עופר לוי בהיכל התרבות

להתרגש, לצחוק ולבכות. עופר לוי | צילום : רועי ברקוביץ'

ראש שבט עם קהל אדוק. עופר לוי | צילום : רועי ברקוביץ'

נתן את הנשמה על הבמה. עופר לוי | צילום : רועי ברקוביץ'

"נולדתם בכלל כשהשיר יצא?!" | צילום : רועי ברקוביץ'

"הלו מאדאם". הרקדנית של עופר לוי | צילום : רועי ברקוביץ'

23 נגנים. המתופפת של עופר לוי | צילום : רועי ברקוביץ'

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, ואז ברא את הגרון של עופר לוי. ואת החליפה הלבנה מכף רגל ועד ראש שלבש בחלק הראשון של המופע, ואת ג'ינס הטלאים, החולצה הורודה הכובע הורוד, הג'קט הירוק - שהשלימו מראה ערסי אורגינאלי בחלק השני, ואת הקהל הנאמן והקנאי והמטורף שלו, שבא לבקשתו לבוש בלבן, חלקם עם כובעים לבנים כמוהו.

וברא את היכל התרבות, ו-23 נגנים, 3 זמרות ליווי, וקונצרט שעיבדו וניהלו מוזיקלית משה דנינו ואלי אורלו (עם אלבום חדש שהפיק ציקי זנתי), במופע שנמשך שלוש שעות (עם הפסקה של 20 דקות באמצע) ו-28 שירים, מלהיטים הכי קלאסיים וותיקים של לוי עד טריים וחדשים מתוך האלבום שזה עתה יוצא לאור.

זמר שהוא מוסד

ההופעה של עופר לוי הערב בהיכל התרבות בתל אביב היתה מפגן עוצמה של כוכב ותיק שחוזר לעצמו. לוי הזמר הוא מוסד של איש אחד. ראש שבט. צ'יף. מוגול, שסוחף אחריו אלפים במחי חיוך, אקורד או תנועה. הכל אצלו מיוחד. הקול, הסגנון האישי, הקהל, הלבוש, הכובע שהפך לסמלו המסחרי, ההתנהגות על הבמה, האטרף שהוא נכנס אליו ומכניס את הקהל לתוכו - עם ההטפה הדתית ובלעדיה, ועם הרומנטיקה, והכאב, והמוזיקה, שמגיעה משורשים עמוקים בארצות ערב ועמי המזרח התיכון, הישר לתוך הנשמה של אלפים טובים בארץ ישראל ומאזיני הרדיו. הוא פריד אל אטראש מבת-ים-חולון, הזמר ה"ערבי" הכי יהודי שיש.

עופר לוי בהיכל 6 (צילום: רועי ברקוביץ') — לוק של בורר, אנטאצ'בל, אי אפשר לגעת בו. עופר לוי בהיכל התרבות | צילום: רועי ברקוביץ'

עופר לוי בהיכל 2 (צילום: רועי ברקוביץ') — אווירה ביתית, מוקף בתזמורת וקהל נאמן. עופר לוי בהיכל התרבות | צילום: רועי ברקוביץ'

עופר לוי בנה לעצמו מותג. עם הרבה כבוד, וגינונים. גבר שבגברים, לוק של בורר, אמונה חזקה, מטיל מורא, פה גדול וקהל אדוק. הוא אנטאצ'בל, אי אפשר לגעת בו. הוא תמיד צודק, גם כשהוא טועה, כי יש לו את הדרך הפרטית שלו. תשאלו ישראלים מי נחשב בעיניהם לזמר מזרחי "דכאוני", "כבד", "טורקי" ולוי יהיה השם הראשון שיקפוץ לראש (השני יהיה אבי ביטר, אבל לא נערבב שמחה בשמחה). ולמותג הזה של לוי, ששוב נישא הערב בגאון על הבמה, קמו הרבה ממשיכי דרך.

המקור לקובי פרץ

לא סתם לוי משמיץ את קובי פרץ (למשל) בכל הזדמנות - הוא כנראה מרגיש שפרץ מושפע ממנו, שכל מה שפרץ עושה הוא כבר עשה לפניו, ויש בזה משהו. הסגנון, המקצבים, החיבורים בין דאנס למזרחית כבדה, הבלדות ה"ערביות" האלה שכולן סלסול ומאהוול אחד מתמשך, דרך ההגשה היללנית, האופן שבו הוא מתנהל על הבמה ומשתמש בכריזמה שלו כדי להפנט את מעריציו - כל אלה דברים שמופיעים אצל שניהם, אם כי בשנים האחרונות פרץ עבר לבלדות פופ "מערביות" יותר.

עופר לוי - היכל התרבות (צילום: רועי ברקוביץ') — משהו מיוחד. עופר לוי בהיכל התרבות | צילום: רועי ברקוביץ'

עופר לוי לעומת זאת נשאר בשלו, בדברים הנפלאים שהוא יודע לעשות יותר טוב מכולם, בשירים האלה, שגורמים לך להתרגש ולחייך ולבכות באותו זמן. גם השירים החדשים שלו, שלוקחים צעד אחד של התעדכנות קדימה, עדיין לא חורגים בהרבה מהמסגרת שהוא והקהל שלו אוהבים ומכירים.

