אז אחרי ההיסטריה של העלייה לגמר האירוויזיון, אתמול כינסה המשלחת הישראלית מסיבת עיתונאים פרטית במלון בו היא מתאכסנת בליסבון. נטע הגיעה רגועה מאוד ושמחה לראות את כולם.
איך את מתמודדת עם כל הלחץ של התחרות?
"מתרגלים אליו. רגע אתה למעלה ורגע למטה. אני כל הזמן מנסה לזכור כמה המטרה שלי טהורה. אני יוצרת, מוזיקאית ואני עושה שירות מדהים לישראל, ליצירתיות ולשבירת מוסכמות. אני מרגישה שאנחנו עושים היסטוריה כי אנחנו מביאים את החדשנות של 2018 לאירוויזיון".
הגעת לכאן כמנצחת והנה עכשיו בהימורים לראשונה את ירדת מהמקום הראשון.
"הליבה שלי זה לעשות מוזיקה ובזה אני מתמקדת. לא בחרתי להיות פייבוריטית וגם לא בחרתי להפסיק להיות פייבוריטית. לא מרגישה שאכזבתי מישהו".
מה שואלים אותך עיתונאים זרים? הם נוגעים במצב הרגיש של ישראל במזרח התיכון?
"האמת שבכלל לא שואלים אותי על המצב בארץ. כבר כל כך הרבה שנים דנים בזה ומקשקשים על זה, אז אני מניחה שכבר מיצו את הסיפור הזה. אני מבינה במוזיקה, לא בפוליטיקה ועיתונאים יודעים את זה. שואלים בעיקר על דברים שחוויתי בתור ילדה, על מה שהשיר מדבר ושזה שיר שנכתב על העצמה אישית יותר מהעצמה נשית. כל החיים אמרו לי מה לעשות, אמרו לי ללבוש שחור כי זה מחמיא, לא ללבוש שמלות קצרות. אמרו שאני לא מיינסטרים, אמרו שאני שמנה ואמרו ואמרו. לקחתי את הדברים בידיים שלי וזה מה שאנחנו עושים פה".
עוד בזמן "הכוכב הבא" אמרו לך שאת מודל לחיקוי להעצמה והגשמה. את מקבלת סיפורים כאלה?
"אני נהנית לקבל סיפורים כאלה על שינויים כי זה מחזק אותי. אני חושבת שאם הייתה לי דמות כמוני כשהייתי קטנה היה לי יותר פשוט".
את חולמת על זכייה?
"אי אפשר שלא לשחק ברעיון כשאתה כאן, אבל אני גם חושבת מה הלאה. האירוויזיון עוד מעט נגמר, אבל אני נשארת אז אני חושבת על השיר הבא, המופע הבא".
אתמול בדרך לבמה, אחרי ההכרזה על העפלה לגמר, צולמת מחליקה במדרגות, סרטון שהפך ויראלי.
"כל כוכבת צריכה ליפול מתישהו. יאללה שנה הבאה נעשה 'איזראל פולינג'. התגובות על המופע אתמול בכלל מטורפות. יש דברים לשיפור ואנחנו עובדים מול ההפקה הפורטוגלית, אבל הקהל זה הטירוף הכי גדול. על הבמה יש לי אינרים (אוזניות מוניטור) אז אני לא שומעת שום דבר למעט המוזיקה ואת הקול שלי, אבל ברגעים שאני לא שרה אני שומעת את הקהל דרך המיקרופון שלי וברגע שהקהל חודר למיקרופון אתה מבין שיש פה משהו מחשמל".
מה היית אומרת לטוקבקיסט שכותב עלייך דברים רעים במידה והיום מפגישים אותך איתו?
"מהניסיון שלי עם בריונות זה נובע מהסבל של האדם עם עצמו. אני מרחמת על אנשים כאלה וזה כל כך לא נוגע בי כי אם זה היה, לא הייתי יושבת איתכם היום".
מה לגבי הקהל הישראלי שהגיע לליסבון?
"הייתי מתה לחגוג איתם במסיבה. הייתי רוצה בהזדמנות זו להגיד משהו. להעלים את הטלפונים הסלולריים. אני מבינה שרוצים לתעד את הרגע, אבל אני מוצאת את עצמי שרה מול מיסוכים. אני רוצה לראות את העיניים ואת הפנים של האנשים וגם לשמוע אותם".
בסוף הביצוע אתמול צעקת "כפרה עליכם".
"שלשום בחזרה הגנרלית שהייתה עם קהל ראיתי מהבמה מלא ישראלים מנופפים בדגלים ובאמת אז זה יצא לי הכי טבעי בעולם אז החלטתי לעשות את זה גם במופע עצמו".
יש לך פייבוריטים מהמתמודדים האחרים?
"אהבתי את זיבז (שווייץ), אבל הם הודחו. שלחו לי קליפ שהם עושים מוזיקה עם פירות וירקות. ממש עפתי עליהם. אני אוהבת גם את הקפריסאית. יש בה משהו אותנטי ואנחנו כישראלים מאוד רגישים לצביעות וישר עולים על זה. היא מאוד דומה לנו. אצלה רק ההפקה של השיר, הכותבים וגם הרקדניות, כולם משוודיה ורק היא קפריסאית ועל זה אני גאה, שכל הצוות שאיתי מאה אחוז ישראלי. האלבנים הפתיע ברמות ולצ'כי יש אחלה מאמר וזה אבסורד שצריך להשוות בין כל כך הרבה סגנונות שונים אבל זה אירוויזיון".
האם יש קשר בין הקרקורים לעובדה שהסמל של ליסבון הוא תרנגול?
"ממש לא", ענה דורון מדלי, "אני כבר הייתי פה פעם ובכלל שכחתי מזה, "למרות שהבאתי לסבתא שלי פסלון של התרנגול הזה לפני כמה שנים. כשהקלטנו את זה בפעם הראשונה זה בכלל היה 'בדה בדה בום' ובמהלך ההקלטות נטע התחילה לאלתר כל מיני גיבובים כמו שרק היא יודעת. פתאום יצא לה ה'בקה בקה בום' וידענו שזה פשוט זה. אחר כך גילינו בכלל שבאקה ביפנית זה טיפש ועם כל הסגנון האסייתי שעשינו זה התלבש כמו כפפה ליד".