אושר כהן עם שבעה שירים השבוע בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל, אודיה עם שישה, עדן חסון עם שמונה! ויסמין מועלם עם ארבעה. יחד זה 20 שירים מתוך רשימת 100 הלהיטים הגדולים. מה משותף לרשימה הזו? כולם כותבים ומלחינים לבד את השירים שלהם. בשנתיים האחרונות נוצרה מגמה מרשימה בפופ ים תיכוני והמיינסטרים של סינגר-סונגרייטרים.
תמיד היו לנו אמנים שכותבים ומלחינים בעצמם את השירים שלהם, עוד מתקופת "קדחת רימון" הידועה (לשמצה, או שלא, תלוי באיזה צד אתם) עם אמנים כמו קרן פלס, איה כורם ועוד. אבל במיינסטרים הפופי פחות היו לנו אמנים שעושים את זה בעצמם ועוד בים תיכוני. היו יחידי סגולה כמו דודו אהרון, אבל משהו בדור הצעיר שיודע כבר להפיק בעצמו מקצר את התהליך.
כן, ברור שיש את מכונות הלהיטים כמו רון ביטון או אבי אוחיון עם מתן דרור, אבל זה די משמח לראות שיש אמנים שיודעים לכתוב לעצמם את השירים כי זה אמור להבטיח שהשירים ישקפו יותר את המצב שלהם, השירים הופכים להיות אישיים יותר. ב"תראי אהובתי" של אושר כהן הוא שר ש"כולם אוהבים אותי, אז ראבק למה אין לי אושר", ואודיה עקצה ב"אינטלקטוערסית" את המבקרים שלה עם "הפעם הדיקציה דה בקס", גם אם היא משתפת בתהליך הכתיבה שלה יוצרים נוספים כמו טריאנגל וסטטיק (לפי קרדיט השיר), זה עדיין ברור שהיא זו שמנחה את הקו האומנותי הראשי.
למעשה כל השנה היו לא מעט שירים שהפכו ללהיטים והיוצרים שלהם הם גם המבצעים: חנן בן ארי, סטטיק, ענבל ביבי, נס וסטילה, איזי ועוד. גם פאר טסי כתב חצי מהאלבום שלו יחד עם איתן דרמון. זה עוד יותר מעודד לראות שאמנים כאלה נמצאים בקרדיטים של שירים אחרים. סטטיק עושה את זה לא מעט, לא רק עם אודיה, אלא עם סטפן, אגם ועוד. מעניין יהיה להמשיך לעקוב עד לאן המגמה תתפתח. יכול להיות שמישהו מהם יבין מתישהו שהוא יכול להצליח גם בלי להיות בפרונט? אולי זה רק יעודד עוד אמנים לכתוב בעצמם? בינתיים אנחנו רק נהנים מזה.