עמיחי כ"ץ, שהיה במשך שבע שנים מנהלו של בר ה"סינדרום" בירושלים ברחוב הילל, נפטר לפני כמה שעות בגיל 36 ממחלה קשה ממנה סבל תקופה ארוכה. ל-mako נודע כי לא מדובר במחלת הסרטן אלא בסיבוך רפואי אחר שקשור לדימום במוח. הלוייתו של עמיחי כ"ץ תתקיים ביום שני הקרוב בשעה 17:30
עמיחי כ"ץ ז"ל, שכולם קראו לו "כ"ץ מהסינדרום" הפעיל במשך כשבע שנים, בין השנים 2000 ל-2007 את בר ה"סינדרום" בירושלים, שהיה לביתם של אמני הרוק בעיר הבירה. המועדון המיתולוגי אירח מדי ערב הופעות של מיטב אמני הרוק בארץ - חמי רודנר, שרון מולדאבי, מאור כהן, אריאל הורביץ, ירמי קפלן, דנה ברגר, עמיר לב, איזבו, פיטר רוט, תמר אייזנמן, דן תורן ועוד רבים אחרים. גם לא מעט אמנים ירושלמים צעירים קיבלו את החשיפה הראשונית שלהם ב"סינדרום" וחייבים את ראשית הקריירה לעמיחי כ"ץ ז"ל.
הייחוד: כל הכסף ממכירת הכרטיסים הלך לאמנים
מה שייחד את הסינדרום לעומת שאר מועדוני ההופעות בארץ היתה הגישה של כ"ץ כלפי האמנים והקהל. בסינדרום כל כספי הכרטיסים עברו ישירות לאמן. ההופעות התחילו בדיוק בזמן ומחיר הכרטיס לא עלה על 50 ש"ח.
ב-2004 נסגר הסינדרום לחצי שנה בשל בעיות רישוי וכ"ץ שעשה הכל מאהבה ותמיד עם חיוך ענק ומצב רוח טוב, חשק שיניים והשקיע עשרות אלפי שקלים בפתרון הבעיות. ההשקעה הותירה את כ"ץ בלי כסף בזמן שהקהל כבר נדד למקומות אחרים. אבל כ"ץ לא ויתר וחזר להפעיל את המקום עד הסגירה הסופית ב-30 בספטמבר 2007. גם ערב מיוחד שנערך במועדון בארבי בתל אביב, שהכנסותיו היו קודש לסינדרום, לא הצליח לסייע.
האמנים מתגייסים לשיר מיוחד
כאשר נודע מצבו הבריאותי הקשה של כ"ץ כתב הזמר והיוצר אריאל הורביץ את השיר "בלדה לכהן צדק" , שכ"ץ עצמו היה שותף ביצירת הלחן שלו. בביצוע השתתפו יחד עם הורוביץ גם דן תורן, דודי לוי, ערן צור, דנה ברגר, תמר אייזנמן ותמר גלעדי. השיר מספר את סיפורם המיוחד של עמיחי כ"ץ ז"ל והסינדרום, המקום שהיה לאמנים לבית ירושלמי.
"בלדה לכהן צדק"
זה סיפור על כהן צדק אמיתי, לכן קוראים לו כ"ץ, ששייך לזן השוטים, בלעדיהם גורלנו נחרץ
"לכל שירייך אני כינור", נכתב על עיר החומה, ורק כ"ץ שם לב שבעירו, אין לכינורות במה
כהן הצדק שכר ברחוב הלל מקום, ובנה לבד לגמרי את הבר, ובסוף שם על הדלת שלט ניאון, שהודיע לכל מי שעבר:
"זהו סינדרום ירושלים".
עשרים שולחנות - עם נרגילה, ותמונות פורטרט על הקירות - בי.בי. קינג ובוב דילן, מקשיבים לאייזנמן ופיטר רוט
ויצמן על הבר עסוק באלכוהול, אבל פתאום כשהוא נדלק על איזה שיר, הוא מצלצל בפעמון ההזמנות, ואת כל המקום מעיר
סיגל היפה בין השולחנות עוברת, ועל יפעת אל תסתכל בלי ביטוח "ריסק", למרות שלפעמים כך השמועה אומרת
היא לקחה הביתה את הגיטריסט
וזהו סינדרום ירושלים...
וכהן הצדק - בפינה תמיד, עושה סאונד להופעה ומחייך, הוא לא סופר את הכסף שהוא מפסיד, אומרים שהוא לא יודע איך
מה אכפת לכ"ץ שתזרים המזומנים, לא נראה כל כך בסדר, העיקר שהוא ניגן את "סוף עונת התפוזים", על הפנדר המקורית של יהודה עדר
עשן הנרגילה מתערבב, בשירים של התקופה, וכ"ץ בלי שתשים לב, דוחף לך מעטפה
וזהו סינדרום ירושלים...
עוד לפני שהיא נסעה הרכבת הקלה, כבר ירדה לחלוטין מהפסים, וכל רחוב הלל נסגר בגללה, שנתיים ארוכות לשיפוצים
אפילו הניצוץ בעין של שוטה, לא עמד מול טמטום הרשויות, שיכלו לשמור על צליל מיתרים חיים, במקום על גשר מיתרים ושאר שטויות
עכשיו נשארנו עם כינור ביד, וכ"ץ עובר ימים מאוד קשים, אבל כהן הצדק לא נשאר לבד, כי הסינדרום הוא בלב האנשים
וזהו סינדרום ירושלים..