לפי יוזמה חדשה של משרד התרבות והספורט בראשות השרה לימור לבנת יופיעו הדג נחש, אמיר דדון, אפרת גוש, אביהו שבת, מיי פיינגולד ואור כהן במופע בשם "תוצרת הארץ", בו יבצעו גרסאות כיסוי לשירי משוררים העוסקים בישראל ואהבת הארץ וקטעים מתוך ספרים העוסקים בארץ ישראל.
המופע צפוי להתקיים במסגרת "ישראל קוראת" - חודש הקריאה והספרות העברית, ב- 22 במאי בשעה 20:00 ברחבת ספריית בית אריאלה בתל אביב (כן, במקביל לחצי גמר האירוויזיון). הכניסה למופע תהיה חופשית והסעות חינם לאירוע יצאו ייצאו מ- 50 יישובים ברחבי הארץ על בסיס כל הקודם זוכה, כך מפרסם היום משרד התרבות.
מה הקשר בין קאברים לשירי משוררים לבין עידוד קריאה
השרה לבנת אומרת: "חובתי כשרת התרבות להבטיח שגם הדורות הבאים יוכלו להמשיך לקרוא וליהנות מספרות ישראלית איכותית ופורה". השאלה החשובה היא מדוע חושבת השרה לימור לבנת שביצועים של אפרת גוש ואמיר דדון לשירי משוררים יגרמו לבני הנוער או למישהו לקרוא ולו דף ספר אחד. מדוע לדעתם נער או נערה אחת יגידו לעצמם "אפרת גוש שרה את 'נאסף תשרי'?', וואו, מגניב, מיד אקרא את כתבי ז'בוטינסקי".
הניסיון של השרה ומשרדה לקרוץ לקהל צעיר דרך אמנים כמו הדג נחש היא פאתטית במקרה הטוב, ושערורייה במקרה הרע. תרשו לי לנחש שההסעות חינם מכל רחבי הארץ יהיו מלאות בבני 50 פלוס, שיגיעו לשמוע שירים "ישנים", וכמו בערב שיקופיות יירדמו מול העיניים של מיי פיינגולד המסכנה. וכל זה - המופע, התשלום לאמנים ובעיקר ההסעות מרחבי הארץ - על חשבוננו, כספי המיסים שלנו, זריקת כסף לריק. אין לי בעיה שהאמנים יתפרנסו, בכיף, אבל למה ככה?
אפרת גוש ראויה לשמש דוגמה לנוער הקורא?
מעבר לכך - מדוע סבור מישהו שהזמרת אפרת גוש ראוייה לשמש דוגמה לנוער? זמרת שהלהיט הכי גדול שלה בשנים האחרונות ("אה אה אה") עסק בשתייה עד כדי שכרות וסקס. זמרת שבמופע "רוק עצמאות" האחרון ביזתה עצמה לעיני אלפים כשעלתה לבמה ולא זכרה את המילים של השירים של עצמה, ושכל אחד יבין בעצמו מה היו הסיבות לכך. אפרת גוש - אחלה דוגמה לנוער בישראל 2012. או שאולי חושבת השרה לבנת שהשורה ששרה גוש "אני אזיז תראש, מצד לצד, ימין ושמאל" עוסקת במקור בקריאה אינטנסיבית של ספרי שירה.
רוצים לעודד קריאה בקרב הנוער? תושיבו אותם בספריות ותנו להם ספרים, אל תהפכו את הקופה הציבורית לקופת ההילולים של זמרים.