סערית חדד: כשבחוץ היה קר שרית חיממה את הלב

שרית חדד חזרה אמש להאנגר 11 בנמל תל אביב. להופעה בפורמט במה עגולה, 360 מעלות, עם קהל שמקיף אותה מכל העברים, תאורה יפה וסאונד איכותי, , שיער אסוף וחולצה נוצצת . למרות שבחוץ סופה, ההאנגר היה מלא במעריצים אמיתיים של הזמרת, ששילמו במיטב כספם לראות אותה, וקצת רוחות וגשם לא ימנעו מהם את התענוג.

פורקן, בריחה, ימים של שמחה

ההופעה הזו הגיעה בתזמון מצוין. אחרי כמה שבועות של שפיפות, עם פרשת אייל גולן, המוות של אריק איינשטיין וספי ריבלין, וסערה שמשתוללת בחוץ, אנשים חיפשו פורקן, בריחה, ימים של שמחה, וחדד היא אחת שנולדה כדי להעניק אותם במנות גדושות. זו הזכות שניתנה לה משמיים. עם שמונה נגנים ושתי זמרות ליווי, כשחדד עצמה מצטרפת אליהם בנגינה, עם מיטב השירים מהקריירה וכמה נבחרים מהאלבום האחרון. כמה שהיה קר בחוץ, בפנים היה חם, כשהסערה של חדד נותנת פייט לזו של היושב במרומים.

ואיתו היא גם פתחה את הערב. ב- 22:23 בדיוק היא עולה עם "אבי שבשמיים" שיר תפילה גדול, שמבוסס על היכולת הקולית הנדירה שלה, עם לחן שמרים אותו כמה רמות מעל הסטנדרט. בשיר השני, "בא לי", הקול של חדד הציע נחמה. כמה נעים להצמיד את האוזן לשירה שלה, שרק הולכת ומשתבחת ככל שהזמן עובר. כמה טוב להישען עליה כשבחוץ כל כך סוער. כמה טוב לדעת שבעין הסערה יש זמרת אחת עם קול אחד שנשמע כאילו חזרת הביתה. בשיר השלישי, "געגועים", אחרי שצלחה בהצלחה את שתי בלדות הפתיחה חדד כבר רגועה ומחייכת, ונותנת ביצוע מושלם, בחוץ לא רואים ירח, אבל השמש זורחת לה מהמיתרים.

בשיר הרביעי, "משוגעת", היא מעלה הילוך ועוברת לפופ דיסקו, מחממת את ההאנגר. בקהל נצפות התנועות המוכרות עם הידיים מצד לצד, סולו דרבוקה, והלהקה נכנסת לעניינים חזק עם הקלידים, התופים והגיטרה של ניסים מרי. בלי לעצור היא ממשיכה על מסלול ההמראה עם "חגיגה", פעם הלהיט שכולם היו מחכים לו בסוף והיום השיר הראשון שמרים קהל לרקוד מהשולחנות. חדד צועקת את השורה: ״בחורה מבית טוב צריכה ילדים לגדל״, והצעקה הזו לכשעצמה כשהיא באה מגרונה אומרת כל כך הרבה עליה.

הבמה העגולה מסתובבת וחדד כבר ב"קרוסלה", שיר שנולד כדי להרקיד. שרשרת הלהיטים נמשכת עם "מקודשת" בקצב בלאדי מגניב, חצי מהקהל כבר על הרגליים. הנגינה טובה, העיבוד עם המון תנופה, והסאונד המצויין שמבליט את הפעמון הבוהק, את הגונג הענק, שיש לחדד בגרון. הבלאדי מזרים אותה ל"לינדה" מהשנה האחרונה, ביצוע שמבליט את העליונות של חדד כזמרת מבריקה, אבל נעדר עוד קצת "לכלוך" עממי, שהיה עושה כאן נפלאות. לפעמים השירה של "מגוהצת" מדי, וכמה כתמים קטנים לא יזיקו. ומי ששני בלאדי לא הספיקו לו, מקבל עכשיו את "סוף שבוע בפריז" מהאלבום 20, שבגרסת ההופעה יוצא כההמנון, שיר שנכנס לקהל לתוך הגוף.

