תופעת "חפלות קריוקי" הפך לנפוצה בתקופה האחרונה ולא רק בקרב זמרים. כולם רוצים להיות מוזמנים לחפלות, לשיר ולשמוח. נראה לי שהיום כל בחורה שמתעניינת בגבר שואלת אותו לפני הדייט: "יש לך מיקרופון? קלידים? פלייבקים? רמקולים?. עוד מעט הבחורות ישלחו מפרט טכני לכל גבר לפני שהם חושבות בכלל אם לצאת איתו , ונכון שהשאלתי את הפאנץ הזה מהסטטוס בפייסבוק של גלעד מסאמי, אבל גם הוא השאיל ממני דברים לא פעם, אז הרשתי לעצמי.
לאחרונה הייתי בחפלה כזאת - בל"ג בעומר האחרון ביליתי במדורה עם חבריי שניסו כל הערב לביים סרטונים מצחיקים בתקווה שיעלו לטור הזה, אך אינכם מצחיקים, ולכן ירדתם מהפרק. חוץ מהחגיגות, השבוע הארוך הוקדש גם למרתון הקלטות לשני הסינגלים הבאים שלי. שאחד מהם יצא מיד אחרי העומר (כפי ששמעתי לעצותיכם).
"ביקשתי מהמפיק המוזיקלי והמנהל לרקוד כשאני שרה כדי להכנס לאווירה"
אני אשתף אתכם במשהו שהולך איתי בדרך שלי כזמרת, למרות שאולי אקבל לא מעט הרמות גבה - שלב הקלטת השירה הוא השלב הכי פחות אהוב עליי מכל שלבי ההפקה, שהרי מבחינה הגיונית אני אמורה לאהוב את ההקלטות, כי זה שם אני אמורה להתבטא ולהיות במרכז. אבל אני לצערי פיתחתי חרדה מהקלטות אולפן, וכשניתחתי את הסיבה, הבנתי שאולי בגלל שהאולפן סגור ואטום קשה לי להשתחרר ולתת את כל מה שיש לי, כמו שאני נותנת למשל בהופעות מול קהל.
כדי להתגבר על ההרגשה הזאת (כי הרי אין זמר שיכול שלא להקליט שירים), פיתחתי לעצמי שיטות פסיכולוגיות שעוזרות לי בהקלטות. אחת השיטות היא לדמיין שאני בהופעה, לעצום את העניים ולהחזיק ביד מיקרופון, למרות שאני בעצם מוקלטת על ידי מיקרופון. המטרה היא בעצם לדמות אווירה של הופעה, כדי לא להרגיש בחדר סגור. היו פעמים שגם ביקשתי מהמפיק המוזיקלי והמנהל לרקוד כשאני שרה כדי שאכנס לאווירה. כן קצת מוזר, אבל מה לא עושים כדי להגיע לתוצאה טובה. אני יכולה להגיד שהשיטות האלו עוזרת לי, למרות שאני עדיין בשלבים של למידה של איך להתרגל לעבודה באולפן ולהוציא את המקסימום, ואיך להנות מהקלטות, שהרי בסך הכל מדובר בלשיר, שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.
תמיר בוסקילה הבטיח לרדת עלי - וקיים
ובמעבר חד מנקודה רצינית לנקודה מאוד לא רצינית. השבוע קיבלתי הזמנה למופע של הסטאנדפיסט תמיר בוסקילה שאתם בטח מכירים כ"נושי" מהתוכנית של דידי הררי. אמרתי לתמיר שאם הוא מבטיח שהוא יורד עליי במופע, אז אני מגיעה, וכך היה. ישבתי בשורה הראשונה כדי שבמקרה לא ישכח אותי, ועשיתי פרצוף מתגרה, רק שיטפל אליי. כבר חצי מופע עבר והוא עדיין לא הזכיר אותי אז ניסיתי לזרוק הערות, ולהשתתף, רק שיצחק עליי מעט.
בסוף, אל תשאלו, מה זה הצטערתי על זה שישבתי בשורה הראשונה. פעם אחרונה שאני נותת שיצחקו עלי בצורה כזאת, מה אין לי כבוד עצמי? בחורה הולכת לה לסטאנדאפ, לצחוק קצת על העולם, ובמקום זה העולם צוחק עלייה. אבל פייר? היה קורע. גם אני צחקתי עם העולם עלי, ותמיר היה מקסים. במופע הבא אני בשורה האחרונה.
"אמא, אני בהריון עם תאומים, הוא ערבי ויש לו איידס, אנחנו עושים אקסטות"
בסוף השבוע האחרון ביליתי אצל ההורים בצפון. כשיצאתי מביתם, השארתי לאמא שלי מכתב: "היי אמא, אני מצטערת שאני מודיע לך על זה בצורה כזו אבל אני לא יבוא לבקר יותר. יש לי חבר חדש, שלא מוכן שאני אפגש עם המשפחה שלי, אני מטורפת עליו ועל הקעקועים שלו, ואני הולכת לעשות גם, עם השם שלנו על כל הגב, נסעתי מהבית עם האופנוע הכבד שלו, במהירות מופרזת אבל לא מופרזת מידי כי אני בהריון. אחמד אמר שהוא רוצה שנקרא לילד שלנו שריף כי הוא מעריץ אותו, ואני רוצה לקרוא לילד 'ילד', כי הוא ילד. למזלנו יצא טוב כי גיליתי שיש לי תאומים בן ובת אז לבן נקרא מוחמד ולבת- ילד.
"אני לומדת מאחמד המון, כמו למשל שמריחואנה לא מזיקה, ואקסטזי הוא פיתרון מצוין לכאבי ראש. בינתיים אנחנו מתפללים לאללה שימצאו תרופה לאיידס כדי שאחמד ירגיש טוב. אין לך מה לדאוג לי, אני כבר בת 23 ויודעת מה אני רוצה בחיים.
נ.ב- אמא כל זה לא נכון, אני אצל עדי הבת של השכנה. רק רציתי להראות לך שיש דברים יותר גרועים מזה שלא ניקיתי את הבית אחרי המסיבה שעשיתי לכם אתמול בסלון. תתקשרי אליי כשמחשיך כדיי שאגיע לבית בזמן. אוהבת צליל".