רגע לפני הפיגוע הקשה אמש, בו נרצחו שני לוחמי מג"ב, ואלרי חמאתי הייתה אמורה לעלות להופיע מול שרי החוץ של ארצות הברית, איחוד האמירויות, מרוקו, בחריין ומצרים ולשיר את "הללויה" בשלוש שפות, על במת פסגת הפיוס בנגב. ההופעה כמובן בוטלה לאור האירועים, אבל השיח שהתלהט ברשתות מיד לאחר מכן, נגד ערבי ישראל, לא חמק מהרדאר שלה.
"אתם יודעים שאני מאוד כנה. אין לי פילטרים, לא מתיימרת להתייפייף או להשתיק קולות", כתבה לעוקביה באינסטגרם בשעות הלילה המאוחרות, "כשנודע לי על הפיגוע בחדרה, הייתי בדיוק שנייה לפני עלייה לבמה לשיר באירוע היסטורי בפני שרים מארה"ב ומדינות ערב. אירוע-שיחה שנועדו לקדם את היחסים בין המדינות ולשם כך בחרו בי, אני, ואלרי חמאתי, לשיר את הללויה ב-3 שפות".
חמאתי המשיכה: "הילדה הקטנה מיפו, שהתחננה להורים שלה להכניס אותה לכל חוג אפשרי של לימוד כלי נגינה, לכל מקהלה חדשה שנחשפתי אליה במודעה מפוקפקת ברחוב, הנערה בת ה-16 שרק הרגע גילתה שהיא גם כנראה יודעת לשיר ושרה לראשונה בחייה במסע לפולין בתיכון את "אייכה" והנערה שחלמה על היום בו תעמוד על במות ותהיה לה היכולת להשפיע דרך הקול שלה, הגרון. השירה, המוזיקה - מייצגת את המדינה או נראה לי את האידיליה של האנושות".
"למה אני אומרת את כל זה? בדיוק ברגע השמח, המרגש והטהור בו באתי לשיר למען קירוב לבבות - המציאות הכתה בי שוב בחוזקה. ממש סטרה לי בלי רחמים. פיגוע. 2 נרצחים. עשרות פצועים. אלפים חרדים וקרועים. בלב כואב, פה פעור ושתיקה מוחלטת שלא אופיינית לי, התיישבתי וניסיתי לעכל את מה שקורה סביבי. חוזרת הביתה, בוכה, מתוסכלת, מלאת מועקה וצורך לזעוק למישהו".
בהמשך שיתפה שנכנסה לרשתות החברתיות שם ראתה שיח מתלהם עם תגובות חריפות, בוטות ובעיקר "בורות על 'ערבים'". היא החליטה לחסוך מהעוקבים שלה את התגובות שגרמו לה לכתוב את הדברים אבל כן הוסיפה ש"כל נפש נורמלית של א-ד-ם לא תוכל להכיל את זה. ואז אני חושבת עם עצמי. אני, שעד לפני פחות ממספר שעות נבחרתי מעצם היותי אני ומה שאני מייצגת, להיות 'הקול' של האירוע ההיסטורי הזה ועמדתי דרוכה ונרגשת, מוכנה עם איזה ספיץ' חמוד של כמה מילים ב-3 שפות, כמעט מגמגמת - בום חוטפת".
רק בשביל להבהיר כמה אנשים מפספסים את המורכבות ולא חושבים על אנשים "כמוה" היא מוסיפה: "לא, אל תגידו שזה לא אישי. שזה לא 'עליכם'/'עלייך'.' אני לא מבינה. פיתרון של שנאה הוא שנאה כפולה? לא. אתם טועים. כשאתם מפחדים להסתובב ברחוב אחרי אירועים כאלה אז גם אני. כשיורים טילים על הארץ, גם אני וכל המשפחה שלי מפחדים ונכנסים לממ"ד. כשנטע ברזילי זוכה באירוויזיון וכולכם קופצים עליה באושר בכיכר, גם אני צורחת מאושר ובוכה את נשמתי מגאווה. כשמתקיימים אירועים היסטוריים בהם צריך לייצג את המדינה, אני הראשונה שמתייצבת, נרגשת, ומתכוננת לעשות את זה על הצד הטוב ביותר".
"אז די. זה לא פייר. כשאדם נתעב בוחר לרצוח אדם אחר, הוא אדם מזעזע, חלאת אדם. לגמרי כאדם. לא משנה לאף אחד אם הוא יהודי, מוסלמי, נוצרי או בודהיסט, זה מעשה מחליא לאנושות, שכל אדם שפוי באשר הוא היה מגנה. לא פותרים שנאה בליבוי שנאה. במיוחד לא על חתך שלם של אוכלוסייה שלא מגיע להם את זה".