חוקי המסורת לא מאפשרים לעשות עדיין סיכומי שנה בסוכות, אבל בשביל מה יש חוקים אם לא בשביל לשבור אותם? גם ככה חצי מדינה נמצאת בחו"ל ואף אחד לא יודע איזה יום היום. עכשיו, לעניין: מבקרי "המוזיקה של הצעירים" טוענים שהכל היום רדוד, אין מסרים ואין שירים.
בחלק מהמקרים יש צדק ויצאו לא מעט שירים שהתבססו אך ורק על ההוק בפזמון ושכחו להשקיע במילות הבתים, אבל התאמצנו ובכל זאת השקענו ברשימת השורות שעשו לנו את השנה. בעיקרון זה לא דירוג, אולי חוץ מהסעיף הראשון.
- "למי אתה קורא דובשנייה / בוא אני אזרוק עליך אלפייה". עם שורות כמו "יש לה לוק שלא נגעו בה" ו"ילדה רעה של טיקטוק", השורה של אגם היא זו שגרמה לנו לצרוח. בלי הנוכחות הנשית של אגם, "דובשנייה" כנראה לא היה הופך ללהיט כל כך גדול ואפילו הופך למטרה - קלה מאוד - למתנגדי הפופ הצעיר.
- "פחות אחד, יותר נחמד לחזור לבד הביתה". נכתבו כבר מאות אם לא אלפי שירים על הקושי של רווקים לחזור לבד הביתה, ודווקא ב"לך לישון" רון ביטון ואיתי שמעוני עשו את ההפך (ומזכיר את השורה "איזה כיף לקום בלי הודעה ממך" מ"בלוק" שזק הוציאה ב-2020) וזה בדיוק מה שגורם לשורה הזו לבלוט מעל כולן.
- "כשאני נותנת ת'סימן, כל העיניים עליי". תשפ"ב הייתה השנה של אגם בוחבוט וגם של אנה זק וטונה ומרגי, עד שנועה קירל נתנה את הסימן וכל העיניים הופנו אליה. אפשר לבקר את קירל על בחירת השירים שהוציאה בתשפ"ב ואת העובדה שלא הביאה להיט מדינה אמיתי - אבל אז "פנתרה" יצא והכל הפך ללא רלוונטי, ואז פארק הירקון וההכרזה הרשמית של האירוויזיון שהוכיחו שזו לא באמת תחרות. בקיצור, כשנועה רוצה היא יודעת לקבור לכולן וכולם.
- "היי, חיפשתי כבר בכל מדבר, אפילו בסהרה". זה לא משנה איזו גרסה של "סהרה" אתם אוהבים, העיקר שדיקלמתם את השורה הזו בלי הפסקה. אגב, אם אנחנו כבר פה, נשמח להסבר מטונה למה כתב "אפילו בסהרה", זה לא המדבר הראשון שעולה לראש?
- "אם מישהו יוריד לך את הביטחון / יש לו עסק עם הבן אדם הלא נכון". אם חשבנו שהיוטיוב נתן את הכוח לעם לבחור את הלהיטים שהוא רוצה, בטיקטוק זה כבר על ספידים. שיר כמו "חוץ ממך" של מאיה דדון בחיים לא היה עובר את הרדיו הממסדי ולא היה מנוגן אפילו בטעות אלאמלא השורה מהפזמון גרמה לו להתפוצץ עד שזה הגיע לנקודה שכבר לא יכלו להתעלם ממנה.
- "התגעגעתי למיכל". יש מצב שמאז ג׳קו אייזנברג ו"נרדם על החולות" בכוכב נולד 4 לא נולד להיט כזה בזמן התוכנית עם שורה כל כך דומיננטית.
- "ראפר בלילות ובימים סוכן ביטוח". ב"מערב פרוע" עוזאל מצליח לפרק את הישראליות כולה בבית אחד: "ראפר בלילות ובימים סוכן ביטוח/ יש לי תוכניות הכל כתוב לי על הלוח/ כל מה שצריך לקרות קורה ואין ויכוח/ אם ירצה השם יהיה לי בית בפיתוח".
