קינג קונג קיסריה: קובי פרץ חזר בגדול

קובי פרץ מחק אתמול בשעתיים של מופע יוצא דופן שנתיים של תלאות. הזמר שרבים כבר הספידו את הקריירה שלו חזר אמש בגדול לעניינים בהופעה בלתי נשכחת באמפי קיסריה. לעיני קהל אלפים שחיכה לו והיה צמא, השאיר פרץ מאחוריו את הבלגנים, השטויות והקשקושים, והתרכז בדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב - לשיר מצויין, להופיע, להפתיע, לשמח, לרגש, לרתק, לתת הופעה חזקה של פרפורמר כובש ולהניף למעלה את המעריצים לשירה, ריקודים ודמעות. פרץ, שבשנתיים האחרונות אכל לא מעט קש, שב להיות הדמות הגדולה והאהובה, הדומיננטית, שהנוכחות שלה על הבמה בקיסריה - ובתוך הקהל, ועל הקונסטרוקציות של התאורה בגובה 5 מטר מעל הבמה - היא נוכחות דרמטית, רומנטית, סחבקית. זה היה קובי פרץ הזמר עם הקול המיוחד ויכולת הביצוע הנהדרת, וזה היה גם קובי פרץ שנותן שואו, שנותן בראש, שדורס אבל גם מחבק. זה שוב היה קובי פרץ שאפשר ליהנות מהמוזיקה שלו וגם ממה שהוא מביא איתו לבמה כבן אדם.

כשקובי פרץ עולה לבמה בקיסריה, הכריזמה שלו מקרינה על כל 3,600 הצופים, וחוזרת אליו בחזרה באנרגיות גבוהות של תמיכה וחום. פיזית, הנוכחות שלו מזכירה את הענק היווני סופוקליס שחורציאניטיס ממכבי תל אביב. חיוך, קריצה, שיר ראשון, הזעקה שהפכה למיתולוגית "ע-ר-ב ט-ו-ב ק-י-ס-ר-יה!" שמשחררת אצלו טונות של לחץ ותסכול מצטברים, והאמפי שלו, הקהל איתו, הניצחון מונח לפניו. ואז מתחיל הדיאלוג האינסופי של הרגשות. מעבר לבקשות החוזרות שלו מהמעריצים "לשבור ולרסק את המקום" פרץ עבר במופע הזה יחד עם הקהל שמעריץ ואוהב אותו דרך קשת של תחושות. הם שרו איתו את כל המילים, התפעמו איתו, מחו איתו דמעות בשיר "אמא" שהוקדש לאמו שישבה בקהל ולאביו החולה, נסערו יחד איתו, התלהבו ממנו, רקדו איתו כשירד ושר בתוכם ואיתם, שמחו בשמחתו, התמסרו אליו, העניקו לו כמויות של אהבה, חלקו איתו רגעים של אושר וכאב, התרוממות רוח ועצב, ובעיקר חגגו את הקאמבק הנפלא של הגיבור שלהם, הזמר מכפר שלם, שהגיע לפסגה, התרסק, וידע להופיע מחדש.

מבחינה מוזיקלית זה היה מופע עשיר ומגוון. פרץ שר בלדות מיינסטרים ושירי אהבה רומנטיים כמו "מציירת לבבות"", "אני אוהב אותך", "אשאר לך נאמן" "כמה אהבה" בהדרן האחרון ו"איפה שתהיי" - שיר שמושפע מ"Fantasy" של "אדמה רוח ואש", ובו פרץ טיפס למעלה למעלה עם הקול, אולי לשיא אליו הוא מסוגל, וכשהיה הכי גבוה סלסל כמו אייס. הוא התבסס כמובן גם על פופ ים תיכוני (בן של מלך, בא לי, בלבלי אותו, אהבה תנצח, מחרוזת "הלילה נשתגע") וחזר לתחילת הקריירה עם "אהבת נעורים", שמתיישב היטב עם הגל הנוכחי של הרטרו למוזיקת הדיכאון הטורקית. הוא עשה מוזיקה ערבית עם אישתאר, שעלתה לדואטים "זכיתי" (פחות טוב, היא צרחה) ו"יחד" (יותר טוב, הוא היה המוביל), וגם היפ הופ מוצלח וסוחף עם סאבלימינל ואבי מסיקה בלהיט "באה לי טוב", והצטיין כמובן בתחום בו אין שני לו בארץ - מזרחית שמחוברת לדאנס (בלילות"-בואי אהובה, נותן לך את הכוח, באש ובמים), להאוס (כל הכוח, את כמו אש) ולקלאב-טראנס (נרקוד הלילה, ילדונת, "ילדתי"). אפילו מעבר למבדה אחד היה (בין "כל הכוח" ל"בלילות").

את פס-הקול סיפקה תזמורת בת 20 נגנים, שלעיתים נשמעה כמו אנדלוסית-מזרחית כבדה, לעיתים כמו קונצרט ים-תיכוני ולעיתים כמו רקע למסיבה מעורבת של קרחנה וחפלה. היא נהנתה מעיבודים מעניינים של המאסטרו יעקב למאי, אשר העז כאן יותר ממה שהעז בהופעות אחרות, למשל בסולו של גיטרה חשמלית וסולו סקסופון בבלדות, ובתפקידים "ערביים" ו"כבדים" יותר של כלי הקשת והבוזוקי בשיר כמו "אהבת נעורים". הנגינה של מקצוענים כמו עמית הראל, גליה חי, חן שנהר ואחרים היתה ברמה הגבוהה ביותר. חצי מהתזמורת - כלי הקשת, הנשפנים והמתופף - ישבו על מפלס במות עליון ומוגבה בכמה מטרים מעל הבמה, ולמרגלותיו שרו זמרות ליווי וחוללו רקדניות. ההרמון המוזיקלי של הסולטן פרץ נראה ונשמע מרשים ביותר.

והיתה גם שורת "גימיקים" שקובי פרץ עשה בהם שימוש נכון מבחינתו, אם כי יש שיגידו שימוש מוגזם - חבורת חוסים של אקי"ם שתופפה ב"סופה מזרחית", האישה ענבל והבן ליאל שקיבלו התייחסות מיוחדת. את ליאל פרץ החזיק על הידיים בישיבה על הבמה בצמד שירים מרגשים - "תגיד תודה" שנכתב עליו ו"שאריות של החיים" - שיר שתיאר באופן מדהים את ההתאוששות של פרץ), ובנוסף אליו הרים על הידיים במהלך המופע כמה וכמה ילדים שהוגשו אליו מהקהל, שר ורקד איתם והצטייר כדמות אבהית. והיו גם החברים ממיאמי ומלוס אנג'לס אליהם הועבר המופע בשידור חי, וסטודנטים מאוניברסיטה אמריקנית מפורסמת ומועדון לקוחות שהוזכר - פרץ לא חסך קרדיטים והתייחסות מאף אחד, ובעיקר אמר לקהל: "אתם נותנים לי כוח אדיר, והערב, בזכותכם, אפילו האיש הכי עשיר בעולם לא מאושר כמו שאני עכשיו, אתם עושים לי טוב אחרי שנתיים לא קלות". מילים שמסכמות יפה את הערב המיוחד בקיסריה.

• אבי מסיקה
• אישתאר
• אמפי קיסריה
• סאבלימינל
• קובי פרץ