הנסיכה על ההר: שרית חדד הלהיטה את פארק שרון

שרית חדד הגיעה להופעה בפארק אריאל שרון (לשעבר מזבלת חיריה) ערב הוצאת אלבומה ה-21, אותו תשיק רשמית רק בעוד חודשיים. בינתיים היא הצטרפה לשורה מכובדת של אמנים שבאו לתת "מופע על ההר". פארק שרון הוא מקום יפה במיוחד בלילה. מושקע, מואר, מפותח. מלמעלה אפשר להשקיף על האורות של כחצי מתושבי מדינת ישראל. האויר נעים, הבר של ניר צוק מציע נשנושים בשריים טעימים במחירים סבירים ומבצעים על בירות. חוץ מהריח שנודף מתחנת המעבר לפסולת שנמצאת בתחתית ההר,היכן שמחנים את הרכב ועולים על אוטובוסים שמסיעים אותך למעלה, מה שמיד מעניק למקום את השם "קיסריה הריחנית" - הכל באמת טוב ומאורגן, ברמה מקצוענית. עד שמפתה להשתמש בקלישאות כמו מופע מצוין במקום מקסים על הר של זבל.

אפקט המשפך

והמופע של שרית חדד היה לא פחות ממצוין. חדד היא מקצוענית. במראה בובת הבארבי הקטנה והמתוקה היא עולה בכל מקום מול כל קהל ומספקת את הסחורה. היא נראית נהדר, רזתה מאוד בשנה האחרונה (טלוויזיה וזה), השמלה השחורה הקטנה עם התחרה ישבה נהדר מעל הגרביונים השחורים שלה, מסתירה את כל מה שצריך, ותסרוקת הבלונד-תוספות נראתה מושלמת ובוהקת מתמיד. באשר לקול - נאמר כבר הכל. המנוע דופק כמו שעון, והיא מתקתקת להיט אחרי להיט. רגע אחרי המופע חדד והנגנים נעלמו מהשטח, לא מן הנמנע שרצו להופעה אחרת באירוע פרטי, מה שכזמרת שלא מתעייפת עם קול שלא נגמר היא כמובן יכולה להרשות לעצמה.

הגדולה של שרית חדד כזמרת ושל היוצרים שעובדים איתה לאורך השנים היתה מה שנהוג לכנות בפופ אפקט המשפך. לחדד יש יכולת מופלאה לקחת שירים מז'אנרים שונים לגמרי, להעביר אותם דרך הפילטרים שלה, וליצור פופ שערב לכל אוזן ומתאים לכל המשפחה. דאנס, לטינו, מזרחית, ערבית, בלדות רוק - חדד תמיד ידעה לעשות מהם משהו שהקהל הישראלי מתחבר אליו ונהנה ממנו בטירוף. כשהיא פותחת מופע עם "חופשייה", בלדה נעימה שהיא גם שיר פופ מוצלח וגם עובדת נכון על הרגש, היא מכניסה אותך מיד לאווירה. חדד גם הכניסה למוזיקה המזרחית הרבה הומור, שלא תמיד היה בה. הומור שבה מתוך ראייה קלילה של החיים, של כוכבת שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.

תנו ליהנות רגע

המילה שמתארת הופעה של שרית חדד יותר מכל היא "כיף". אחרי שארזה את שלל הסגנונות באריזות מתנה מרשרשות היא מגישה לך אותם בתבניות של פופ שכל מטרתו לגרום לך הנאה. מי שבא להופעה של חדד בא לשעתיים של כיף אסקפיסטי, שמשכיח ממנו את הצרות. אתה נהנה לשיר, נעים לך לרקוד, כיף לך אפילו להתרגש ולהזיל דמעה בשירים עצובים. המקטרגים יאמרו שמדובר בפלסטיזציה של המוזיקה, אבל זו טענה שהופנתה לפופ מסחרי מראשיתו ועד היום. פאק איט. תנו ליהנות רגע, תנו לשמוח.

