תקופת בחירות. אנחנו מפולגים ומסוכסכים ובזים זה לזה. מטיחים סרטונים רוויי האשמות ומניפולציות, מטרידים את האו"ם, דיילים ועובדי בתי מלון, עוברים לגור באוהל, מרססים גרפיטי, כותבים סטטוסים בפייסבוק.
אבל גם בשעה קשה והרת גורל שכזאת, חשוב שנזכור שאפשר גם לרגע אחד, או במקרה הזה לשלוש דקות ו-37 שניות, להניח את הבוז בצד ולזמזם יחד. כולנו. ואפשר אפילו לזמזם ולבוז סימולטנית, אם אתם ממש קשים.
בזמן שבו בשם איחוד העם שפכו מיליוני שקלים על מריחת סלוגנים מעודדי קידוש ב"שישי ישראלי", זרק לעברנו פאר טסי את "דרך השלום" וחצה בקלילות דרך לשלום בין אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים, נשים וגברים, קשישים ונוער במצוקה, קרניבורים וטבעונים, סטרייטים והומוסקסואליסטים, ואפילו אנשים שהלכו לראות את "50 גוונים של אפור", ועשה לכולנו חשק להתחתן ולהרים. ככה זה עם מוזיקה, היא ניגשת לכל אחד ומפקידה בידו אבן יקרה שאי אפשר להניח, מחוברת לכל שאר האבנים בחוטים בלתי נראים, שדרכם גולשים מילים ורגשות, גם כאלה ששכחנו שקיימים.
הנה מתמודד ראוי, תנו לי להניח אותו בכף היד שלכם. "מנגינה" (בלייבל ארומה), סינגל הבכורה של עדן בן זקן, פיינליסטית "אקס פקטור", שהלחינה דנה לפידות (וגם כתבה את המילים יחד עם אמא שלה חנה לפידות) ועיבד והפיק תמיר צור. השיר הממכר יצא כבר לפני יותר מחודש, אבל עכשיו קיבל בוסט רציני עם יציאת הקליפ שביים יוני מרדכי (לא בדיוק וניה היימן ורועי כפרי. במילים אחרות, לא שיא התחכום), כדי שחלילה לא נפספס. וטוב שכך.
המילים הן מילות פרידה קלאסיות ("בוכה לי בלילות, שומעת חדשות ולא נרדמת, אין לי מנוחה, שירים שקטים עוד מזכירים אותך, מנגינה שנותנת תקווה"). נכון, לא חצופות או מצחיקות כמו אלה של "דרך השלום", אבל אפשר לזרום איתן, כי לב שבור הוא שיר שלם. אמנם הפתיחה ארוכה מדי (22 שניות שיכלו להצטמצם), אבל אחריה - רק אושר. הקול הרועד של עדן מגיע לעוצמות של שרית חדד, הפזמון והמעברים מזכירים את "והפעם שיר אהבה" של טיפקס, ומקדם ההתמכרות גבוה עד בלתי חוקי. אתם באמת חייבים להתפנות רגע להקשיב לייסורי הפרידה המתנגנים האלה. עד הבחירות זה יעבור.