בפעם האחרונה שרוג'ר ווטרס פנה אל מוזיקאי שמגיע להופעה בישראל, הוא כתב מכתב פתוח לרובי וויליאמס ובו כתב, בין השאר, ש"הופעה בישראל תהווה תמיכה במדיניות הרצחנית של נתניהו". ימים ספורים לאחר מכן, בצמוד לביטול הפוליטי והמרגיז של לורין היל, דיון וורוויק הכריזה שלחצי החרם שמפעילים ווטרס ודומיו לעולם לא יכניעו אותה. באיחור של מעל לשבוע דבריה של וורוויק הגיעו אל ווטרס עצמו, וזוהי תגובתו:
"עד היום לא התייחסתי באופן פומבי לדבר הופעתה של הגברת וורוויק בתל אביב או יצרתי עמה קשר, אך בשל הזמנתה הברורה, אגיב כעת", ווטרס פותח. "ראשית, לראייתי דיון וורוויק היא באמת זמרת גדולה. שנית, אין בי ספק שהיא מחויבת ונאמנה עמוקות למשפחתה ומעריציה. אולם, בסופו של דבר השיחה הזו אינה עליה, או על הופעתה בתל אביב, או אפילו על התפישה של גבולות ואמנות, למרות שאתייחס לנושא בהמשך. אנחנו עוסקים בזכויות אדם, או יותר ספציפית, בדיסטופיה שיכולה להתפתח, כפי שקרה בישראל, כשהחברה מחוסרת אמון בסיסי בערך אנושי שוויוני, כשהיא סוטה מהיכולת לחוש אמפתיה לאחינו ואחיותינו מאמונה, לאום או צבע שונה".
את דבריו ממשיך ווטרס בתקיפה ישירה כלפי וורוויק. "לתחושתי זהו מהלך מאוד לא אותנטי מצד הגברת וורוויק, לנסות ולהעמיד עצמה כקורבן פוטנציאלי כאן. הקורבנות הם האנשים השוהים השטחים הכבושים בפלסטין בלי זכות הצבעה, או האזרחים הפלסטינים שאינם שווי זכויות בישראל, כמו תושביה הבדואים בכפר אל עראקיב, שכיום הוחרב 83 פעמים בהוראת ממשלת המדינה. אני מאמין שכוונותיך טובות, מיס וורוויק, אך את מוכיחה שאת בורה מוחלטת בכל מה שקרה בפלסטין מאז 1947. ואני מצטער אבל את טועה, האמנות כן יודעת גבולות. למעשה, זוהי האחריות המוחלטת של אמנים לעמוד על זכויות אדם חברתיות, פוליטיות ואמונתיות למען כל אחינו ואחיותינו המדוכאים, מי שיהיו והיכן שיהיו על הכוכב הקטן הזה".
ווטרס ממשיך בהדגמות והשוואות השלטון הישראלי לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה ולמאבק השחורים בארה"ב. ווטרס לא מהסס להשתמש בביטולה של לורין היל כקלף מנצח לטובתו. "אני בטוח שאת יודעת שלורין היל ביטלה את הופעתה בתל אביב בשבוע שעבר", הוא כותב לוורוויק. "היא לא ציינה במפורש שהדיכוי הישראלי של פלסטינים הוא הסיבה לביטול, אך בין השורות פעולותיה ברורות, וכולנו מודים לה על עמדתה על עקרונותיה".
"זה לא מאוחר מדי להקשיב לקול שבמצוקה, להקשיב לקול האחר, להעניק חופש ושוויון לכולם לפני הרצון להופיע בתל אביב", הוא פונה אל וורוויק, ומסכם: "כשלחץ גלובאלי יכריע לבסוף את ישראל כדי שתסיים את כיבושה, כשחומת האפרטהייד תרד וכשהצדק יוגשם עבור הפליטים הפלסטיניים, וכל האנשים שם יהיו חופשיים ושווים, אני אשמח להצטרף אליך לקונצרט בארץ הקודש, לחצות את כל הגבולות ולחלוק את המוזיקה שלנו עם כל האנשים". ממש חזון אחרית הימים נוסח רוג'ר ווטרס.