- "וכמה שתנסה לסובב, אין דרך קלה לשבור לב". עם כל הכבוד לכותבי הלהיטים ישראל, מי שבאמת פרח השנה כדמות וסוף סוף קיבל את הכבוד שמגיע לו הוא טונה. הגדולה של כותב טוב היא להגיד את הדבר הכי מובן מאליו ועדיין שתהיה לו השפעה כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את זה.
- "כי הבגדים שלך אצלי בארון / שרים שירי דיכאון לא נותנים לי לישון, כל הלילה". על הנייר מדובר בשורה שטותית ולא הגיונית, ועדיין כל מי שאי פעם נשבר לו הלב יוכל להגיד שהיא דווקא מאוד הגיונית.
- "אין כמו לא להיות לבד". יש הבדל עצום בין "להיות ביחד" ל"לא להיות לבד". מאז שהאנושות התחילה לחקור את עצמה הוקדשו אין ספור תיאוריות, מאמרים וספרים בנושא הבדידות והלבד. בעידן הרשתות החברתיות, הבדידות מקבלת פוקוס גדול אפילו יותר, ועדיין איכשהו מרגי הצליח להפוך את זה לפזמון קליט ומדבק.
- "אבא, יש דברים שלעצמי אני לא מספרת". אודיה (אזולאי) אמנם פרצה בשנה שעברה, אבל השנה היא הצליחה למסד את ההצלחה שלה עם שירים כמו "מה איתך אבא" או "אם הייתי צריכה". הכנות והשבריריות שבהודאה שיש דברים שאנחנו מסתירים אפילו מעצמנו מרגשת ואפילו נותנת קיק בבטן.
- "אין לי אלוהים, גם אם כן הוא טבעוני/ קוראים לו סייטן". "הם יבואו אליי" של סימה נון לא היה להיט גדול בשנה האחרונה, אבל השורה הזו שלה שהצליחה לגרום לטבעונות להיראות כמו משהו מגניב צריכה להיכנס לרשימה הזו.
- "בוקר טוב, חלומות פז". נורוז הצליח לדחוס את כל סרטוני המוטיבציה והמשפטים מעוררי ההשראה שקיימים באינטרנט לתוך שורה אחת שמורכבת מארבע מילים בסך הכל. אם עדיין לא הבנתם מה היא אומרת כנראה שזה כבר לא יקרה לעולם. בוקר טוב, חלומות פז.
- "אם אתה רוצה את הפונאני, האני/ חוששני מאמי שלא תקבל אותו אף פעם". העובדה ש"פונאני" של עדן דרסו עדיין לא הפך ללהיט היא תעודת עניות לכולנו. הכל בשיר הזה מושלם: השימוש במילה פונאני בשביל לכתוב שיר על איבר המין הנשי, הסימפול של הלהיט הג׳מייקני, והפזמון קליט כל כך. שורה מושלמת שמגיע לה לחרוך את הרדיו ושירותי הסטרימינג.
- "אם הייתי יכולה/ לצאת מהראש שלי/ ללכת ולמכור בשוק/ את כל המחשבות שלי". בעיקרון מדובר בשורה די קלישאתית, אבל קלישאות נוצרו מסיבה מסוימת, ומדובר בשורה מספיק יפה מספיק בשביל שנסלח למועלם על זה.
- "אני לא מה שיש לי". בעידן שבו הדשא של השכן חשוף מתמיד בכל פלטפורמה אפשרית ומחוברת לאינטרנט, זו כנראה התזכורת הכי חשובה שאנחנו צריכים. לקותימן כבר היה סיבוב במיינסטרים הישראלי עם סוליקו וקרולינה, אבל קצת חבל שדווקא השיר הזה לא הצליח לפרוץ את החומות.
- "מרגיש לי שאני לא טובה עם בנים כי לא הייתי עם בנים כמעט שלוש שנים". דווקא השורה שגרמה לעיתונאי המוזיקה בישראל להתאבסס על נונו מגיעה מהשיר שנבלע מאחורי "ליבינג דה דרים" ו"קיוט בוי".