הופעה אחת לפה, הופעה אחת לחו"ל: 30 אלף איש הגיעו אמש לפארק הירקון לצפות בנועה קירל בפעם הראשונה. סוג של. צריך הרבה אומץ לפתוח קופות, ולעשות את זה ככה, בענק. זה היה מפגן כוח, ללא ספק, הוא בא על רקע כישלונו של עומר אדם בהופעה לפני חודש באותו היכל, אווירה צרת עין, וחובת הוכחה לקראת האירווזיון הבא עלינו לטובה. כעת אפשר לומר – קירל עמדה במשימה.

הסטנדרטים של המופע על כל רבדיו לא נפלו ואף התעלו על הופעות שהגיעו לכאן מחו"ל. קירל נתנה את כל הלהיטים, בזה אחר זה, והזכירה לכולם על הדרך כמה כאלו הוציאה מאז שפרצה. היא צלחה את האתגר הכי גדול שניצב בפניה – הופעת לייב, בלי פלייבק, שעה ו-40 של שירה פלוס ריקוד. מאחוריה מסכי הענק, ההרכב המוזיקלי, שלל הרקדנים, בין לבין גם זיקוקים, אש, עשן, קונפטי, ואפילו קורקינטים – זאת הייתה הפקה מדויקת ועשויה לעילא.

בין הנאמברים הבולטים: "פאוץ'",שהיה בחירה נכונה לפתיחה והתחיל את הערב עם הרבה עוצמה. "פנתרה" אליו עלתה באנרגיה חדשה, אאוטפיט סאדו-משהו שהביא אווירה סקסית לבמה. Please Don't Suck שהתחיל עם כמה שורות מ-Mr. Sandman הכניס לביצוע וייב גרובי חמוד וכיפי. וכמובן איך אפשר בלי להזכיר את "מיליון דולר", כשכל הרקדנים ניצבו על מדרגות מאחורי קירל, מה שהזכיר את המופע של ביונסה בקואצ'לה, ו"יהלומים" שהזיקוקים בסיומו עשו זיקוקים בנשמה. 

נועה קירל בפארק הירקון (צילום: אורית פניני)
נועה קירל בפארק הירקון | צילום: אורית פניני
נועה קירל בפארק הירקון (צילום: אורית פניני)
נועה קירל בפארק הירקון | צילום: אורית פניני


היו גם מקומות בהם קירל התגלתה בחולשתה. בסופו של דבר, היא לא מנוסה בהופעה חיה, אמיתית, כזאת שמתקשרת עם הקהל. ידוע ואף ניכר שהיא עשתה אינספור חזרות, ואף תרגלה שירה תוך כדי ריצה, אבל ברגעים שבהם נדרשה אותנטיות, בקריאות לקהל שירימו, שישירו יחד איתה, היא עדיין נשמעה כמו קירל שמופיעה ביום העצמאות. הרגע המאכזב ביותר היה כששרה את "יש בי אהבה" ובסיום השיר התרגשה ודמעה. האמנתי, התרגשתי יחד איתה, אפילו הצטמררתי. אמרתי "יופי נועה, זה בול מה שהיית צריכה". ואז היא שרה את השורה האחרונה, קמה ואמרה, "וואו, מה קרה לי?". פתאום לא הבנתי אם הרגע הזה היה אמיתי או מתוכנן, וטראח, המומנט הלך.

הקהל היה מגוון, מאוד, וגם זו הייתה בעיה. מימיני היה אבא-שבע-חופש-גדול עם ילדה כבת 10 (ודי גבוהה) שהתחננה שירים אותה על הכתפיים כל ההופעה. משמאלי שתי נערות בערך בנות 16 שעשו סטוריז בכל שיר ובהם ראו אותן עושות מבטים-ספק-מלמולי-מילים-ללא-קול למצלמה ואותי בפוטובומב עם מבט תוהה לגבי התופעה. מאחורי הייתה חבורה של אנשים בני גילי שרקדו ושרו כל מילה. מצד אחד זה כאילו מקסים, מצד שני זה יוצא קצת מפוזר. לרגעים הרגשתי במסיבה, לרגעים בפסטיגל. 
נועה קירל בפארק הירקון (צילום: אורית פניני)
נועה קירל בפארק הירקון | צילום: אורית פניני
נועה קירל (צילום: עומרי סילבר)
נועה קירל | צילום: עומרי סילבר


האורחים במופע היו תוספת מוצדקת, אבל לא תמיד סיפקו את הסחורה, ולעתים הדגישו את המגרעות של קילר כשהופיעו לצידה. סטפן נראה מעולה על הבמה, אבל הוסיף לאווירת מופע חנוכה, הוא גם לא ממש ידע את המילים של "מפיות", השיר שלו שאותו ביצע לבד. אושר כהן הביא מתיקות ואותנטיות שהייתה נחוצה על הבמה, והרים בטירוף עם "בלגן". שחר סאול שעלה לרגע קצר וכל מה ששמעתי מסביבי בתגובה היה "איזה חתיך", בעוד אני חשבתי "איזה קול בס". כשגייל עלתה לשיר את הלהיט שלה abcdfu יחד עם קירל, היכולות שלה הבליטו את העובדה שבסוף קירל בעצמה לא ווקליסטית אדירה. מצד שני גיליתי שגם רוק יושב עליה לא רע.

אחרי סט קצרצר של איתי גלו (שסיפק לי הזדמנות ראשונה ללכת לקנות שתיה) קירל חזרה עם "פעמון" באאוטפיט רוקדים עם כוכבים (זו לא בהכרח ירידה). ומכאן היה רצף שירים שהסתיים בהפתעה אחת אחרונה ומופלאה – אילן פלד נכנס לבמה במכונית לשיר עם קירל את "טרילילי טרללה". אם היו שואלים אותי הייתי אומרת שזו בחירה משונה לסגור איתה את ההופעה, אבל יחד עם עוד קצת זיקוקים וקונפטי, וואלה התרגשתי, זה היה מפגן גאווה. כולם החלו לרוץ החוצה בשביל לא להיתקע בפקק ביציאה, ואני שעמדתי לעשות אותו הדבר, נשארתי עוד רגע להיות שם עם נועה קילר, ילדה בת 21 שתכלס, עשתה היסטוריה.