כמה כיף במזרח התיכון

ועכשיו לשירים ערביים באמת: "הקשיבו חבריי" שיושב על ה"פלפילו" של פריד אל אטרש, עובד נהדר עם קלידים וגיטרות שנשמעים כמו התזמורת של זוזו מוסא. חדד נשארת במצרים עם ״יא חביבי״ הקצבי שעומד על הבס של אבי יפרח והתופים. ערבי אחרון בשרשרת הוא "דו יו לאב מי" הלבנוני של האחים בנדלי, שכמו שחדד והנרי אוהבים מתרומם בפזמון לדאנס. אח, כמה כיף במזרח התיכון.

מכאן חדד עוברת למחרוזת שקטה יחסית, שמתחילה ב״טיפטף הגשם״ הנוסטלגי שמיישר קו עם מזג האוויר. היא מנגנת במלודיקה ועוברת ל״רק שתדע את האמת" עם שורת המחץ: ״רק שתדע אלוקים, אתה גדול מהחיים״. ואחריו "טיפה ועוד טיפה". מחרוזת במזל דגים. אחד הרגעים היפים בערב הזה מגיע בביצוע ל״שמע ישראל״, הכי פשוט וישיר, מלב אל לב, והקהל מתמכר.

״אני מתחברת לשורשים הקווקזיים שלי״, חדד מכריזה ומקדישה למשפחה שלה את ״מי אמור״, כולל צעקות ״טשטש״ על הקצב תשע, עם דרבוקה ונגן אורח עם תוף מסורתי גדול. דרך התיפוף שלו המחרוזת זורמת ל"פעמונים" ול"אתה מכיר אותי". הקהל מפרגן לה על החברה הסמלית הזו לשורשים, כשהיא מרגישה בבית הם מרגישים בעננים.

טרייסי צ'פמן ערבסקה

מהרי הקווקז היא יורדת חזרה לאגן הים התיכון, במחרוזת להיטים ותיקים, שמתחילה עם "חמותי", עוברת ל"כמו סינדרלה", שוב היא מנגנת, ועושה שמח עם "הכל סגור" ו"יאללה לך הביתה מוטי" - הקלאסיקה של הפופ הים תיכוני שהיא האלופה שלו. מי שהתגעגע לנוסטלגיה מקבל את חדד בהליכה עוד יותר גדולה אחורה, למחרוזת שכוללת את "בוא בוא", "קשה בלעדיך", "חוק החיים" ו"כמה חיפשתי", שמכוונים לגרעין הקשה שהולך איתה דרך ארוכה.

אחרי שהרקידה את כולם ופינקה בלהיטים ישנים מתפנה חדד לשיר מהאלבום החדש, ״אהבה אין סופית״, עם שירה שאין שני לה, שבוהקת כפנינה. אחד מרגעי השיא במופע מגיע מיד אחר כך בקאבר ל-"Baby Can I Hold You" של טרייסי צ׳פמן, שחדד משבצת בו מאווהלים וערבסקות לרוב. יציאה מגניבה לגמרי.

והנה היא שוב מרימה קצב עם "תלך כפרה עלי", מדרבקת בדרבוקה ושוב מרקידה את ההאנגר. האמת שכיף איתה. במיוחד כשהיא מביאה את הרוק-פופ של "מירוץ החיים" וממשיכה בנסיעה המהירה במרצדס של הפרחה עם הרוק-פופ של "בחום של תל אביב", הכולל עיבוד קלידים רענן וטוב.

קלווין האריס, גרסת המאוול

אווירת הקלאב נמשכת עם קאבר מגניב ל-"Where Have You Been" של ריהאנה עם סלסולים. מה שנקרא, קלווין האריס גרסת המהוואל, בחמש דקות של כיף. תוך כדי השיר חדד תופסת את עמדת תופים שעל הבמה ודופקת סולו שנמשך כמעט שתי דקות. סחתיין.

היא כאילו מסיימת ב"אתה תותח", כולל קטע שקט באמצעו, ויורדת כדי לחזור מיד למחרוזת הדרן עם שירים מהאלבום האחרון: "נסעתי כל הלילה" ברוק-פופ נחמד, ושיר הנושא "ימים של שמחה", שהוא מעין בן דוד ממשיך דרך של "מירוץ החיים". את השיר האחרון הלהקה מנגנת לבד כשחדד יורדת סופית מהבמה ב- 00:28.