בצד השני של המשוואה נמצאת העובדה ששרית חדד הובילה לאורך השנים מגמות בז'אנר הים תיכוני בפרט ובמוזיקה הישראלית בכלל. היא הרי ממציאי הפופ הים תיכוני, וכשהיא צריך למשוך אותו לדאנס והאוס היא היתה שם עם "חגיגה", "פרחה במרצדס" ו"מירוץ החיים". כשהגיע הזמן להתחבר ללטינו היא סיפקה את "קח את הכל", "קרוסלה" ו"קצת משוגעת". וכשהגיע הזמן לחתוך מהפופ לכיוון כבד יותר, חדד הובילה את הטרנד של חזרה לערבית, לטורקית, ליוונית, לצפון-אפריקאית עם "מאחלת לך", "Do You Love Me", "אור כוכב" ו"מי אמור" - כולם מאלבומה הקודם שיצא לפני שנה וחצי, ו"יפה יפה", "לינדה לינדה" ו"כמה כמה" מהאלבום המתקרב.

מפנקת בלהיטים

במופע הזה חדד גם דאגה לפנק את הקהל בלהיטים ה"קלאסיים" שלה, כאילו המעריצים מהפייסבוק הרכיבו את רשימת השירים. כיוון שמדובר ב"מכונה" עם עשרות שירים מצליחים, תמיד יהיו כאלה שיישארו בחוץ, אבל דווקא הפעם היא לא חסכה מהמעריצים את "חגיגה", ובמחרוזת גם את "סינדרלה", "הכל סגור" ו"מוטי" ולקינוח את "אתה תותח" - שירים שספגו המון ביקורות על היותם קלילים מדי, אבל שרדו את מבחן הזמן כטוחני רחבות. היא דאגה שהקהל ייסע איתה ל"סוף שבוע בפריז", ירקוד עם גרסת האוס ל"תלך כפרה עלי" ויהיה עצוב לרגע ב"כשהלב בוכה", אותו שרה בליווי הפסנתר של עמית הראל.

הרגע המרגש ביותר במופע הגיע ב"געגועים", שיר חדש שכתב הנרי לחדד על מות אביה. חלק מהקהל כבר הכיר אותו, ושר איתה, ולרגע היה נדמה שמתחת למעטה המקצוענות חדד מוחה דמעה אמיתית. ב"רק שתדע את האמת", שיר הנשמה עם הלחן הטורקי, היא ניגנה במלודיקה עם קלידים ונתנה נאמבר מצויין של נגינה ושירה. החיבור שלה עם קטלין רייטר ב"מירוץ החיים" היה מגניב לא רק מעצם קיומו אלא גם מבחינת הביצוע, כשרייטר מביאה לשיר איכויות סוליות-אדליות. הביצוע של מתן שמר ואור אדי ל"מה שלומך יקירי" כשחדד יושבת מאחוריהם על כיסא עבד היטב מוזיקלית.

בסיום המופע אמר מישהו שחדד כבר עובדת על אוטומט, שהיא איבדה את התשוקה, שהקהל נהנה אבל מבחינתה זו עוד הופעה, עוד יום בעבודה, במשרד. אני חושב שהוא טועה. שרית חדד יודעת לשרוף במות ולהשתולל, ואולי לעומת הופעות קודמות היה בה הערב משהו יתר-מקצועני ומעט כבוי או עצוב בעיניים, אבל היא נתנה את המופע שלה, קצת ענטזה, דרבקה בדרבוקה, התקרבה לקהל שהתקרב אליה ועשתה להם הרבה שמח. קשה לצפות ממנה, אחרי 20 שנה על הבמות, להראות בגיל 34 התלהבות של ילדה בת 17. אסור לשכוח שחדד, בבסיסה, היא טיפוס סגור, שהיא עדיין לא חשפה בפנינו את כל צפונותיה, ואולי שם מסתתרת תשוקה אחרת, ואולי זה גם אף פעם לא יקרה.

• אור אדי
• ניר צוק
• קטלין רייטר
• שרית חדד