כמעט כל קטעי המעבר בין השירים בהופעה הראשונה של אגם בוחבוט אמש בהיכל שלמה בתל אביב, היו מוקדשים ל"דרך שעשתה", ובצדק: הזמרת המצליחה נמצאת במוזיקה הישראלית כבר יותר מעשור, מאז שהתחילה ב"בית ספר למוסיקה" כשהייתה בת 8. ההחלטה לפתוח את ההופעה עם הקטע מהתוכנית שבו היא מציגה את שכונת רמות בבאר שבע, את המכולת של אבא שלה מאיר ואת עצמה, ומיד אחר כך לבצע את "ילדה קטנה" הייתה במקום.
מאז האודישן הראשון ההוא היא עברה לא מעט. דרמות במדורי הרכילות, הופעות בפסטיגל ובעיריות, וגם כמה להיטים, אבל בעיקר - היא התבגרה. וכל זה מול המצלמות כשהשם שלה מוכר בכל בית בישראל. זה לא מובן מאליו שהיא הצליחה להגיע עד לכאן בלי משבר אמיתי, וזה לגמרי לזכותה, אבל גם לזכות הצוות שתומך ועוטף אותה.
ההופעה הראשונה שלה עברה די חלק. היתרון של אגם על שאר כוכבי הפופ בישראל הוא שהיא גם זמרת בחסד. היא לא משתמשת מספיק ביכולות השירה שלה, אז קל לשכוח את זה, וכשהיא פתאום מגניבה איזה סלסול ערבי, זה יכול לתפוס אותך לא מוכן. כאמור, היא כבר הופיעה על עשרות במות, אז ההופעה עצמה לא הייתה משימה קשה בשבילה. מה שכן, זה הרגיש כאילו האאוטפיט שבחרה לחצי הראשון של הערב - בגד גוף שחור צמוד - קצת הפריע לה, וכשעברה לג׳ינס היא כבר הרגישה הרבה יותר בנוח.
כשהיא מכוסה במעיל שחור עצום - בהשפעת ריהאנה וההופעה בסופרבול - אגם ביצעה את "כל העולם" ו"שחור תלתן" בשביל לעשות מתיחות למיתרי הקול והשרירים, כי מיד אחר כך נכנסו הרקדנים והתחיל הקרנבל, ליטרלי. מחרוזת של "ריו", "הדודה והדוד", "יאסו" ו"ארטיק מסטיק". לא השירים הכי טובים שלה, אבל כן כאלה שהפכו ללהיטים, פלוס יאסו של סטטיק שנמצא איתה באותו בית, "גאגא הפקות". גל אדם היה האורח הראשון והשניים ביצעו את "עברו חודשיים", שלא כל כך זכה לתשומת לב ברדיו או במיינסטרים, אבל לקהל - שהורכב רובו מילדות שמלוות בהורים שלהן - זה לא הפריע, כי הן ידעו כל מילה והברה בשיר. בתכלס, חצי מהשירים היא בכלל לא הייתה צריכה לשיר, כי הקהל עשה את זה בעצמו.
לאורך כל הערב אגם ביצעה את השירים שהוציאה בעשור האחרון, וזכו בפעם הראשונה לעיבוד של להקה ושואו עם רקדנים שעלו לבמה בכל שיר שני, מ"חוזרת אלייך" לקדוש ברוך הוא, דרך "לא ברשימות" שמוקדש לאקס, ועד "בשורות טובות" שיצא כחלק משירי הגאווה. השיא האמיתי של השליש השני בהופעה היה שייך לשיר אחד: "טרנטולה", מהאלבום החדש של סטטיק שבו היא מתארחת. שיר פשוט מעולה שחושף צד שלא הכרנו בה, הרבה יותר מגניב, אפל וחצוף.
כחלק מהאחווה שנוצרה בין השתיים, בעיקר בגלל יחסי הכוחות, אנה זק התארחה גם היא, וביצעה עם אגם את "בוקר טוב עולם". זה היה החלק שבו באמת הופתעתי מהשירה של אגם, שלקחה כמובן את התפקיד של נסרין. המארחת ירדה מהבמה ונתנה לזק לבצע את השיר החדש שלה "הודי" (שהוציאה יחד עם מרגי) בשביל שתוכל להחליף בגדים ולעבור לג׳ינס. כשחזרה לבמה ריגשה את הקהל כשסיפרה על סבתא שלה שהלכה לעולמה ("היא הייתה העוגן של המשפחה שלי, מי שאני היום זה הרבה מאוד בזכותה") והקדישה את "יא מאמא" לאבא שלה. לקראת סוף השיר היא כבר לא הצליחה לעצור את הדמעות.
הבאנגרים האמיתיים שלה נשמרו לשליש האחרון של ההופעה. שחר סאול עלה באמצע "באתי להציל אותך" ואחרי ביצוע מרשים עם שיתוף פעולה מלא של הקהל, הם ביצעו את השיר הכי טוב של 2022: "דובשנייה". אותה חוצפה "מטרנטולה" הופיעה גם פה ושוב הדגישה כמה זה מחמיא לה הרבה יותר, מאשר שירים חמודים שפונים בעיקר לנערות בסגנון "קופידון". לסיום הגיעו תורם של "שירי דיכאון" שכבר כבש את הטיקטוק ואז את המדינה ו"יהלום". הלהיט הראשון הגדול האמיתי שלה.
זה לא הרגיש שאגם מתאמצת באף שלב. הכל עבר חלק והיא סימנה וי על כל החלקים. אם נחזור לדרך שדיברה עליה, זה ברור שעכשיו מתחיל האתגר האמיתי שלה. הכוורת של אגם דאגה לשמור עליה שפויה, וגם לשחק על תדמית "תמימה". הלכו על בטוח, לאט לאט, בשביל לצבור לה קהל. גם ההחלטה לא להתפרע עם היכל מוגזם כמו מנורה או לייב פארק הייתה בטוחה אבל חכמה מאוד. עכשיו, אחרי שסיכמנו את החלק הראשון של אגם בוחבוט במוזיקה הישראלית, הגיע הזמן לבעוט ולהיות חצופה. אין סיבה שלא תהיה לה הופעה מלאה גם בקהל בוגר. היא הרוויחה את זה.