הקהל בקריאות קצובות: "עופר לוי המלך!"

והמסגרת הזו כוללת את האווירה בהיכל התרבות, שהיתה מצוינת. לוי עמד במרכז הבמה, ונע מצד לצד, ורקד, והשתולל, וניצח על התזמורת בהיקף רחב שמסביבו, ולפניו ומצדדיו קהל מכל הגילאים שמגיע מתוך עם ישראל, עמך ישראל, אם תרצו - במובן היפה של המילה הזו, מגיל 10 עד 70, כולל ילדים ונוער ומעריצות שלא נולדו עדיין כשלוי פרץ בגדול לפני 20 שנה. הם שרו את כל המילים של השירים במקהלה ענקית, עודדו אותו בקריאות קצובות וחוזרות "עופר לוי המלך!", כשהוא חוזר ואומר להם שוב ושוב: "מלך יש רק בשמיים, הקדוש ברוך הוא, ואני ואתם הילדים שלו".

יש לו כריזמה של גורו, הוא נותן שואו, מפריח נשיקות לכל עבר, מודה לקהל ב"אין קהל כזה לאף זמר בעולם! בלעדיכם אין כלום, אין עופר לוי. תודו לבורא עולם, לא לי", והוא מעיף לאויר עוד שיר מצוין ("את הגלגל", "הזדמנות שנייה") ועוד ביצוע מאלף ("חיים שלי") ומעלף ("אוהב לחיות"), מרים את ההיכל בשירה אדירה ("רוח ים", "לנצח לאהוב") נותן את הנשמה עד הסוף, המוזיקה עוברת לו בגוף כמו זרם חשמלי, הוא רועד, הוא רוטט מהרגל דרך המותן, לכתף ולאצבעות, והקול שלו, המתת-אל הזאתי, מציף רגשות מעלה מעלה.

לוי מתפלל לפני "תפילתו של ילד", שיר תפילה "כבד" והקהל הנרגש שר איתו. והוא צועק, ולוחש, ומכייף ב"יום הרווקים", וחודר לנשמה ב"החזירי לי את בני", שהביצוע שלו נמשך 15 דקות על השעון, ומרקיד 2600 איש במחרוזת שמתחילה ב"מאוהב בגשם", עוברת ל"הלו מאדאם", ממנו ל"אני חוזר", אחר כך "ציפור השמש" - הוא והקהל בתנועות ציפור המנופפת בכנפיה - וסוגר מחרוזת של 17 דקות ב"המשיכי לחייך", ומחלק תפילין, ובלוני יומהולדת, וחותך בשנייה מרומנטיקה לדיכאון, ושוב לאהבה, ושוב לאכזבה, ולחיוך.

"עופר לוי זה סתלבט, זה גניבה, זה סוטול"

"הוא שרוט, הוא מטורף, הוא בלתי צפוי, הוא משוגע, וכמה שהוא יותר שרוט הוא יותר ויותר ממכר", אומרת לי באוזן מעריצה שעומדת לימיני. "עופר לוי זה סתלבט, זה גניבה, זה סוטול והנאה, ההפך מסחי, כמו בכדורגל, רק שהוא תמיד מנצח, לא כמו בית"ר", אומר בחור משמאלי עם ריח חזק של וודקה מהפה וסיגריה ביד, אחת ממאות סיגריות שהעשן שלהן מילא את חלל ההיכל.

רוצים "שריטה"? בבקשה. לא פעם ולא פעמיים במהלך המופע מבקש לוי לשיר לבד, בלי להקה, בלי מיקרופון, ומבקש מהקהל שכל אחד ישמור על השקט הפנימי שלו, ואז מוציא את כל האוויר מהריאות כשהאקוסטיקה המיוחדת של ההיכל עוזרת לו להתגבר על הרעשים שלא פסקו. הוא גער בהם, וקפץ איתם, וריגש אותם, וניצח עליהם, ואמר להם לצלם אותו בסלולריים, והקדיש את כל המופע לחיילים שמאזינים ולגלעד שליט, ובילה עם מיטב מעריציו האוהבים שלוש שעות מהיפות שהיו לו ולהם בשנים האחרונות. הוא מסרב שהקהל יקרא לו "מלך" אז נסתפק בבן של, בן של מלך.

רשימת השירים במופע

הזדמנות שנייה (בדרך שבחרתי) - נעימת פתיחה, שמע ישראל, מעיין סתרים, ידך בידי, תהי לי למלכה, יום הרווקים, אוהב אותך (מעריץ שלך), מצייר אותך- חלום מתגשם, אני ואת, את צודקת, תפילתו של ילד, לנצח לאהוב, אמא , רוח ים

ואחרי ההפסקה: מאוהב בגשם, הלו מאדאם, אני חוזר, ציפור השמש, המשיכי לחייך, החזירי לי את בני, בחרתי בך אישה, אוהב לחיות, חיים שלי, את הגלגל, הזדמנות שנייה (בדרך שבחרתי), מבקש שתאהבי, מלכה בלי ממלכה - עולם של אהבה, חלום מתגשם.

>> ואייל גולן הופיע בהיכל התרבות באריאל; פיני חדד בשיר "נסיכת חיי"

מצאתם טעות לשון?