אם בתחילת שנת 2012 מישהו היה בא לרביב בן מנחם, ניר בן מנחם ואלירן צור, שלושת חברי "הפרויקט של רביבו", ומספר להם שתוך כמה חודשים הם יבעירו את המדינה בגל ענק של מחרוזות נוסטלגיה למוזיקה ים תיכונית ותיקה, יופיעו 2-3 הופעות ביום, ימלאו את האנגר 11 כמה וכמה פעמים, יארחו על הבמה את ישי לוי, אהובה עוזרי, חיים משה, משה גיאת ויואב יצחק, יופיעו עם אייל גולן במצדה, יגיעו לקהל של ילדים, ירוויחו מיליונים, יהיו מועמדים לקיסריה בקיץ, יזכו לחיקוי ב"ארץ נהדרת", וכל ותיקי המוזיקה המזרחית יעמדו בתור כדי להתארח בהופעות ובמחרוזות שלהם - לא בטוח שהם היו מאמינים. השלושה ציפו להצליח, אבל לא חלמו שיהפכו למה שהם היום - ההרכב הבולט כיום במוזיקה הישראלית, שמופיעים ערב ערב בחתונות ואירועים, בקושי רואים את המשפחה והילדים ומגיעים לסוף השבוע עם הלשון בחוץ.
בדרך חזרה מהופעה ממצפה רמון, כשהערב (סילבסטר) הם עולים על הבמה במועדון "תל אביבה" בנמל תל אביב, הרביבואים מסכמים את השנה הכי מטורפת שהיתה להם בקריירה. "2012 תיזכר כאחת השנים המשמעותיות ביותר בחיי המקצועיים והאישיים", אומר רביב בן מנחם. "ההצלחה באה לנו משום מקום ואנחנו משתדלים להתמודד איתה בצורה שקולה. היתה לנו שנה ברוכה של עשייה, יצירה נוסטלגית. הענקנו למוזיקה הישנה הכרה וחשיפה אצל דור צעיר ביותר, חיברנו מבוגרים וילדים. זו שנה שתיחרט בראשי עד המון המון שנים".
-אתם בקושי רואים את המשפחה.
"משהו כזה. זו תקופה הזויה, מטורפת, אנחנו מופיעים בכל הארץ. חזרנו עכשיו ממצפה רמון, אתה רואה היסטריה, הילדים וההורים שלהם יחד, ואתה מרגיש כמו מרצה שמעביר שיעור בהיסטוריה של המוזיקה המזרחית. משהו מדהים. המשפחה שלנו היא אומנם הנפגעת העיקרית פ, אבל מחפשים ומוצאים כל דקה כדי להיות איתם. נוצר מצב שאנחנו, השלישייה, ניר, אלירן ואני, אנחנו יחד המון, רוב שעות היממה. למזלי בשבת אנחנו לא עובדים מוזה שאיר זמן לילדים והמשפחה".
-ניר, אתה לקחת חופש מהעבודה הרגילה שלך כדי להמשיך להופיע.
"כן, לקחתי חופש מהעבודה. בחודש הראשון לפני כחצי שנה עבדתי את היום, לא משמרות כפולות, ובערב הופעתי, הסתדרתי. כשהתחילו להיכנס המון הופעות בלחץ נאלצתי לקחת ימי חופש שהצטברו לי לפי חוק, וכשראינו את לוח ההפעות וכל מה שמסביב לא היתה לי ברירה והגשתי בקשה לחופשה ארוכה ללא תשלום. אבל לא עזבתי את העבודה ואני לא מתכוון לעזוב. אולי אעבור לתפקיד אחר. אני שם 14 שנה ואוהב את העבודה והחברים שם מפרגנים".
-אלירן, ניסית לפרוץ כזמר סולו אבל הצלחת רק במסגרת הפרויקט.
"זה לא משנה לי. אני מסופק ברמות מטורפות, הכי בעולם. אני פה עם אנשים חמים וקרובים אלי בפן האישי. רביב עשה לי שני שירים כשניסיתי לפרוץ, אבל האלבום לא יצא החוצה. ניר זה כמו אח גדול שייעץ ועזר. להצליח איתם יחד זה דבר גדול. ציפיתי להצלחה אבל לא לגודל הזה. אני בעננים, כמו שאומרים".
