אחד האנשים שללא ספק מתגעגע ברמות לבמות הוא שלמה ארצי - מי שכבר התרגל לעמוד על במת קיסריה או לכנס זאפות אחת אחרי השנייה - ולא עשה זאת כבר יותר מדי זמן.
אז מה עושה זמר ויוצר בסדר הגודל של ארצי בבידוד במשך כשנה, בלי הופעות, כשהוא רוב הזמן סגור בביתו ומבלה את רוב זמנו בחדרו, כשבחוץ משתוללת לה מגיפה? התשובה היא אלבום חדש כמובן, שהופק ברובו בסמסים, הודעות קוליות ושיחות וידאו.
הבוקר יורה ארצי את יריית הפתיחה לקראת האלבום שצפוי לצאת במלואו באחד במרץ, והוא עושה את זה עם "דבק", שיר חדש שהוא כמובן כתב והלחין בעצמו - להפקה מוזיקלית של דודו טסה.
"ועכשיו אני מגיע ל-'דבק', שיר חדש שמדבר על מה שהדביק אותנו יחד בטוב וברע בזמנים המוטרפים האלה. כלומר דבק ההישרדות והחסד", מספר ארצי על הסינגל החדש. "מבחינתי להוציא לאור שיר שעשינו בתנאים בלתי אפשריים כמעט בימי הקורונה - משמעותו להפיח תקווה בחיים שנסגרו, במיוחד עם דודו טסה שהפיק אותו באהבה ומסירות במשך חצי שנה אינטנסיבית. הצלחנו להתגבר ביחד על המרחק הפיזי כשעבדנו בשלט רחוק - הוא באולפנו ואני סגור
מהבית".
מילים:
עושים פה סרט דוקו על שוקו דומה לסרט מתח
תדליקו פנס כי אור הירח לא מספיק למהפכות
העטיפה של האלבום כבר מוכנה, נוציא אותו בפסח
רק באיזו שנה לא יודע, אלה שנות המסכות
דבק לא ידביק אותנו כי המריבה עודה נמשכת
דירה דו קומתית עולה עכשיו כמו רכב חלל משוכלל
צלמו צלמו את התקופה, בין קיץ לשלכת
היית נערת החודש שלי בזמן שהופעתי כמו משוגע משוכלל
ערב יורד על העולם
חיינו לא יהיו מה שהיו לנו פעם
סגרו את עיר הסרטים האבודים
אוהב אותך בסוף מכל הבודדים
על הכביש המרוסק כותב לך שיר של תקווה
על האבק המפורסם שמשאירה האהבה
מישהו מגיח מהבתים ואומר:
"מחר נחזור לרקוד צמודים, יהיה בסדר"
חברים מנגנים ברמזורים כי נגמר להם הכסף
מאמינים מפליגים באניות מעופפות עד לאומן
את מציעה לי להתנשק איתך דרך מסכות הנשף
עם טעם קולה שוקו דוקו ונדודי הזמן
ערב יורד על העולם