים האישיים, ההצלחה הזאת הייתה תחילתו של קרע כואב, לשני הצדדים. זכייה באירוויזיון היא כנראה מתכון בטוח לריב - ככה היה עם נטע ברזילי ודורון מדלי, גלי עטרי וקובי אושרת, וגם איתנו זה קרה".
"חלום חייו הגדול של צביקה, אולי יותר מכל זמר ישראלי אחר, היה להשתתף באירוויזיון. הוא הזמר שהשתתף בהכי הרבה קדם אירוויזיונים, שבע-שמונה פעמים, ולא ויתר על החלום שלו. גם אחרי ש'דיווה' זכה הוא ניסה להשתתף שוב. ואז בא 'דיווה' ומצד אחד הוא הגשים את החלום שלו, ומצד שני כמו משה רבנו שהסתובב עם בני ישראל 40 שנה במדבר, אבל בסוף לא זכה להיכנס לארץ ישראל ונאלץ לראות אותה מהר מרחוק - ככה היה עם צביקה והאירוויזיון".
"מצד אחד החלום שלו התגשם", הוא ממשיך, "אבל מבחינתו זה היה פספוס גדול שזה לא היה הוא ששר את השיר. כמה דקות אחרי שהשיר זכה וכולנו עדיין היינו בהלם, הוא לחש לי 'אם אני הייתי שר, השיר הזה היה זוכה'. אמרתי לו 'צביקה, זה כרגע זכה'. זה החן של צביקה, שלפעמים הוא קצת מנותק אבל זה גם מה שגרם לו להיות מכל הזמרים בני דורו, זה ששרד ונשאר ויישאר לנצח אייקון מוזיקלי".
מה דנה באמת הרגישה כלפיו?
"למרות שמבחינה תקשורתית זה היה נראה שיש ריב מאוד גדול, מבחינה אישית הייתה אהבה, היו שיחות. דנה תמיד אמרה לי שעל צביקה אי אפשר לצחוק כי הוא מצחיק אותה. ובמהלך השנים היה כמובן קשר. א' בעקבות הנסיבות נפגשנו באירוויזיון ה-50, ה-60 ובכל מיני כנסים שבהם דיווה הפך להיות שיר אייקון אירוויזיוני, וצביקה תמיד דאג להגיע לשם. המפגשים האישיים היו תמיד באהבה גדולה".
"המפגש האחרון היה במופע ענק של יום העצמאות ב'קשת, הוא מספר. "יום לפני שהוא טס לאנגליה ולא חזר עוד יותר צביקה שאנחנו מכירים. אמרתי לו שיחסי האהבה שנאה שלנו מקסימים, אבל מה שהכי חשוב שבקשר הזה, התוצרת המוזיקלית תמיד מאוד מאוד הצליחה, מאז השיר הראשון 'אני לא יכולה בלעדיך' ועד 'דיווה'. הוא הסתכל עליי בתמיהה, ושאל אותי 'אהבה שנאה, למה?'. אז אמרתי לו "יותר הגיוני שתשאל אותי למה אהבה?! אחרי כל מה שעברנו ואנחנו עדיין אוהבים". השיחה האחרונה שלנו, הייתה לפני כחודש, צביקה בפעם הראשונה בכל 25 שנות ההיכרות שלנו נשמע לי צביקה אחר".
"הוא פתאום היה רגיש. פתאום דיבר על חולשות, על החיים, על הקושי. זה לא היה משהו שאני רגיל ממנו, כי צביקה תמיד היה פאסון ועם גישה לחיים שעל כאב לא מדברים, הוא ראה בזה חולשה. אז השיחה האחרונה הייתה אחרת, הוא ריגש אותי מאוד. ואז דיברנו על מפגש משולש עם דנה. התפלאתי שהוא נענה לזה בשמחה, מיידית ובשמחה ואמרנו שנבוא אליו הביתה. כשסיפרתי על זה לדנה היא שמחה מאוד ואמרה שהרבה שנים היא מחכה לזה".
עד הבוקר הכואב.
"מהבוקר לצערי הטלפון לא הפסיק לצלצל וכשהרמתי והבנתי שצביקה הלך לעולמו. עוצמת הכאב הפתיעה את דנה ואותי. אנחנו בכינו ביחד בטלפון ואני לא האמנתי שזה קורה. דנה היא לא בנאדם שמקצין רגשות שכאלה ובטח שלא בכי. עצוב מאוד וכואב שהמפגש האחרון איתו יהיה במסע האחרון שלו בלוויה שלו. וזה באמת בלי קלישאות, המקום להכות על חטא ולהגיד לאחרים לכו למי שאתם אוהבים ותגידו להם את זה, גם אם אתם פגועים. גם אם זה מביך, תגידו אהבה לפני שיהיה מאוחר מדי. צביקה קיבל היום ויקבל את גל האהבה העצום והנדיר הזה הוא מקבל ובצדק מכולם, הוא היה גאון מוזיקלי ומלך הפופ הנצחי ולגאון סולחים על הכל".
מי היה צביקה עבורך?
"צביקה ליווה את החיים של כולנו מאז ומתמיד. בשבילי הוא היה אייקון כשהייתי תלמיד ישיבה, ושמעתי בסתר את השירים שלו כי הוא סימל בעיניי את כל מה שהיה לי אסור. בשנות ה-70 צביקה לא היה רק זמר מצליח, הוא היה פורץ דרך באיך שהוא נראה, בסאונדים של מוזיקה הפופ שלו. הוא היה כאילו הילד הרע של המוזיקה הישראלית בניגוד לכל הזמרי ארץ ישראל הטובים, שלום ואריק וכו'. אחר כך כשגדלתי והגעתי לתל אביב, הוא הפך לחבר, הפעם הראשונה שהפגשתי בינו לבין דנה הולידה את השיר "אני לא יכולה בלעדיך" ואחר כך הגיעה "דיווה". תודה לך צביקה על השירים, ועל זה שהיית".