האמת? לא כזה מתאים לי שהבן שלי ישאל אותי, ביציאה מהפסטיגל, מה זה פרחה. והוא ישאל, בשבוע שעבר הוא שאל אישה זרה במקס סטוק כמה היא מרוויחה בחודש ופעם הוא שאל נהג מונית אם הוא הפליץ. הילד סקרן, הוא ירצה לדעת מה זה פרחה. ולהתחיל לספר על זה שבמקור בערבית זה שמחה, לחצי מהסבתות שלו קוראים ככה, אבל עם השנים הפך לאמצעי תיוג וגנאי לנשים מזרחיות, ובכן, זה לא סוג השיח שמתאפשר לי, קוגניטיבית ורגשית, בפקקים מגני התערוכה.

אז סליחה מכל מתרעמי הרשת וזועקי "הפוליטיקלי קורקט משמיד את התרבות", אבל זה בסדר מצדי שאין את המילה פרחה בפסטיגל. אין לי שום בעיה עם זה שלא נצרוך מוצרי תרבות לילדים עם המילה פרחה. האמת היא שאפילו עפרה חזה סירבה לשיר את המילה, כמו שאפשר לראות בארכיוני פייסבוק. נכון שזה שיר מעולה ואהוב, אפשר לראות בו גם ריקליימינג ומחאה (לצד גזענות ומיזוגניה), אבל הוא פשוט לא מתאים לפסטיגל. הוא נכתב על ידי גבר אשכנזי (אסי דיין, צביקה פיק הלחין) לאישה מזרחית (עפרה חזה) והוא סטריאוטיפי רצח. הסטריאוטיפ שונה קצת בהמשך, עם שיר מעולה אחר של גבר אשכנזי אחר, עברי לידר, שכתב את "בחום של תל אביב" (פרחה במרצדס) לאישה מזרחית אחרת, שרית חדד, ועדיין - פרחה הוא כינוי גנאי לנשים מזרחיות, לא משנה איך תהפכו את זה וכמה "פרחות אשכנזיות" אתם תטענו שיש.  


אם כך נהדר, הורידו את המילה, אז למה העיבוד לשיר הפרחה בפסטיגל עדיין פח? כבר נגיע לזה. אבל רגע לפני, אפשר גם להוסיף שנכון שקלאסיקות נוסטלגיות מרגישות לפעמים כמו דבר קדוש שאסור לגעת בו, אבל בסוף נוגעים, ומתברר שמותר. למשל, רובנו לא מקריאים יותר לילדים את אגדות האחים גרים הקדושות, העיבודים שנכתבו ונעשו להן השמיטו הרבה יותר מהמילה פרחה, בטח מישהו הזדעזע גם מזה פעם. גם שירים כמו "כושי כלב קט" לא עוברים כיום, ואם תזמזמו לילדה בגן תל אביבי "הילדה הכי יפה בגן" תקבלו מהוריה הרצאה על משטור יופי בחברה פטריאכלית. "דני גיבור"? מלמד ילדים שאין להם לגיטימציה להביע רגשות, והסיפור "הפיל שרצה להיות הכי" זה פשוט הומופוביה לפרצוף. "האוטו שלנו" מדיר משפחות טבעוניות, "במדינת הגמדים" זה שיר מלחמה ו"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"? או הו, מאיפה להתחיל בכלל.

אנחנו משנים טקסטים כל הזמן, אנחנו מחרימים כאלה שאי אפשר לשנות, אנחנו מצנזרים לילדים שלנו את המציאות ואת התרבות באופן אינטואיטיבי ובהתאם למערכת האמונות והערכים לפיהם אנחנו שואפים לגדל אותם. וזה סבבה לגמרי. ועדיין, עיבוד הפסטיגל לשיר הפרחה לא טוב. באופן טבעי, שונה שם השיר ל"בא לי לרקוד", כי אחרת היו קוראים לו "שיר ה-". מבצעת אותו אנה זק שהיא – זהירות, משפט "אוקיי בומר" לפניך – כוכבת רשת שאם אתם בגיל המתאים ללכת לפסטיגל אתם בטח מכירים, ואם לא אז היא חלק מבליל הכוכבים שנולדו אחרי שנת 2000 ומעורבבים לכם בפינה במוח תחת שם הקוד "קים אור אזולאי". אנה זק היא רוסיה במקור, ככה שיכול להיווצר דיון מעניין על הקשר בין דעות קדומות על נשים מזרחיות ועל נשים רוסיות, אבל זה כבר לא רלוונטי כי הורידו את המילה.

הבעיה היא שלא החליפו אותה בכלום. "בא לי לרקוד, בא לי שטויות, בא לי לצחוק ולא בא לי עליך. בא לי בימים, בא לי בלילות, בא לי לצעוק..." וזהו. אז תגידו שילד שלא מכיר את המקור יקבל את זה כסתם "בא לי לצעוק", כמו "בא לי לצחוק", אבל זה לא ממש עובד עם הלחן, זה נשמע פשוט מוזר ולא מובן. כאילו צריך להגביר שנייה כי פספסנו משפט. התוצאה הסופית היא תסכול – אבל מה בא לך לצעוק אנה זק? מה? הורידו את המילה ולא שמו כלום במקומה ונשאר חלל בשיר, והחלל הזה מדגיש את החסר, את הצנזורה, רק היה חסר שהיו שמים שם ביפ.

וזה גם מרגיש כל כך עצל, כי הרי יש המון חלופות שהיו יכולות להשתלב במקום פריחה. המילה שצריך לחרוז היא "עליך", אלוהים אדירים זו המילה הכי מתחרזת בעולם, יכולתם לסגור את זה תוך עשר שניות עם "בא לי לרקוד בלעדיך" או אלף אופציות אחרות. לכסח את לב השיר אין לכם בעיה, אבל להוסיף שתי מילים אתם מתביישים?

ובסוף, וזו הייתה האופציה העדיפה, יכלו פשוט לוותר על השיר. זה לא שיר שחייב להיות בפסטיגל, הילדים יכירו אותו כשיגדלו בגרסתו המקורית. יש הרבה שירים יפים שלא מתאימים לפסטיגל. זה מבאס, אבל נסתדר. אם מחליטים לשנות יצירה עדיף לעשות זאת עם מינימום של אלגנטיות ועידון, אם לא מצליחים, באמת שעדיף בלי.