למרות שהיה כיף בהופעה של שרית חדד, וכולם יצאו ממנה מרוצים, יש תחושה מסוימת שחדד היא כבר לא הכוכבת הענקית שהיתה בעבר, שההיסטריה סביבה קצת נרגעה. יש לה עדיין המון מעריצים, היא היתה "זמרת השנה" במצעד השנתי של ישראל, היא מוכרת ומופיעה ומצליחה, אבל כבר אין את הבאז המטורף מפעם. וזה בסדר גמור. וגם אם היא קיבלה עזרה מההשתתפות בשתי העונות של "דה ווייס" - עדיין הכל בסדר גמור.

התבגרה והקהל התבגר איתה

כי שרית חדד התבגרה, השתנתה, והקהל שלה התבגר יחד איתה. לפני עשור היא היתה כוכבת גם לנוער וילדים, זמרת ששיריה קולעים לטווח גדול של גילאים - מגיל הגן ועד סבתות. לעומת זאת, בשנים האחרונות, היא רואה עצמה אמנית רצינית ורוצה לעבוד עם חומרים קצת יותר ברמה, ולכן הפכה לזמרת שמקליטה שירים שהיא והקרובים אליה שלמים איתם ואוהבים לשמוע, ושהקהל האדוק שלה אוהב, קהל שהוא לאו דווקא הקהל הישראלי הרחב.

מתי לאחרונה היה לשרית חדד להיט ברמת בית ספר יסודי, בשפה של הרחוב, כמו "אתה תותח" או "יאללה לך הביתה מוטי" או "סינדרלה" או "חגיגה"? אין לה. האחרון שהתקרב לזה היה "מקודשת". "סוף שבוע בפריז" הוא שיר לבנות 20 ומעלה, וגם "לינדה" ו"כמה כמה". "תחזרי" ו"געגועים" מרגשים, אבל גם הם לא בגובה הבתמצווש. מבחינה מוזיקלית, חדד הלכה חזק מאוד בשני האלבומים האחרונים לכיוון המוזיקה הערבית, למקצבים בלאדיים, לכלי נגינה מיוחדים, לבלקן והקווקז, או לקצה השני - לדאנס, לקלאב. בכך היא איבדה חלק מהקהל, שהלך למקומות אחרים.

טבעי ששרית חדד תהיה היום היא פחות חזקה "בשטח", כי כבר שנתיים ש"השטח" במזרחית נחלק בין גל הנוסטלגיה התימני נוסח "הפרויקט של רביבו", לבין הקהל הצעיר שמחפש את הזמרים החדשים וה"בכיינים", כמו מאור אדרי, מתן גלילוב ודומיהם, שהחלו את הקריירה בשירי דיכאון "טורקיים" לנוער. בין שני אלה חדד לא הכי קיימת. חסר לה להיט פופ בסגנון "בחום של תל אביב" ("פרחה במרצדס"),  או בלדה שתקרע את המדינה בסגנון "שמע ישראל".

מירוץ החיים, שלושים, ארבעים

ואולי יש כאן בעיה של ניהול הכישרון. הרי חדד היא מבחינה טכנית זמרת טובה מאי פעם. מסוג הזמרות שרק משתבחות עם השנים. ה"בעיה" היא ברפרטואר. מפיקים מוזיקליים שעובדים איתה מנסים לקחת אותה לקצוות, וככה היא איבדה את האמצע. אחד התפקידים של מפיק מוזיקלי הוא לדאוג שלאמן יהיו באלבום מספיק להיטים. כשאתה ממיין מאות שירים ועובד על אלבום עם 4-5 מפיקים, כל אחד מנסה להוציא מהכישרון שלה את הפינה שהכי תתאים לה, לדעתו, להביא את הקטע המיוחד, ולא נשאר מישהו אחד שיישאר באמצע, וידאג שיהיו לה מספיק להיטי מיינסטרים, שגם קהל רחב מאוד יוכל להתחבר אליהם.

תמיד יהיו לשרית חדד מעריצות צעירות, ובגלל שהיא זמרת כבר 20 שנה, בטוח שיש בנות 12 שהאמהות שלהן היו כבר מעריצות שלה, אבל זה לא במאסות של פעם. קשה בישראל להיות כוכב-על לאורך זמן, אם אתה לא פונה גם לקהל צעיר. "דה ווייס", תוכנית שמושתתת על קהל צעיר בבית שמסמס, החזירה אותה לעניינים, אבל הכותרת שמתאימה יותר מכל לתאר את שרית חדד של השנים האחרונות היא ״מירוץ החיים שלושים ארבעים״, שם היא נמצאת.

• האנגר 11
• הופעות חיות
• שרית חדד