אם אתם נמצאים בצד הנכון של המפה, גם אתם כבר סופרים את הימים עד להופעה של טראוויס סקוט בישראל ביום שלישי הקרוב (14 במרץ) בפארק הירקון. רגע לפני שהוא מחרע את הרמקולים על אדמת הקודש עם האוטוטיון המופרע, סקוט הופיע אמש (שבת) באבו דאבי כחלק מפסטיבל ווירלס, שמתקיים בפעם הראשונה במזרח התיכון.
זו למעשה ההופעה השנייה שלו מאז האסון בפסטיבל אסטרוורלד, במהלכו נהרגו עשרה מעריצים ונפצעו עוד עשרות, ומעניין לראות את ההשפעה של זה עליו. מדובר באחד הראפרים המצליחים בעולם, אבל הוא לאו דווקא מוכר באותו קנה מידה - ולא במקרה. סקוט לא סובל את ה'סלביות' שמגיעה יחד עם התהילה בעולם המוזיקה, והטרגדיה הזו כנראה גרמה לו לסלוד עוד יותר מאור הזרקורים.
כשעוד היה מגיע לשטיח האדום בזמן שהיה בזוגיות עם קיילי ג׳נר (איתה הביא שני ילדים לעולם), הוא היה מקפיד לא להסתכל למצלמה בעיניים, ולכן אפשר למצוא עשרות תמונות שלו מסתכל לרצפה. מצד אחד הוא (כלומר הדמיה שלו) עושה הופעה שמרסקת את האינטרנט מול מיליון צופים בפורטנייט, ומצד שני מתנזר כבר תקופה מפעילות (שהיא לא קידום למוצרים שלו) ברשתות החברתיות.
גם על הבמה באבו דאבי הוא לא נגיש מדי. את השליש הראשון הוא פתח עם הלהיטים Hold That Heat, Highest in the Room, BUTTERFLY EFFECT ו-THE SCOTTS. "באתי עד לאבו דאבי, אני רוצה לראות את הרייג׳", הוא צורח עם האוטוטיון. בינתיים הוא עומד על הבמה שבתוך הבמה, כשלצידו שני וילונות עצומים שעוזרים לו לכסות נפח נכבד מהשטח. התאפורה חשוכה, המסכים מקרינים אותו צורח, אבל בפילטר. כאמור, מדובר באדם שמעוניין במינימום חשיפה ונותן בעיקר למוזיקה לדבר. סליחה על הקלישאה, אבל זה מה שזה.
בזמן שחצי מהקהל מנסה בכל זאת לצלם אותו, החצי השני עסוק במעגלי פוגו (די חובבניים, חובה להודות). אפשר לשער שבישראל זה יהיה יותר אינטנסיבי. באופן כללי, הקהל המקומי באבו דאבי (שמורכב מאנשים לא מקומיים בכלל) די מאכזב ולא מגיב מספיק בעוצמה הראויה. אין בהם באמת את הזעם שהוא מחפש. ועדיין, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהציפלון הזה הוא מקור של כוח עבור עשרים אלף האנשים שהיו בקהל.
אחרי הביצוע של Mamacita הוא עוצר בפעם הראשונה לקחת אוויר. הפסקה אסטרטגית, כנראה גם בשביל להרגיע קצת את הקהל. ואז הוא חוזר שוב להרים, ולהרים ולהרים. גם השירים הרגועים יחסית נגמרים בפיצוצים למוח, כמו למשל ב-Praise God של קניה ווסט, שבו הוא מתארח.
בשלב מסוים מגיעים ביצועים של מה שנשמע כמו קטעים מהאלבום המצופה (מאוד) שלו "אוטופיה", שירים שהקליט יחד עם יאנג ת'אג תוך שהוא קורא לשחרר אותו מהכלא האמריקאי, ואירוח בהפתעה של סנטרל סי (שהופיע שעתיים קודם לכן כחלק מהפסטיבל) עם הלהיט Doja.
סקוט שומר לסיום את שני הלהיטים הכי גדולים שלו: Sicko Mode ו-goosebumps (שפעם ביצע בהופעה אחת 14 פעמים). השאגות שמילאו את האיצטדיון ברגעים שבהם הפלייבק התחיל להתנגן ברקע משתוות רק למשחקי כדורגל, וגם שם לא בטוח. דבר אחד כן בטוח: עם האנרגיות הישראליות, ההופעה בארץ הרבה יותר מעניינת ואפשר לקוות שזה ירים את סקוט (לא שהוא באמת צריך) לגבהים משוגעים. אה, ותודה לנתניהו על הסכמי אברהם.
הכתב היה אורח מטעם הפקת ההופעה בישראל