קשה להאמין, אבל אחרי שאירועי פסטיבל זאמנה לפני כחודש היו הקש ששבר את גב הגמל מבחינת מפיקי הפסטיבלים האלקטרונים בישראל, חגי תשרי נותרו די ריקים מאירועים גדולים. אמש (שני) התקיים יוצא הדופן היחיד – פסטיבל DGTL, שהביא לפארק הירקון כ-15 אלף בליינים. בראיון ל-mako בחודש שעבר, סיפרו גי דרייפוס ועידו סגל מחברת פיוצ'ר ממורי שהפיקה את האירוע, כי למרות ההחלטות של קולגות שלהם, הם לא שקלו בשום רגע לבטל והצהירו: "בישראל יש קהל למופת, לא נכנע לקומץ".
למי שתהה, הקומץ הדוחה הזה שהורס לכולנו היה גם ב-DGTL, אבל בזכות ניהול נכון של הפקה ושיתוף פעולה עם המשטרה, זה נגמר בנסיונות כניסה ללא כרטיס שנבלמו. זה שהנסיונות האלה לא צלחו, הם רק הוכחה לכך שלא מדובר כנראה בגזירת גורל, אלא במשהו שאפשר וצריך להילחם בו. גם אם זה דורש קצת יותר מאמץ מצד ההפקה וכוחות המשטרה.
כשמדברים על אירוע שמנוהל נכון, הכוונה לא רק לכניסת המתחם – אלא על כל המערך הלוגיסטי באירוע. מהוראות הגעה ברורות - והנחה משמעותית לשימוש בקורקינטים כדי להכביד על עומסי התנועה הנוראים בירקון - כמות כניסות גדולה יחסית, שילוט נכון, פיזור מרשים של ברים - חמישה גדולים מאוד, לפי הספירה שלנו - שאיפשר קנייה של אלכוהול ושתייה קלה בלי המתנה ארוכה.
DGTL מתהדר בהיותו פסטיבל ירוק, מה שאומר שאת כוסות הפלסטיק החליפו כוסות רב פעמיות - תמורת החזרתם היה אפשר לקבל 5 שקלים הנחה על הדרינק הבא או לחלופין להביא 10 כוסות תמורת משקה חינם. המחירים? סטנדרטים לישראל (כלומר יקרים, 58 שקלים לדרינק מעורבב) אבל ראוי לציין לטובה את מחיר המים, שהיה הוגן מאוד ביחס למה שאנחנו רואים בפסטיבלים ועמד על 7 שקלים. הגיע הזמן שיותר הפקות יבינו שבמוצר בסיסי כמו מים לא צריך לעשות רווח חזירי על חשבון הקהל.
פסטיבל DGTL התהדר בליינאפ די מרשים, שחולק ל-3 במות: כל אחת עם קו מוזיקלי אחר, כולם כוללים אמנים מעניינים. את האירוע פתחנו עם סט של מיטה גאמי הישראלי בבמת הלייב, שהוכיח שהוא עדיין אחד הדיג'ייז טובים בארץ, אפילו שמדובר בסט פתיחה.
לאחר מכן באותה במה, עלו הצמד ג'ולי ואסיה, שהצליחו ליצור לעצמן שם בזכות השילוב המוצלח בין מוזיקת האוס למוזיקת אינדי ופופ - ועשו עבודה לא רעה באירוע. חצי שעה לתוך הסט ולקראת האירועים המרכזיים - הנריק שוורץ ניגן בבמת המודולר והיה פשוט נפלא.
בסביבות השעה 18:30, עלה לבמת המודולר מאנו לה טאף, אורח קבוע באחד המועדונים הגדולים בעולם, הברגהיין בברלין וגם בבלוק המנוח שלנו. הדיג'יי האירי סיפק סט ורסטילי מאוד שהרים את הקהל לקראת שני הסטים המרכזיים של הערב. ואיזה סטים אלה היו.
ב-20:00 הגיע תורם של הצמד השוויצרי אדריאטיק, שכבר ניגן מספר פעמיים בארץ, כולל בפורים האחרון. הצמד הנהדר סיפק סט מדויק ונפלא, עם בחירת טראקים מוקפדת וסיפור ברור, והקהל הגיב בהתאם. זו הייתה שעה וחצי מצוינת של מוזיקה אלקטרונית שהרכיבו סט שבקלות נכנס לרשימת הסטים הטובים ביותר שנשמעו בארץ השנה (והייתה כאן וואחד שנה מהבחינה הזו).
ואם בסטים אדירים עסקינן, את האירוע סגר אדם באייר השבדי, אולי כוכב הטכנו הגדול בעולם ולבטח אחד הדיג'ייז הכי טובים שהצמיח הז'אנר. לפני שלושה שבועות באייר תיקלט בפריז, אבל הסט שסיפק ב-DGTL היה טוב בהרבה. מדויק יותר, כבד יותר ובעיקר כזה שמבהיר שהיכולת שלו לשלוט בקהל היא משהו שפשוט לא רואים כל יום. זו הייתה תצוגת תכלית של אמן ענק שסגרה ערב מרשים מאוד, שכיאה לפארק הירקון וחוקי הראש נגמר ב-23:00.
האפטר רשמי של הפסטיבל היה בשלוותה וכלל סטים של נויה שמצליחה להשתלב גם במגרש של הגדולים ולהראות שהיא הרבה יותר מכוכבת טיקטוק, אדם באייר שהיה אדיר גם כאן, ורד אקסס הטופ שיש לסצנה שלנו להציע. אפטר רשמי נוסף התקיים במועדון הפאי ברוטשילד, אבל האמת שהבליינים שסיימו עם הפסטיבל התפזרו לשלל המועדונים בעיר שהייתה מלאה במסיבות חג מרשימות. זה כנראה היה הימים היותר שמחים לסצנה האלקטרונית כאן בתקופה האחרונה.
לסיכום, כשהעיניים נשואות אליו כפסטיבל היחיד הגדול שנשאר כאן החגים, DGTL סיפק את הסחורה ובגדול. קודם כל מבחינה בטיחותית, אבל גם מבחינה מוזיקלית וארגונית. אנחנו מלאי תקווה שהאירוע הזה יהיה זה שיחזיר את סצנת הפסטיבלים כאן למסלול הנכון. לקהל הישראלי, שרובו המוחלט מחפש את האירועים האלה כדי ליהנות ולברוח קצת מהמציאות המורכבת שלנו, מגיע עוד אירועים כאלה.