קשה לדעת מי היה יותר לחוץ אתמול (שני) בהיכל מנורה - סטטיק או צמד המנהלים שלו שעשו את הסיבוב של ההיכל מבפנים שלוש פעמים (לפחות) במהלך ההופעה, אחרי שהשקיעו את חייהם (וכנראה גם את כיסם) בשביל שהערב הזה יוכתר כהצלחה. שלושתם הגיעו עם לוח מטרות מאוד ברור - חלקן אישיות וחלקן ציבוריות. ועם כל הכבוד למידוראימה, ההר של סטטיק היה הרבה יותר גבוה.
השיר הראשון נפתח בדרמה וחיבור ל"עלילה" מהסוג שלרוב קשה למצוא בהופעות בארץ: חושך, האורות נדלקים וסטטיק יושב על הכס שעשוי מדפים עם מילות השירים, כמו בעטיפת האלבום. זה קורה בתוך קוביה שקופה (השראה מסיבוב ההופעות העולמי המדובר של קנדריק לאמאר) ומחוץ לה ערימה של רקדנים. הילד עם המשקפיים והשיער המחומצן שישב מולי ותיעד את כל ההופעה כמעט התעלף מרוב לחץ. משם עברנו ל"קטטוס", שמבין כל שירי "סטטיק ובן אל" הוא הכי סטטיק שיכול להיות.
וזו כנראה הייתה אמורה להיות הנוסחה המנצחת בשבילו לערב הזה. לדעת לבחור, מתוך כל השירים החדשים שהוציא באלבום הבכורה, את השירים מימי הצמד שיוכלו לחיות לבד ולא ירגישו תלושים על הבמה. את השואו הוא לגמרי יכול להחזיק לבד (וזה היה וואחד שואו) כי בסוף אסור לשכוח שמדובר בבחור מוכשר מאוד. רק שלפעמים הוא נופל בגלל הטעם האישי שלו. למשל, להעלות את מאיה קיי בביצוע של "סופרסטארית" כדי שתרקוד בזמן שהוא שר - רגע שהרגיש קצת תלוש, אבל זה עדיין צ'יפס לעומת "לשטוף את העיניים" שאין מה לעשות, לא עובר חלק גם בלייב.
כש"גומיגם" התנגן האווירה בהיכל השתנתה, משהו השתחרר. אולי כי הקהל שמע פתאום משהו ישן ומוכר. כשאגם בוחבוט עלתה לבצע את "טרנטולה" זה כבר הפך להר געש. אני עדיין עומד מאחורי הטענה שמדובר בשיר הכי טוב באלבום, ושהוא מוציא את המקסימום מסטטיק ומאגם. בביצוע של "יאסו" היא הזכירה לכולם שהיא בכלל התחילה כזמרת ים תיכונית עם סלסולים של אלוהים ישמור, וסטפן שעלה משום מקום לבצע את החלק שלו שרף את הבמה (והזכיר לנו שמתישהו יהיה חייב להגיע התור שלו).
סטטיק נתן לאגם לבצע את "קופידון" בזמן שהוא מחליף אאוטפיט (מתוך ארבעה!), חזר עם חליפה אדומה באווירת מייקל ג'קסון וביצע את "זהב". האתגר האמיתי של סטטיק הוא לנסח מחדש את הזהות שלו ולבחור את השירים שנכונים לו עכשיו, ודווקא "זהב" הרגיש לא קשור. כולנו התבגרנו מאז וגם הילדים שהיו בקהל (שהיה מעורב עם נטיה לדור הצעיר) כנראה לא זוכרים אותו בזמן אמת.
דווקא רונדלים, שלא היה מהאהובים עליי באלבום, הכי הפתיע בלייב. העיבוד היה טוב, הרקדנים (שבמהלך כל הערב עלו וירדו מהבמה עם כוריאוגרפיות מעולות) שיחקו אותה - נאמבר פגז. אחריו הגיע "להיט של שיר אחד" והתור של הקהל להרים את הידיים עם צמידי האור שקיבלו בכניסה. בקטעי השירה סטטיק קצת התקשה, אבל עמד בזה בגבורה בעזרת הקהל שחיפה עליו.
