אירועי ראש השנה היו אמורים להיות מרגעי השיא של שנה מוצלחת מאוד לחיי הלילה בישראל, אלא שאז הגיע פסטיבל זאמנה. הסרטונים מהאירוע בחוות רונית גרם לכל ההפקות הגדולות לקחת צעד אחורה ולבטל את הפסטיבלים הגדולים שהיו אמורים להפוך את החג הזה לשמח יותר.
למרות שמדובר בסוף שבוע ארוך במיוחד, התוצאה היא שעל הנייר ראש השנה של 2022 לא נראה ממש אטרקטיבי לבליינים. בטח ביחס ליום העצמאות או פורים האחרונים שהציגו אין ספור אפשרויות. עם זאת, זו הייתה הזדמנות מצוינת לקחת הפסקה מאירועים גרנדיוזיים (מחילה, עופרה) ולחזור ללב הפועם של חיי הלילה: אירועים אינטימיים, וכמובן, קלאבים. כל מה שנשאר זה לבחור באיזו מסיבה לבלות ובאיזה יום, ולצאת לבדוק את השטח.
22/09 – יום חמישי: מסיבת חגיגות החמש שנים של לייף איז הארדסטייל (ארט קלאב)
האמת? התלבטתי אם להגיע לאירוע הזה. אני מאוד אוהב הארדסטייל, אבל כשלקחתי בחשבון שאני יוצא ללא מעט מסיבות בימים הקרובים, ותהיתי אם לפתוח את סוף השבוע הזה עם מסיבה קשוחה כל כך היא החלטה נבונה. בסוף החלטתי ללכת, בגלל האהבה לז'אנר והעובדה שלצערי אי אפשר לשמוע אותו כאן כל שבוע – ואיזו החלטה חכמה זו הייתה.
כמי שמלווה את סצנת ההארדסטייל המקומית מהקמתה, אני יכול להגיד בבטחה שזו הייתה המסיבה הכי טובה שלהם. קודם כל בגלל מועדון הארט, שחייב אומנם לשפר את מיזוג האוויר שלו, אבל התאים לז'אנר כמו כפפה ליד ולא פחות חשוב לערכים של ההפקה. ההצלחה הגיעה בעיקר בזכות הליין אפ המוזיקלי האדיר - שכלל ארבעה אמני חו"ל שסיפקו את הסחורה בענק (בלט מעל כולם סטריאוטייפ האיטלקי, שסיפק סט הארדקור מבריק) ושלחו אותי הביתה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי עייף אך מרוצה.
23/09 ו-26/09 יום שישי ויום שני: ראש השנה במאטה
הוא קיים רק ארבע שנים, אבל בזמן היחסית קצר הזה (בטח שלוקחים בחשבון שנתיים של קורונה), המאטה הפך לאחד הקלאבים המדוברים והפופולריים בעיר – ובצדק. בחצי שנה האחרונה, אני פוקד את הקלאב כמעט על בסיס שבועי.
זה קורה קודם כל בזכות התוכן המוזיקלי הנהדר שהוא מספק: שמות גדולים מחו"ל, שמות בינלאומיים איכותיים שבישראל עדיין לא מכירים ואמנים מקומיים משובחים - אבל גם בגלל איכות הסאונד. הרחבה הנעימה והקהל ההיברידי, שמורכב מקלאברים שבאים להתפרק, תיירים וצעירים שיודעים שזה המקום להיראות ולהראות בו.
המסיבות בשישי ושני היו שונות, אבל יחד הרכיבו את המתכון שהופך את המאטה לכל כך מצליח. בשישי – מסיבה נהדרת על טהרת הסאונד הישראלי (כשמעל כולם בלטו MADE IN TLV המצוינים) וביום שני – ג'ונאס סלבח הגרמני - שם שאני לא הכרתי עד אתמול - נתן סט טכנואידי פשוט נהדר. ציון לשבח גם להארד טו טל המקומיים, שחיממו אותו והיו אדירים גם כן. פתיחת שנה כהלכתה.
26/09 – יום שבת: Flying Circus
ביום שבת התקיים האירוע של חברת ההפקות Oh NO!, שהנחיתה את הקרקס המעופף המפורסם ונדד בעבר בלא מעט מקומות ביניהם טולום ונוואדה. האירוע התקיים באומן 17 המיתולוגי, והנחית כמה שמות בינלאומיים בסצנת האוס והטכנו: אדאנה טווינס, אודיופליי, בן סטרלינג ודניס קרוז.
האמת? אם יש אירוע שחששתי ממנו החג, זה האירוע הזה. השמות היחסים מוכרים לקהל הישראלי והלוקיישן הנוח גרמו לי לחשוב שאם יש אירוע שנראה בו בעיות מבחינת הקהל זה האירוע הזה – אבל התבדתי בענק. הכניסה הייתה מסודרת, הקהל היה מעולה ומרים, הסאונד היה מעולה (הישג נדיר באומן 17) והקו המוזיקלי היה מושלם, עד שכל הסטים, ללא יוצא מן הכלל היו נפלאים. דניס קרוז בלט מעל כולם טסיפק סט עמוק שנגע בשלמות. בלי לשים לב, מצאתי את עצמי מפזז ברחבה עד 05:30, ותאמינו לי, אם לא היה חג שצריך להתכונן אליו, הייתי נשאר עד הסוף.
@zohartzalach Dennis Cruz Killing it in Tel-Aviv. #techno #party ♬ original sound - Zohar Tzalach
לסיכום, סוף השבוע הארוך של ראש השנה השאיר אותי מפורק, אבל בעיקר עם חיוך ענק שהזכיר לי שאם מסתכלים קצת מעבר לפסטיבלי הענק או השמות הנוצצים, אפשר למצוא כאן הפקות מוקפדות, שפונות לקהל מסוג אחר ויותר חשוב מהכל – מכבדות את הבליין שלהם. שלא תטעו, קשה באמת להתחרות בפסטיבל ענק עם שמות גדולים שמופק כמו שצריך, אבל כנראה שעומס הפסטיבלים של השנה האחרונה, יחד עם הירידה באיכות ההפקה בלא מעט מקרים, גרמו לשחיקה טבעית שהחזירה את הקהל לקלאבים ולאירועים קטנים – והם ידעו לנצל את המצב וסיפקו תוכן נהדר לבליינים.
האם החג הזה הוא אירוע חד פעמי או תחילה של מגמה של חזרה למועדונים ולאירועים קטנים יותר על חשבון פסטיבלים? עוד מוקדם להגיד, זה בעיקר תלוי ביכולת של המפיקים הגדולים לספק פסטיבלים עם ליינאפ מעניין והפקה איכותית שתצדיק תמורה למחיר - אבל לגמרי יש אלטרנטיבה נהדרת. אחרי האירועים בזאמנה זו תזכורת שהיינו צריכים.