טרנד שירי הנקמה בפופ הנשי או בכללי הגישה התקיפה יותר של נשים במוזיקה הישראלית (והעולמית) נמצא בפיק שלו כרגע. לעומת כוכבות פופ ישראליות ששרות מילים של העצמה נשית, שכתבו גברים באולפן, ענבל ביבי (יחד עם עוד כמה יחידות סגולה) כותבת לעצמה את המילים. היא לא צריכה שאף אחד יכניס לה מילים לפה כי היא יודעת בדיוק מה היא רוצה להגיד, בדיוק כמו בשיר החדש שלה "עין תחת עין".

את השיר היא אכן כתבה על זוגיות, אבל בפועל הרעיון הגיע משיחה על יחסי הכוחות בתעשייה יחד עם חברתה הכותרת והיוצרת מאי ספדיה. "זה נשמע כאילו כתבתי אותו על זוגיות, אבל מה שאני אוהבת לעשות עם מוזיקה, זה שאפשר לקחת נושאים שהם קצת יותר כבדים ולהנגיש אותם", מסבירה ביבי בשיחה עם mako, "במקרה הזה מה שקרה, ישבנו ודיברנו על החיים. יצא לנו לדבר על זה שבתעשייה, והרבה פעמים גם בחיים, יש לגברים נטייה לפעמים לנגן לנו על הרגש בשביל להוריד אותנו בקטע מקצועי, או בקטע רומנטי".

"באופן כללי במערכות יחסים, אבל שם ספציפית דיברנו על קריירה ועל הרצון בתוך תעשייה מוזיקלית שהיא מפוצצת בגברים, להיות אישה ולהשמיע את הקול שלך, בלי שיגידו לך מה לא בסדר שתגידי מה כן בסדר שתגידי. הדבר הזה נורא נורא חימם אותי".

ואז הלכת ישר לאולפן?
"אמרתי לה 'מאי, אני אוהבת אותך. אני חייבת לכתוב שיר' - וככה בעצם סיימנו את הפגישה הזאת, נכנסתי לאוטו וישר כתבתי על זה. על הרגשות שלי, על הכעס הפנימי שלי. זה שיר שהוא נטו כעס. האם יש מסר בשיר הזה שאני תומכת בו? כן, לאפשר כעס. אני חושבת שלא הגעתי לאיזה 'קתרזיס' בכתיבה של השיר, אבל כן הגעתי למקום של לשים מול נשים את ההבנה, ואת הכוונה, שאנחנו נקבל את ההחלטות על החיים שלנו. למרות שיש אנשים שיגידו לנו מה אנחנו עושות בסדר, מה לא בסדר, אנחנו בעצמנו יודעות אילו החלטות לקבל בשביל שהדרך שלנו תהיה דרך שאנחנו מאמינות בה".

לא מנסה לבחון גבולות, זו מי שאני

אם בוחנים מספיק טוב, אפשר לראות שהגישה הזו אצל ביבי באה לידי ביטוי בכל תחום שבו היא יכולה לבטא את עצמה, אם זה בכתיבת השירים או אפילו בלבוש שלה. ב"פרימטיבי" היו מי שהרימו גבה על השורה שבו היא מודה שהיד שלה בתוך המכנס, או אפילו תיאוריה שהמציאו על ה"בלוק המסיבי". איכשהו נדמה שלכל שורה שנייה יש משמעות נסתרת ומינית.

"תשמע אין לי שום כוונה לבחון גבולות שלי, זו לא הכוונה שלי", היא מודה כשנשאלת אם היא בעצם מנסה להעמיד את השמרנות של הישראלים במבחן. "אני כן יכולה להגיד שכן בעולם שלי, להגיד כזה דבר, זה לא כזה קיצוני. אתה מבין מה אני אומרת? בשבילי להגיד ש'לא מגיע לך אותי רק עם תחתונים', זה פשוט אמירה יחסית קלילה. אולי בשביל המדינה זה פחות, בשבילי זה חלק מהלקסיקון שלי, אולי אני בנאדם יחסית בוטה, אני לא יודעת להגיד אם כן או לא".

או אמיצה. למרות שזה נחשב קליל, רוב כוכבות הפופ בישראל יעדיפו מסרים יותר "קלים לעיכול".
"אני מבינה. אני לא ממש מרגישה את זה כאומץ. אני מרגישה שזה בא לי מאוד בטבעיות. לא בא לי להביא סטירה למציאות, אני פשוט כותבת בצורה הזאת כי ככה אני מרגישה את החיים. ככה חברים שלי, הם גם כאלה מצחיקים ובוטים. זה הרוב הומור, אני יודעת שזה נשמע מאוד סוטה, או מיני, אבל זה מאוד הומור. גם אם אנחנו מדברים על הביטוי של התחתונים, אנחנו לא בהכרח מדברים מבחינה מינית. כשאני שמה את עצמי מול גבר שבעצם אומר לי, אל תתבטאי כמו שאת, לגבר הזה לא מגיע לראות אותי ערומה, ערומה נפשית, בלי כלום. אני לא מעוניינת שזה מה שיכתיב לי את התהליך שלי".

