מאז שהמוזיקה המזרחית כבשה את המיינסטרים הישראלי, ושינתה את שמה בחלק מהמקומות במדינה ל"ים תיכונית" - היא השתנתה לא מעט. כנראה שככה זה כשאתה יושב על הכס, ואם לא תדאג לעשות התאמות לרצון העם, מהר מאוד יגיעו יורש או יורשת חדשים.
מי שהיה להם חלק לא קטן בביסוס מעמדו של הז'אנר הים תיכוני עד שהגיעה אותה המהפכה הם יוני רועה, אביבה אבידן ומשה בן מוש (שהחל כגיטריסט ובהמשך פתח חברת הקלטות עם אחיו). השבוע, השלישייה הוותיקה הגיעה להתארח בפודקאסט "היורשת", וסיפקה כמה אמירות מעניינות על הפער הבין דורי שנוצר בינם לבין הזמרים הצעירים ששולטים היום בתעשיית המוזיקה הישראלית.
אבידן סיפרה שאביגדור, אחיו של משה בן מוש, ומי שעבד איתו ביחד בחברת ההקלטות שלהם, תמיד חזה את השיטפון החיובי של המוזיקה הים תיכונית ששטף את ישראל: "מרוב שזה קרה זה גם יצר דברים לא טובים לדעתי", ענה לה יוני רועה, "האינפלציה הזאת הביאה לרדידות בטקסטים, בלחנים ובזמרים".
בנקודה הזו אוחובסקי ניסה לתווך את ההיסטוריה ולהסביר שהיום מדובר כבר בפופ-ים תיכוני ושזה לא בדיוק אותו הז'אנר כמו שהם התעסקו בו בעבר, רועה הסכים, אבל הוסיף שהזמרים של היום הם "ברמה נמוכה יותר", ואפילו נקב בשמה של אחת מהזמרות הפופולריות בישראל היום.
"המוזיקה הים תיכונית שאנחנו עשינו, ובן מוש אתה עשית לפני שנות השבעים, אני חושב שהיו לה כללים נכונים שקשורים לתרבות הזאת; הן מבחינת כלים, אקוסטיקה, סולמות, מודולים, רבעי טונים, שירה מסולסלת", הסביר הזמר, המלחין והפזמונאי.
"היום אין כלום, אתה יודע מה, אני אגיד לך יותר מזה, ואני אהיה חצוף: אפילו זמרת כמו עדן בן זקן, בשנות ה-90' לא היו מקליטים אותה ולא עושים לה תקליט. אין לה קול מספיק טוב, היא לא יודעת לסלסל, לא יודעת רבעים, אתה יודע, איך אמרת, אוטו-טיון? היא הכי האוטו-טיון. היא כוכבת, איך צדי היה אומר לי? יש לה את הבייגלה זה כן, אבל אנחנו בתקופה ההיא היו זמרים אמיתיים עם קולות של חיות". אבידן מצדה הסתייגה מעט מדבריו של רועה והודתה ש"העולם שייך לצעירים, זה לא יעזור, אבל אסור לשכוח את הוותיקים".
אבידן: "אתה יודע מה משה אמר לי כשפגשתי אותו בפעם הראשונה? בשנות התשעים מלחמת המפרץ ממש, הוא אמר לי ככה, למה הוא בא לראות אותי בהופעה עם כל הכבוד? הוא שמע אותי בתקליט הוא אמר, 'זמר טוב הוא זמר בשטח, אני רוצה לשמוע אותה חי, לייב', והיום באולפנים יש לך אנשים שבכלל לא זמרים ומיישרים אותם ומסדרים אותם ועושים להם את כל, מרחיקים מקרבים, יש היום פטנטים שאפילו מי שלא זמר כל דוגמנית יכולה להיות זמרת פתאום, אבל בלייב? לשיר על הבמה? זה הדבר הכי נחשב והכי חשוב".
רועה: "גם השירים שנכתבו היו באמת שירים שרק זמרים טובים יכולים לשיר אותם, קח 'רעיה', שיר כזה כן? מנעד, 'אל תשליכני לעת זקנה', היום הזמרים האלה שנקראים ים תיכוניים הם לא יכולים לבצע את השירים האלה, לא מסוגלים, מבחינת יכולת".
משה: "השירים שמקליטים היום זה לא מיועד לקהל שלנו, זה קהל אחר שלא שייך אלינו...".
רועה: "בן משה אני רוצה לספר לך סיפור...".
לא שייך במובן המזרחי של המילה?
משה: "כן זה לא הקהל, אלה שאוהבים את השירים האלה זה לא הקהל שלנו".
רועה: "זה לאס וגאס אני קורא לזה, לאס וגאס".