-רביב, איזה הווי מיוחד נוצר ביניכם?
"התקרבתי יותר לניר שהוא אחי. היינו חיים כמו תאומים, הוא קטן ממני בשנה ואנחנו החברים הכי טובים, מבלים יחד שנים על גבי שנים. ניר הוא הראשון שעבדתי איתו וניגנתי איתו, יש לנו שפה משותפת. עם אלירן שעבדתי איתו בעבר על הפקה נוצרה כימיה מיידית, חיבור הכי זורם. היום בקריצת עין אתה כבר יודע מה כל אחד מתכוון. אתה מכיר את המניירות והקפריזות של כל אחד ואתה איתם בעצבות, בשמחה, ברגש. אחרי כל כך הרבה שעות יחד בדרכים אתה מפתח בדיחות פנימיות וגם עם הלהקה שמלווה אותנו אנחנו מאוד מגובשים".
-יש גם מתחים ומשברים?
"אנחנו מתמודדים עם הכל בזכות האידיליה שיש בינינו. לכל אמן יש קשיים, מהמורות, סוג של אתגר ומאמץ. למשל, לגמור הופעה ב-4 וב-7 יש טיסה לאילת כי ההופעה שם ב-12 ואז אתה לא ישן בכלל. אנחנו משתדלים להתמודד יחד. יושבים ומדברים מספרים סודות אחד לשני. אתה מוצא את עצמך מדבר בצורה גלויה וחושפנית בין השלושה, וזה מאוד מקרב ומחבק ומייצג את הקשר. אנחנו יודעים שאנחנו לא פוגעים אחד בשני כי אנחנו יחד, מסונכרנים, האידיליה תשרה עלינו ביטחון, אהבה ואחדות".
-סוג של מפלגה.
"נכון, זה סוג של מפלגה, כי אנחנו מייצגים משהו ומצפים ממך להמשיך בגישה שהבאת. אנחנו בשליחות, כי לא פתחתי מהיום למחר מחרוזות בשביל שאתה תתרגש, אלא כדי שאני אהנה והבחרים שלי. לא חשבתי שרבבות יגידו שהם נהנים. אז אם אנחנו כבר שם והקהל שם אותנו במקום של הצלחה ואומר תמשיכו מה שהתחלתם אז אנחנו משיכים כי יש ביקוש. המפלגתיות של המוזיקה הנוסטלגית מאוד בדמנו, ככה אנחנו חושבים".
-ניר ואלירן, כזמרים, אתם מרגישים שחיקה אחרי כל כך הרבה הופעות?
אלירן: "יש עייפות. לא ישנים הרבה, אבל זו שחיקה מבורכת.
ניר: "לפעמים אני עייף מוות מהנסיעות והופעות, שזה 2-3 ביום. בסוף אתה נכנס למיטה עם סיפוק אדיר ששימחת קהל, נתת לילדים לחייך ואנשים קיבלו תמורה. הסיפוק הוא גם שאנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים. התחלנו את הפרויקט הזה מאהבה, הוא ממשיך מאהבה ואנחנו נהנים ברמות מטורפות. כל הופעה מרגשת מחדש".
-איך אתם מחלקים את תפקידי השירה?
ניר: "מגיעים לסולם שמתאים לשנינו. אלירן בדרך כלל שר בסולם יותר גבוה, אני יותר שולט בנמוכים, אז מוצאים משהו שמתאים לשנינו ומראש רביב בנה את זה לשירה שהיא לא ממש גבוהה ונמוכה, אלא באמצע שיוכלו כולם לשיר, 'סולם עמך' כמו שאני קורה לזה, ואנחנו מסתדרים מצוין".
-כשמשעמם אתם מחליפים ביניכם תפקידים בחלוקה שבתוך המחרוזות?
ניר: "חופשי מחליפים. אם יש לי תקלה בסאונד של המיקרופון אז אני מסמן לאלירן בעיניים שימשיך במקומי. אנחנו כבר קוראים אחד את השני די מהר ומאוד מסונכרנים ומיומנים בהופעה".
-רביב, יש עליכם לחץ להוציא עוד מחרוזות?