נטע ברזילי הייתה האורחת השלישית בהופעה, והלופר שלה היה הרביעי. קודם הם ביצעו את "אפס מאמץ" בגרסה קצבית יותר מהמקור בשביל לשמור על האנרגיה בהיכל. יחד עם הלופר, היא שלפה עיבוד לא נורמלי ל"אחלה גבר", שמשלב גם את "באסה סבבה". הקהל לא שר, הוא שאג "אבל אישה". סטטיק ירד (שוב להחליף בגדים) ועלה כשברקע "תחנונים". הוא כנראה הבין שזה סיכון (זה סיכון, זה סיכון) לבצע אותו ואי אפשר שלא לכבד אותו, שוויתר עליו בהופעה עמוסה כזו. הוא חזר עם חולצת סופר אוברסייז של בלנסיאגה שהייתה הלכה למעשה גלביה בביצוע של "על הראסי". עוד שיר שלא ידעתי איך לאכול באלבום, אבל היה אחד מהביצועים הטובים של הערב.
אחרי שני שליש הופעה טובים, דווקא החלק האחרון הרגיש מפוזר. "כוסות ריקות" זה שיר שהקהל הישראלי משתולל בו ברחבות, אבל בפועל לסטטיק יש בו משהו כמו ארבע שורות וזה מרגיש מוזר מדי כשזמרי הליווי שרים יותר ממך בשיר - על אחת כמה וכמה כשזה שיר אהוב. זו החלטה נכונה לא לוותר עליו, אבל היו חייבים למצוא לזה פתרון אם ליאור נרקיס לא זמין.
איתי לוי הוא כנראה אחד מהזמרים האהובים היום בישראל, והקהל הראה לו ערימות של אהבה, אבל נדמה שגם הם לא כל כך עפו על "לשטוף את העיניים". פתאום הגיע קטע מעבר לא ברור: שני רקדנים על הבמה כשברקע Kill Bill של סיזה, בלי שום הסבר. וכמו שזה התחיל, ככה זה פשוט נגמר. סטטיק עלה לבצע את "הפשע המושלם". לצערו, אבל לשמחתה של עדן בן זקן, היא ילדה השבוע, אז היא לא יכלה להגיע להשתתף בשיר המעולה שלהם.
כאמור, האתגר האמיתי של סטטיק הוא לבחור את השירים שנכונים לו עכשיו. המחרוזת לפני השיר האחרון, "טודו בום", כללה את "כביש החוף", "סלסולים" ו"סתם", וסליחה על הבדיחה אבל זה היה לגמרי סתם. הם היו להיטים בזמן אמת והם עדיין שירים טובים, אבל אם לא מצאת להם מקום בסט ליסט במהלך ההופעה, לא צריך להתעקש ולדחוף אותם בסוף. סטטיק חייב את זה לעצמו ולקריירה שלו. הפרידה מבן אל קרתה, הוא הוציא אלבום - ואחרי שאנחנו השלמנו עם זה הוא גם צריך. אמנים שלא עברו פרידה או פירוק מגיעים להחלטה להפסיק להופיע עם שירים מסוימים כי הם כבר לא באותו מקום, אין סיבה שהוא לא.
סטטיק לקח הימור גדול וההופעה הייתה די שאפתנית. לרוב זה הצדיק את עצמו והוכיח שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום, אם מישהו תהה. אבל האתגר הבא שלו - אלף סליחות על הקלישאה - הוא להאמין בעצמו. הוא חייב לשחרר מ"זהב". חייב לשחרר מ"ברבי". הוא לא שם, וגם אנחנו לא. הוצאת "ניו שיט"? רוץ איתו. להיטים זה כאילו לנצח, אבל בסוף הקהל מגיע לראות את האמן שמבצע אותם, ואתמול הקהל הגיע לראות את סטטיק. יש סיבה ש"סטטיק ובן אל" לא פתחו קופות אף פעם.