"גברים שרו דברים הרבה יותר סוטים בהיסטוריה הישראלית"

אולי זה בעצם חלק מהסביבה שמקיפה את ביבי. יש לא מעט אמנים בישראל שהכוורת שלהם חוששת יותר ומנסה להחליט בשבילם מה נכון להם, כשהם מחשבים את הצד העסקי. "אני הצד הפחות ריאלי בחשיבה. למזלי יש לי את הצוות שלי ואת האנשים שהולכים איתי, שיודעים עם מי יש להם עסק והם ממתנים אותי כמה שהם יכולים", היא אומרת תוך כדי שהיא מבהירה שהיא צוחקת: "הם לא באמת ממתנים אותי. אני חושבת שאנחנו כולנו יודעים שאנחנו חיים בארץ ישראל ואנחנו לא נכתוב עכשיו שירים פרובוקטיביים בצורה הזויה. אבל משפט שניים בשיר זה לא כזה נורא. אי אפשר לשכוח שיש שירים כל כך הרבה יותר סוטים בהיסטוריה הישראלית, וגברים שרו על דברים יותר סוטים בהיסטוריה הישראלית. משפט אחד 'סוטה' משיר של אישה זה לא כזה נורא".

"עין תחת עין" הוא הסינגל השלישי של ביבי תחת יוניברסל מיוזיק ישראל, שהחתימו אותה אחרי שסיימה במקום השני באקס פקטור. לפני כן היו "פרפרים שחורים" וכאמור "פרימטיבי". בכל המקרים ביבי שרה על אקסים, כצעירה רווקה היא לא חוששת שהשירים ירחיקו ממנה בני או בנות זוג פוטנציאליים, אלא דווקא עולם הפרסום.

"הרבה פעמים אני נתקלת באנשים שרוצים שהחיים שלהם יהיו פרטיים ואז להיות איתי זה כזה, למנוע את זה מהם", היא משתפת. "המפלצת, קיצר, זה לא האמן והדברים שהוא כותב עליהם, או הדברים הפרובוקטיביים שיוצאים ממנו. זה בדרך כלל העול שבא עם התעשייה. הכתיבה שלי אני חושבת שדווקא לא תרחיק אנשים. אלא אם אתה בנאדם שמרן, בכל מקרה אנחנו במדינת ישראל. מה שמתאים מתאים - מה שלא מתאים לא מתאים, הכל בסדר".

"שמחה שנשים יכולות לבטא את הכעס, אבל רוצה שנגיע למקום של לסלוח אחד לשנייה"

מיילי סיירוס ושיר הנקמה שלה היה במקום הראשון, אפילו בישראל לכמה שבועות, שאקירה עשתה קאמבק לתודעה עם השיר על פיקה, וגם בישראל היה את "אחותי כבר לא סובלת אותך" של שירה מרגלית שקיבל תהודה יפה מאוד. ביבי נהנית ממנו מאוד כרגע ("אני גם כותבת באופן אישי מהמקום הזה"), אבל מבינה שזו רק שאלה של זמן עד שיגיע הדבר הבא.

"מתישהו נצטרך לעבור את זה, היא מסבירה, "אני חושבת שזה טרנד שאולי יכול להימשך תקופה ארוכה. אני פשוט חושבת שבאיזשהו שלב, בתור אמן אני ארצה לכתוב לכיוון הלחבר בין הגברים לנשים. להביא לאיזה שהוא שוויון ולאו דווקא להציג את האנטיתזה של זה. אני מאוד שמחה שסוף סוף אנחנו יכולות לבטא את הכעס שלנו שצברנו שנים. נשים סוף סוף יכולות להגיד את מה שאנחנו חושבות ומרגישות, אבל אני רוצה שנגיע למקום של לסלוח אחד לשנייה. להגיע למקום של שוויון בין כולם, כשנגיע למקום הזה כבר לא יהיו שירי נקמה, יהיו שירים של איך הצלחנו להתגבר על הבעיות שלנו".

מכינה את זה להמשך?
"כן, לזמן לזמן לזמן. חלק מזה זה לכתוב שירים שעדיין אין להם בסיס. כל פעם שאני מוציאה שיר, כל פעם זה לחשוב כבר על השיר הבא".