"פנתרה" של נועה קירל הוא שיר מעולה. הוא לא מושלם, אבל הוא בהחלט מעולה. למה לא מושלם? כי הוא דומה מדי לרוסליה, וכי לשמוע מכוכבת הפופ הכי מיינסטרים בישראל את השורות "אנ'לא אוהבת מוסכמות" או "הם אומרים שאני מוזרה אני אומרת שהם רגילים" בזמן שבקליפ היא "משוויצה" בצלעות שלה זה קצת מצחיק.
ועדיין, כנראה מאז פאוץ' לא נהנתי ככה משיר של נועה, בעיקר ביחס לשירים שהוציאה בשנה האחרונה: חוץ מ"פעמון" שהיה בכיוון - ולפי התיאוריה שלי בלבד לא התפוצץ כמו שהגיע לו כי המבצע הצבאי "חגורה שחורה" קבר את תשומת הלב שלו - רוב השירים שהוציאה היו לא זכירים במקרה הטוב ו"דאלה פרומו" במקרה הרע. הטיימינג הנוכחי קריטי מאוד לנועה, כי בהמשך השבוע היא תופיע לראשונה בפארק הירקון, ולשם היא חייבת להביא פצצה.
"פנתרה" הוא שיר מוצלח מכמה סיבות: ההוק הספרדי בסגנון פלמנקו מעולה, והדרמה שלו משתלבת מושלם עם האווירה המשועשעת הכללית בשיר. כאמור, ברור שהרפרנס הוא רוסליה, אבל מגיעה לג'ורדי גם מילה טובה על ההפקה. גם הליהוק של אינדי חאיט כבמאי - האיש שהביא את Views ו-Nails של נגה ארז ואת "אם אתה גבר" המינימליסטי של נועה עצמה, הצליח להביא בדיוק את האלמנט שנועה חיפשה: להעלות את המוזרות על נס. הפריים שלה על הסוס זה משהו שלא יוצא לי מהראש.
כאמור, גם הטיימינג משחק פה תפקיד. בזמן שחצי מדינה הייתה עסוקה בשאלה "נועה קירל לאירוויזיון - כן או לא" והחצי השני מיהר להספיד אותה ולהכתיר את אנה זק כיורשת שלה, נועה עצמה חיכתה לרגע הנכון ואז יצאה עם שיניים חשופות, נושכת. עם כל הכבוד ל"לך לישון" או "מי זאת", נועה שוב מוכיחה שעדיין אין באמת מישהי או מישהו שיכולים להתקרב אליה. אין מה לעשות - כשהיא עסוקה במוזיקה באמת ולא בניסיון להרשים אותנו, אין שניה או שני לנועה קירל בפופ הישראלי.
גם בהקשר לסוגיית כותבי השיר לאירוויזיון 2023 - אחרי "פנתרה", איך מישהו יכול לחשוב שלתאגיד יש זכות בחירה או התערבות כלשהי בתהליך האמנותי של השיר בתחרות? זמן טוב להגיד: הבאתם את נועה? מעולה, תנו לה את המושכות, שבו בצד ואל תתערבו בבקשה, אתם לא צד בסיפור גם אם נראה לכם שכן.
אז נועה קירל לא באמת מוזרה כמו שהיא חושבת שהיא, וגם קשה לחשוב על מוסכמות כלשהן שהיא שברה לאחרונה, אבל אפשר להסתכל על השיר הזה דווקא כסוג של מניפסטינג. עצם העיסוק במוזרות והמחשבה הכללית בכיוון הם כבר צעד חיובי, ואפשר לקוות שהיא תרשה לעצמה לצאת יותר מגבולות השגרה של הפופ הישראלי. בחו"ל יש מספיק דוגמאות: דוג'ה קאט או רוסליה (שנועה כאמור הוכיחה שהיא יודעת לקחת ממנה השראה) ובארץ היא יכולה לקחת דוגמה מנונו - זו לא תהיה לא פחיתות כבוד, אלא עירנות למה שקורה בשטח.