"אפשר קצת חפלה במקום הזה?", ביקשה עדן בן זקן אחרי שליש הופעה בערך אמש בהיכל מנורה. חפלה זה אנדרסטיימנט ביחס למה שהיא עשתה שם. המגבות הלבנות שהונחו עוד לפני ההופעה על אלפי הכיסאות בהיכל היו הצהרת כוונות לקראת מה שמתוכנן לקהל המעריצים שלה, כמו להיכנס למגרש כדורגל ולהבין שאתה בדרך לערב היסטורי.
אבל עוד קודם, המופע נפתח עם סרטון קצר בשחור-לבן ושאגות מהקהל בזמן שהאודישן של בן זקן מאקס פקטור מוקרן בגרסת סרט קומדיה משנות העשרים. לאט לאט ממלאים את הבמה לא פחות מ-20 כנרים וערן מיטלמן האחד והיחיד לביצוע מרגש של Hurt מאותו אודישן. הדיקציה השתפרה.
כל בלדה שבן זקן מבצעת על הבמה הופכת לשירה בציבור, אם זה חוקי לקרוא לזה ככה: "מנגינה", "לזאת שניצחה", "ברחובות של תל-אביב" - כל שיר שהוציאה מאז 2013 וגרם לרבים לצרוח ברכב או לבכות במיטה כשהוא ברקע, קיבל את הכבוד שמגיע לו אתמול.
ואז הגיע תורו של "עמנואלה", הסינגל המוביל מתוך האלבום החדש שלה (חבל, "משחק קלפים" דווקא מוצלח יותר). הרקדנים קורעים את עצמם על הבמה ובן זקן מסתובבת עליה בשיא הנונשלנטיות, אפילו לא רוקדת, רק מסמנת את צעדי הסלסה כאילו שכל המועבט הזה לא קורה אצלה בחצר. היא עברה לא מעט בעשור האחרון - זמן טוב להזכיר שמדובר באישה עוד לא בת 30 - ונראה שהיא מחזיקה את האולם כאילו זו באמת חפלה ביתית. החיוך מרוח על הפרצוף לאורך כל הנאמבר, ולא סתם, זה שיר על בתה הטריה עמנואל.
יותר משזו הייתה הופעה של זמרת וקהל, זו הייתה תצוגת תכלית של הקריירה שלה עד כה: "ממתק", "תזיזו", "שורף לי בעיניים", "הגענו הבנות", "אגרוף", "מנגינה". קטלוג להיטים שאמנים לא מצליחים להשיג בקריירה שמתפרשת על פני 40 שנה. באמצע אחד הביצועים נשמע קטע מתוך Rude Boy של ריהאנה - מהלך די חתרני מצד אמנית בזירה שבה רווחת הערצה כמעט עיוורת לביונסה. אבל זה הקטע של עדן בן זקן. לא באמת מעניין אותה מה כולם עושים, לה יש את הדרך שלה וזה עובד לה. מי עוד יכולה להחזיק שירים כמו "אנא מג'נונה", "או "משחק קלפים" ו"חמסה" (מתוך "7", אלבומה החדש שיצא החודש). עשר שנים בתעשייה הישראלית, שהיא בגדול קרקס לא מנוהל, ובן זקן היא הלוליינית הכי מרשימה על הטרפז.
מרגע הפריצה שלה, היא הייתה ונשארה אחת מהעם. גם אם נכנסה בהשקעה של מיליונים באחוזה יוקרתית בדובאי, היא עצמה לא השתנתה. לפחות תדמיתית. גם כשהיא יוצאת מאזור הנוחות שלה היא דואגת תמיד להישאר בשכונה. זה היה נכון ב"מועבט" שהכניס את תעשיית המוזיקה לסחרור וגרם לטרנד ה"טכנו" להתפוצץ. זה היה נכון ב"תזיזו" שבכלל יצא כשיר לערוץ הילדים (!) אבל נחטף על ידה בזמן שהערוץ כבר לא קיים, וזה היה נכון גם בשירים כמו "ממתק" שאמור להיות מיועד למסיבות, אבל בפועל מעביר מסר מעצים פי אלף יותר משירים אחרים של אמניות שהתהדרו בהכרזות בומבסטיות. כמעט התחרשתי כשהנשים בקהל צרחו: "היי אתה מתבלבל, תראה אותך פה כמו כיסא מתקפל, שורף לי בגוף נדבק לשיער, תקשיב לי ממתק נדבר כבר מחר".
וגם בגזרת האורחים לא היה משעמם בכלל. עדן חסון, נתן גושן, סטטיק (הנאמבר של הפשע המושלם היה מעולה) ואייל גולן (שריגש יחד איתה בביצוע של "צליל מיתר") עלו לחלוק כבוד לאישה שניכר שהם אוהבים ומכבדים מאוד. גולן דייק מאוד כשהחמיא לה על היכולת לבחור שירים נכונים. בית הקברות של יוטיוב מפורק בזמרים עם קולות משוגעים שמעולם לא הצליחו לבחור את השיר הנכון.
כשהגיע תורו של אחד מהלהיטים הגדולים במדינה, "תרקדו" (תשאלו כל דיג'יי שניגן בחתונה בחמש שנים האחרונות), המגבות סוף סוף נכנסו לפעולה וממועבט זה הפך לטברנה. בשלב מסוים עלה המנהל שלה להכריז שהיא עקפה את מיליארד ההאזנות בשירותי הסטרימינג. לא נרשמה התרגשות אמיתית מצידה, לפחות לא כמו שהתרגשה כשהדרבוקה התחילה לנגן מיד אחר כך. והיא עוד ביקשה יותר חזק.
אחד השינויים המשמעותיים אצל בן זקן קרו דווקא בחיים האישיים - היא הפכה לאמא (מישל ועמנואל). כשבעלה שוקי משקיף מהצד, מישל עלה לבמה ובאמת גנב את ההצגה: מחלק נשיקות לקהל כשהוא מזהה שם את אחיה של בן זקן, מבקש שתשיר את "כינורות" למרות שכבר ביצעה. בסוף קיבלנו את "חיים שלי" כשהוא על הידיים שלה. פייר, מרגש.
את הערב הגדול שלה היא סגרה, כמובן, במחרוזת ערבית שכללה את "תגיד לי ז'ה טם", "משחק קלפים" ו"חמסה" שליטרלי נשמע כאילו הוקלט בלבנון. כאמור, רק עדן בן זקן מסוגלת להפוך לאחת מהכוכבות הגדולות במדינה ועדיין לא להתבייש לשיר על קלידי סינתיסייזר ערבים. השיר האחרון היה "מלכת השושנים", להיט המדינה הראשון שלה.
במשך שנים קראו לעדן בן זקן זמרת אולפנים. וואלה, היא עשתה מהיכל מנורה וואחד אולפן. בעולמות הז'אנר הים תיכוני לא אוהבים לדבר על זה: הזמרים הם קודם כל פרפורמרים, והקול הוא ערך עליון. בן זקן אמנם הפכה לכוכבת פופ ים תיכוני, אבל הבסיס שלה הוא עדיין שירה ים תיכונית. מורגש מאוד שהיא עבדה קשה על יכולות השירה, ואי אפשר לבוא בתלונות על ההופעה שלה אמש. ועדיין, האופי שלה הוא הקלף המנצח האמיתי שאין להרבה אמנים בישראל. גדולים ככל שיהיו.