חכו שתשמעו מה קרה לי השבוע, בידוריזציה. זה התחיל מזה שהופעתי לפני כחודש במועדון ה"סקנד פלור" בעפולה עיר הולדתי, בליין שיש שם פעם בשבוע, 'ליין רוסים' - לקהל הרוסי. אחד הבליינים פנה אליי באמצעות פתק לשולחן (הכי אייטיז) והזמין אותי להופיע באירוע משפחתי שלו. בניגוד לסולידיות בשליחת פתק, החודש האחרון שלי הפך לריצה מטורפת סביב ההופעה, מסכת ארגון והפקה בלתי פוסקת, וכל זה לקראת אירוע יום הולדת 80 לסב המשפחה של אותו בליין, שהזמין אותי להופיע אצלו. הארגון כלל: למידת שירים ברוסית שהסבא אוהב, יום חזרות, כמות לא מבוטלת של שיחות ותאומי ציפיות, ועוד ניג'וסים, ובקיצור אני כלבה אם דנה אינטרנשיונל התכוננה ככה לאירוויזיון.
היום הגדול הגיע, יפעת, מנהלת ההצגה שלי, הגיעה לאסוף אותי, ונסענו לאולם. אולם? היכל! מארח קיבל את פנינו וקד קידה (תגידו מלא פעמים קד קידה קד קידה, נשמע רוסית). בכניסה שטיח אדום המוביל לבופה מוקפד, גורים של מנות על צלחות מבריקות, שנדלירים במרכז השולחן, ומבוגרות עשירות עם עגילים נוצצים, שרק חיכיתי שבע"ה תיפול למישהי מהם איזו אבן קטנטנה מהעגיל, ואני מסודרת לכל החיים! היו שם כמה לב-לבייבים כאלה עם חליפות יקרות שכל הזמן הביאו משקאות מהבר, עד שאחד מהם ניגש אליי בנימוס יתר: "ערב טוב לך, עלמה". פעם אחרונה שאמרו לי 'ערב טוב לך' זה היה איזה אחד שהקדיש לי את השיר של ליאור נרקיס, ואת המילה 'עלמה' שמעתי רק בהקשר של עלמה זק. פתאום חשבתי לעצמי איזה כיף זה לחיות בקלאס הזה, להיות קצת מנומסים, מוקפדים, די עם השכונה. האמת נכנסתי לאווירה האירופאית הזו, התהלכתי זקוף כמו בת יענה והשתלבתי בנוף הנוכחי למרות הקושי להסתיר את הלוק העממי.
מזל שלא ביקשו שאני אתפור אצל פנינה טורנה שמלה במיוחד לאירוע
כמה דקות לפני שאני עולה לבמה ניגש אליי מפיק הערב: "מתי מחליף בגדים מתחיל הופעה?" הוא שואל אותי. "מה זאת אומרת?" שאלתי. "שמה שמלה נוצצת מתחילה לשיר, תיכף כל אורחים באים זה מאוחר מידי". יענו במילים אחרות אומר לי: "התלבשת מכוער, מתי את מחליפה לבגדים שיתאימו למעמד?". אז קודם כל נזכיר שמדובר ביום הולדת. אני ביום הולדת שלי עשיתי ארוחת ערב בבית וגולן אברהם היה היחיד שהביא לי מתנה, מזל שלא ביקשו שאני אתפור אצל פנינה טורנה שמלה במיוחד לאירוע. חוץ מיזה שהג'קט ששמתי הוא מחו"ל(ון) והוא באמת יפה, אפילו חובי אמר. ואז הוא אומר לי ועוד בחרוז: "לא שמלה - לא עולה!". כאן הגנים המרוקאים החלו לעלות: טוב, יפעת, בואי נזוז מכאן, למה מי הוא שיגיד לי שזה לא בגד יפה? לבשתי את זה לחתונה של דקל דהרי, אז ליום הולדת זה לא מתאים? כל אחד נהיה לי גילי אלגבי. יצאתי משם, יפעת אחרי, מנסה להספיק עוד כמה ביסים מהקרפצ'ו. אני יוצאת החוצה, כבר חצות, נופלת לי הנעל, פתאום אני רואה שיש עליי שמלה, מסתכלת בתעודת הזהות ורואה 'סינדרלה קליפי'. קטעים איתי.
אחרי ערב כזה מורכב הייתי צמאה למקורות שלי, וההופעה הנוספת שהוזמנתי אליה התאימה בדיוק. למרות שההגדרה 'הופעה' קצת פחות מדויקת במקרה הזה, כשיותר תתאים ההגדרה 'חפלה'. ההבדלים בין חפלה לבין הופעה ברורים: הופעה - בעמידה, חפלה - בישיבה. הופעה - פלייבק, או נגנים, חפלה - קלידן בלבד. הופעה - יכולה להיות במגוון סגנונות מוזיקליים, חפלה - רק מזרחית! הופעה - המחיר מסוכם מראש. חפלה - לא מדברים על כסף, הוא מודבק על המצח.
שירים מפעם שאין אותם אפילו ביוטיוב מרוב שהם רק של ערסים
אז קובי בר, חבר טוב שלי, ובנו של השדרן האגדי מינו בר מרדיו דרום ערך 'חפלת יום הולדת' בעיר מגוריו, שלא אזכיר את שמה בקונוטציה שלילית, עקב זה שלא ארצה להסתכסך עם תושבי אותה עיר, גם לא עבור טור במאקו. בקיצור נכנסנו למועדון הזה באשדוד. על השולחן בקבוקים של וודקה גרגוס ללא הגבלה, מאזטים מכל טוב, טוגנים ומטוגנים שאף אחד בתכלס לא מבין מה ההבדל בניהם, אדממה בשפע, באמת שהשקיע קובי.
תפסתי את המיקרופון (בישיבה כמובן): "ערב טוב לכולם, יאללה חברים דברו איזה שירים אתם רוצים? משה פרץ, דודו אהרון, אולי איזו קלאסיקה של אייל גולן?. כולם מסתכלים עליי במבט מופתע, כאילו אמרתי עכשיו שמות אנונימיים. איזה אחד תופס לי את המיקרופון: מכירה לב קבור?. אמרתי לו: למה קבור כפרה? למה לאיים? קובי הפריד בזמן והסביר לי שהוא מתכוון לשיר "לב קבור" של מאור אדרי וחנן ילד הפלא. אז שרתי לו את זה והוא היה מבסוט, הדביק לי על המצח כמו שרק אני וברי אוהבות. זה התגלגל לכל מיני שירים מפעם שאין אותם אפילו ביוטיוב מרוב שהם עברו בדורות רק בין ילדים ערסים.
אחרי יומיים כאלו הגעתי לכמה תובנות מהחיים. כששרית חדד שרה 'איזה כיף שיש המון חברים בכל מיני צבעים' היא ידעה מה היא אומרת. אנחנו בארץ קטנה, ולפעמים שונים אחד מהשני, בהחלט מכל מיני צבעים, ואיזה כיף שיש המון חברים. אז הכל ברוח טובה כמובן, ואני מקווה שאף אחד לא נפגע מהטור של היום, אחרת אני מסוכסכת עם: 1. הציבור הרוסי, 2. הציבור העשיר 3. תושבי אשדוד, 4. שומעי הדיכאון בפרט. אז סליחה, טעיתי עם פגעתי, רק צחקתי, אוהבת צליל.
>> פרק 3: איך (כמעט) הופעתי בקיסריה
>> פרק 2: זכיתי ב"שיר השבוע" אצל דידי הררי
>> פרק 1: מיומנה של זמרת ים תיכונית