מה שקורה היום זה שזה נהיה הצליל של כל ישראל, ובגלל שהכל מעורבב כבר ואין כל כך עדות וזה, אז לכל הצעירים יש אותה מוזיקה, אתה הולך נגיד סתם לדוגמה אם זה המדד, לכל חתונה, יש את אותם שירים, אז גם יש את 'נמס ממך', למרות שזה שיר טוב, יש מין מנעד כזה, יש 20-30 שירים שאין חתונה שאתה לא שומע אותם.
רועה: "זה נכון מה שאתה אומר, שכאילו המוזיקה הזאת עשתה דרך, אני כתבתי על זה ספר הרי, חיברתי אנתולוגיה על הדבר הזה וכתבתי על זהו, באמת, זה הגיע למקום שאם אני לוקח אותו היום לפסטיבל מוזיקה בלונדון אני חושב שאני יכול להצביע על אתניקס ועל אייל גולן כעל ישראלים, על 'מהפכה של שמחה' כמשהו ישראלי".
אתניקס ואייל גולן זאת נקודת המפנה.
רועה: "נקודת השבר".
למה שבר? שבר זה רע.
רועה: "נכון, נכון, נכון, כי נוצר פה תקליט לדעתי אלקטרוני, פשוט, להיטי מדי, ג'ינגלים, זה שירים שהם ג'ינגלים"
אבידן: "אבל יוני, עם הצלחה לא מתווכחים".
רועה: "נכון, תשמעי גם במבה זה הצלחה".
מה שאתה אומר הוא מעניין, כי בהיסטוריה הישראלית כפי שהיא רשומה, הרגע הזה של המפגש בין אייל גולן לאתניקס הוא הרגע שבו הזמר המזרחי פרץ אל המיינסטרים. מצד שני אתה אומר, זה הרגע שבו הזמר המזרחי איבד את עצמו.
רועה: "כן כי הוא לא הביא את הקהל אליו, הוא בא אל הקהל. זו הנקודה".
אתה לא יכול להתעלם מזה שהמהפך הזה שהם עשוהביא את זה למצב שבכל גלגלצ מנגנים כל הזמן זוהר למשל, שלפני זה לא ניגנו. אז כן, הוא כן הכניס דברים פנימה.
רועה: "אז אתה יודע מה? אני חושב שיהודה פוליקר עם 'עיניים שלי' היה יותר משמעותי מאתניקס ואייל גולן בהקשר הזה שדיברת עם גלגלצ, להכניס סאונדים בוזוקי וקצבים ים תיכוניים, זה קירב, זה משך את הקהל אליו, ובשונה מאתניקס ואייל גולן שיצרו פה פלטפורמה מסחרית נטו, איך לפגוע בכמה שיותר קהל, בעוד שהמאבק של בן מוש עם זוהר ארגוב, עם ישי לוי עם כל הגדולים היה זה מה שאנחנו, זאת האמת שלנו, בואו".
על הגב של אייל גולן וכן של ההצלחה שלו, כן מישהו כמו ישי לוי שהיה לקהל האשכנזי יותר קשה לקבל אותו, כן עשה קריירה.
רועה: "איפה? הוא עשה קריירה בישראל בזכות הלהיטים שהוא עשה, זה לא בזכות גלגלצ".
אבל הייתה יותר קבלה, היה הרבה יותר קל לו להתקבל עם הלהיטים האלה בגלל שפרצו לו את הדרך.
רועה: "אני לא חושב שהם פרצו לו את הדרך, זאת טעות ממש לחשוב ככה, הדרך היא דרך של כולם, דרך שעשו אותה כולם, כל אחד עם הקריירה שלו, ישי לוי לדוגמה שהזכרת הוא הביא להיט אחרי להיט אחרי להיט אחרי להיט וזה הסוד, עכשיו לגבי תחנות רדיו, לא הייתה להם ברירה זה לא שאייל גולן ואתניקס פתחו את זה אני אומר לך שוב, ההפרטה הזאת של התקשורת היא זאת שהביאה למצב הזה שהרדיו צריך רייטינג, ואם לא יפרסמו אצלו הוא הולך הביתה, יש פה בעלים פרטי מישהו שאומר - חבר'ה, תשמיעו את ישי לוי אם לא אתם הולכים הביתה, זה בניגוד למונופול שהיה בקול ישראל ובגלי צה"ל, כשישבו ארבעה אנשים והם קבעו את תעודת הזהות של המוזיקה בארץ, זה הכל".
עופר מנחם, מנהל יחסי הציבור של עדן בן זקן, סירב להתייחס לדברים ומסר: "אין תגובה"
שיר פינטו, בשמו של זאב נחמה, בחר גם הוא שלא להגיב לדברים
מטעמו של אייל גולן בחרו גם הם שלא להגיב לדברים