"כל הזמן, העם רוצה עוד. בהתחלה הוצאנו מחרוזת כל חודשיים, עכשיו אחרי שבוע כבר שואלים מה קורה. אתה משקיע עבודה ומחשבה במחרוזת כדי להביא שירים והגשה ועיבוד, ואחרי שבוע רוצים עוד אחת, וזה טירוף. תראה מתי אנחנו חוזרים הביתה לישון, וצריך גם ללכת לתוכניות טלוויזיה. ואין לי מעבד שיעשה את העבודה, כי אני זה שמעבד ומפיק ואני איתם על הבמות. זה מאוד מאוד קשה אבל אין מה לעשות. הפרויקט ממשיך והעניין מתבקש ממך, ויש הרבה חומרים. אנחנו בקושי מספיקים להיכנס לאולפן להקליט. עם כל הלחץ התחייבנו שתוך חודשיים נסיים להקליט את האלבום השני. בינתיים יצא אלבום קריוקי כדי להנציח את מה שקורה בשנה הזו".
-קמו לכם לא מעט חקיינים.
"אין ספק שיש תחרות - להקות, צמדים, שלישיות. אני תמיד פרגנתי לעשייה נכונה ואני לא שופט אחרים. אם מישהו עושה משהו טוב - אני לא פוסל אותו. העיקר שיכבד את המוזיקה ולא יעשה ממנה מסטיק לעוס שכבר לא בא לך לחיות כשאתה שומע אותו. טרנדים? המוזיקה באה בגלים. ככה זה עובד - כולם הולכים אחרי מה שמצליח ולגיטימי שבענף הזה ימשיכו מגמות. במדינה כזו קטנה כולם שומעים על הכל. היה טרנדים של פופ ים תיכוני, דאנס מזרחי, פופ ערבי, המוזיקה הנוסטלגית תמיד היתה פה, עם כל החמארות והתחזינות בישיבה בסופי שבוע, שרו נוסטלגיה מאז ומתמיד. עכשיו זה יצא החוצה".
-אבל אתם הייתם ראשונים.
"ברגע שאני מביא יצירתיות בשילוב עם ראשוניות - זה סוג של אמירה, ולא משנה מה תעשה אחרי - אתה תהיה סקנד בסט, כי כולם יודעים שאני עשיתי את זה והייתי יצירתי. זה לא חוכמה לקחת אקורדיון ולשיר. צריכים להבין שזה לא דבר של מה בכך. שים רגע את הכסף בצד - זה נעשה ממקום מאוד עמוק ועם המון נשמה ויוצא מהקרביים של שלושה אנשים שמביאים היסטוריה שלהם כילדים. נולדתי לתוך המוזיקה הזו. החוכמה היא לא להקליט מחרוזת, אלא ההשקעה, להביא משהו אחר, שפה אחרת, שהיא עדיין מאוד קלה - זו מוזיקה קלה ונעימה שיכולה להיות גם ברקע, גם לריקודים, גם לבכות איתה - זה המסר".
-אפילו רמי דנוך וישי לוי נדלקו על הרעיון שלכם.
"מי אני בכלל שאדבר עליהם. אני מוריד בפניהם את הכובע. הם ממשיכים מה שהם כבר עשו. הם היו שם לפנינו. הכי מתבקש שיעשו מחרוזות נוסטלגיות כי זו השפה שלהם. רמי דנוך זה 'צלילי העוד', הם מהאוריגינאלים של המזרחית אז זכותו לשיר מה שבא לו. ישי לוי פרץ בקריירה שלו ב-83' עם אלבום החפלה עם בן מוש שהיה בשבילי אלבום חלומי. אז מה, שלא יעשו? אני ינקתי מהם את האווירה הזאת. ישי לוי מפרגן לנו ואנחנו לו. מבחינתי זה מותר ונסלח הכל. אין פה עניין תחרותי. אלה הרי לא שירים שלי. אבל אני לא צריך להצטדק בפני אף אחד. רבבות החליטו שהם אוהבים מה שאנחנו עושים והם ממשיכים לפרגן. אנחנו פותחים קופה בהאנגר והיא נסגרת ארבעה ימים לפני ההופעה כי נגמרו הכרטיסים".
-זמרים ותיקים מתארחים אצלכם די הרבה בהופעות גדולות וגם כבר במחרוזות.
