כשמסתכלים על ההיסטוריה של הופעות ופסטיבלים בארץ, קשה למצוא רומן ארוך ומרגש יותר מזה של טייסטו עם הקהל הישראלי. הדיג'יי, שכיום נחשב לאחד מכוכבי המוזיקה הגדולים בעולם ובעיני רבים לדיג'יי הגדול בכל הזמנים, הגיע לכאן בשנות ה-90, הרבה לפני שהפך לסופרסטאר דיג'יי הראשון, וזכה לאהבה גדולים מהישראלים.
אמש (הלילה שבין חמישי לשישי), טייסטו חזר לישראל – הפעם במסגרת בפסטיבל LifeTime באילת – עיר אהובה במיוחד על הדיג'יי האגדי, בה לדעת רבים ניגן את הסטים הטובים ביותר שלו בארץ. ההפקה הייתה אמורה להתקיים בפארק תמנע, אך לבסוף ולפי מידע שהגיע לידי mako מוזיקה, זה לא קרה בגלל בעיות מול המשטרה. חלק מהמעריצים היו מאוכזבים מהמעבר לחוות הגמלים, אבל גם אם ננתק רגע את הפן הנוסטלגי (מדובר בלוקיישן המיתולוגי של הטראנס בימי הזוהר שלו) החווה התגלתה כבחירה נכונה מבחינת נגישות וקרבה.
נכון, הנוף לא עוצר נשימה כמו זה שבתמנע, אבל מדובר בלוקיישן יפהפה בפני עצמו, שבשילוב הגשם, הבמה, התפאורה והפירוטכניקה המרשימה - מינוס הגניבה של הויז'ואלס של אריק פרידץ שהייתה מאוד מביכה- וסופת הברקים – היה יותר מהפנט מהרגיל.
אם ברוב האירועים הפן הלוגיסטי הוא הבעייתי ויעידו על כך כל אירועי "טרור השערים" למיניהם – הרי שכאן מגיעה להפקה צל"ש. ההחלטה להמיר את הכרטיסים לצמידים והטיפול בכל נושא הבטיחות עוד לפני שעולים לשאטל למקום, התגלתה כמדהימה ואפשרה כניסה חלקה, מהירה יחסית ושקטה. בעולם מתוקן זה אמור להיות הסטנדרד, אבל בסצנת הפסטיבלים המקומית זה לא המצב ולכן מגיעה מילה טובה להפקה. מילה טובה גם לתומר מייזנר, שוידע להתאים את הסט שלו מבחינה סגנונית לקהל המאוד מגוון במקום, ועשה את זה בהצלחה.
מה זה קהל מגוון? מצעירים בני 18 שמכירים את טייסטו משיתוף הפעולה עם קרול ג'י או מהמגה להיט "The Business", דרך אנשים שנחשפו לטייסטו בעידן הזהב של סצנת ה-EDM לפני כעשור, ועד לקהל מבוגר שראה את טייסטו במועדונים בשנות ה-90 או באילת בתחילת המילניום – כשהיה יוצר הטראנס הגדול בעולם.
אין הרבה דיג'ייז, שלא נאמר אמנים בכלל, שיכולים להביא קהל כה מגוון לעיר נופש כדי לראות אותו, אבל עם קהל כזה מגיע גם אתגר לא פשוט בדמות בניית סט שיצליח לדבר לכולם אבל לא כזה שיהיה "קראוד פליזר" ובעיקר שמירה על הקהל במעברים בין הסגנונים. כמי שראה את טייסטו עשרות פעמים (כולן בעידן ה-EDM הנוכחי שלו ולא בתקופת הטראנס), אני יכול להעיד שזה היה הסט הטוב ביותר שלו. The Business ו-Don't Be Shy שפנו לקהל הצעיר יותר, Red Lights - כנראה טראק ה-EDM שהכי מזוהה איתו, וכמובן קלאסיקות הטראנס.
טייסטו מיקסם את היכולת הגם ככה חד פעמית שלו להצליח לדבר לכל כך הרבה סוגי קהל באותו סט – ועדיין לשמור על סט מגוון וכולל מעברי קיצון בין סגנונות, אבל גם כזה עם סיפור וקו מאוד ברור. דבר נוסף שחייב לדבר עליו היא היכולת שלו לשלוט בקהל. הגשמים העזים וסופת הברקים הדי מלחיצה הדאיגו מעט אנשים בהתחלה, אבל כשטייסטו החל לנגן הדאגות האלה נעלמו כלא היו. זה לא כי לא היה גשם, ההפך, היה והרבה ממנו – זה היכולת של טייסטו להרקיד אלפי אנשים על הרגליים ב4 וחצי לפנות בוקר, כשיורד מבול כאילו מדובר בשעה הראשונה של הערב.
החלק הטוב ביותר בסט הגיע לקראת הסוף, כשטייסטו ניגן את הלהיט הכי גדול שלו – Adagio For Strings שמצד אחד אפשר לקהל הבוגר יותר לחזור לרגע לתקופה אחרת, ומצד שני הרקיד גם אלפי צעירים שמבינים שמדובר בטראק אל זמני. אחרי טייסטו עלה אסטריקס האגדי, שפתח נהדר והמשיך עם שבט הטראנס שהגיע לאילת לתוך הבוקר, וזה היה מבחינתי הקיו לסיים את הלילה המיוחד הזה, שהיה אחד מהלילות היותר טובים שחוויתי השנה בסצנה האלקטרונית.