פסטיבל White Night Festival התקיים הלילה (חמישי-שישי) בגן סאקר בירושלים, ובמרכזו הופיע דיג׳יי הארדוול שחזר לבנות אחרי 4 שנים ופתח את הטור שלו בישראל. גן סאקר עצמו התגלה כלוקיישן חביב שלגמרי יכול לארח אירועים כאלה בעתיד - וגם לחזק את חיי הלילה בירושלים שמבחינת פסטיבלים ומסיבות עדיין רחוקים מאוד ממימוש הפוטנציאל שלהם.
מלבד להארדוול, הופיעו באירוע אמנים ישראלים כמו מגית קקון, לייגר, טריפל ואוריה קלפטר, או בינלאומיים כמו מיס מוניק ומיינד אגנסט - בשתי במות: במת טכנו ובמה מרכזית. שתי הבמות נראו טוב, אבל אף אחת מהן לא מקורית או יוצאת דופן והסאונד גם כן היה לא רע. אחת הבעיות הגדולות באירוע הייתה הברים - שפשוט לא היו ערוכים לאירוע. זה מתבטא קודם כל בכמות הברמנים, המהירות והמקצועניות שלהם אבל גם בתקלות חוזרות ונשנות במערכת האשראי - שגרמו לסגירת הברים לדקות ארוכות.
האירוע הזה היה הוכחה נוספת לכך שצריך להפריד בין טכנו ל-EDM ולהפסיק עם אירועים משולבים שלא תורמים לאף אחד מהז'אנרים. מדובר בקהלים שונים, שמחפשים דברים שונים בהפקות שלהם וכשמנסים לשלב את זה באירוע אחד - אף צד לא באמת יכול להיות מרוצה עד הסוף.
מבחינה מוזיקלית - הסט של הארדוול נגע בשלמות. הדיג'יי ההולנדי המשיך את הקו הטכנואידי שהחל בפסטיבל אולטרה 2022, וסימן את החזרה שלו לטופ העולמי עם סאונד מוקפד, עדכני וייחודי, בניית סט נהדרת ודקות סיום שמתכתבות עם התקופות היותר מוקדמות בקריירה שלו. גם החיבור של הארדוול לקהל, ספציפית לזה הישראלי, היה ונשאר אחד הטובים שיש לז'אנר ה-EDM להציע. כמה טוב שהוא חזר.