ניר: אנחנו שמחים לארח בהופעות ובמחרוזות מבצעים מקוריים. כמו עם יואב יצחק. אנחנואוהבים את כל המבצעים שמגיע להם את הכבוד. זה המוטו שלנוץ לתת את הכבוד ליוצרים הותיקים וכמובן למבצעים המקוריים"
-יש סיכוי שזמרים נוספים יצטרפו ל"פרויקט" באופן קבוע? אולי זמרת?
אלירן: "זה לא עומד על הפרק. מה שיש עכשיו זה הפורמט".
-רביב, מי האורח הבא שלכם?
"חיים משה, שיתארח במחרוזת חדשה. השילוב שלו ושל יואב יצחק באלבום זה התגשמות חלום, הישג. גדלנו עליהם וזה לא דבר של מה בכך. אנחנו פונים לאנשים שהיו חלק מהיסטוריה של המוזיקה הים תיכונית, בטעם שלנו. לא כדי לרצות את התקשורת, אלא טעמנו. אם אני אביא את שימי גל שהוציא רק שני אלבומים לרוב זה לא יגיד הרבה, אבל זה כן יגיד משהו לכמה אלפים. אנחנו שמענו את הכל - מזרחית קלה,כבדה לייט, ערבי, יווני - הידע המשולב שלנו עוזר לנו להחליט מה לשיר. התוצאה היא שמחרוזת שלנו ואלבום שלנו הם מסע, שבו גם אם לא הכרת שיר אחד אז אתה נמשך לתוך הרצף. לכן חשוב מאוד הקונספט".
-מתי תוציאו חומר מקורי?
"אנחנו עובדים על שיר או שניים, ונראה איך זה יתקבל. הקהל בפייסבוק מבקש מאיתנו שגם אם נוציא חומר מקורי נמשיך לעשות מחרוזות ולא נפסיק. ואנחנו נשארים במחרוזות, יש עוד הרבה מה להציע שם. גם השיר המקורי יהיה בקונספט נוסטלגיץ שום דבר חדש מוזיקלית, כדי להשאיר צביון ואווירה נוסטלגית. וכבר עכשיו אני אומר שלא יהיה אלבום מקורי שלם".
-יש כבר דיבור על קיסריה בקיץ?
"אנחנו מתכננים את הקיץ ובודקים הכל בצורה שקולה עם משרד שיידע לשים אותנו במקומות גדולים. אנחנו בוחנים כמה אופציות. אם זה קיסריה או לא, עדיין אי אפשר לדעת. אנחנו לא פוסלים שום דבר כזה או אחר".
-ניר, כמה זה יימשך לדעתך? לאן זה יגיע?
"מה שנעשה - נעשה באהבה וללא צורך בשיווק מטורף. אנחנו לא חושבים שיש לנו שאיפה למתג את עצמנו בטופ של המוזיקה הים תיכונית העכשווית. כל עוד נמלא אולמות ואנשים נהנים אז נמשיך להופיע ולהוציא מחרוזות ואולי שיר מקורי אחד או שניים. כל עוד אוהבים אותנו נמשיך ליצור את זה. אין לנו לימיט מסוים. אנחנו לא אומרים שנה וזהו. לא חושבים מתי זה ייגמר".
אלירן: "גם בשביל עשרה אנשים זה ימשיך. 30 איש או 300 איש זה אותה שמחה ואותו כיף".
-אהבתם את החיקוי ב"ארץ נהדרת"?
כולם: "ברור, זה היה ענק".
רביב: "נפלתי משני דברים. הראשון זה הקטע עם הגת של יובל סמו, והקטע השני שכולם שם זה 'רביבו'. זה הרג אותי מצחוק. כבוד גדול בשבילנו להיות שם. זה אומר שעשינו משהו מיוחד במדינה הקטנה והתובענית והמיוחדת הזו. מי שמגיע לארץ נהדרת יודע שאו שעושים קריקטורה או מצחיקה או מעליבהץ פה זה היה הכי חיובי שיכול להיות".
-ומה יהיה עם ליאור פרחי, שתובע אישית את רביב?
אלירן: "זה עשה משהו אי אפשר להתעלם מזה. כל עוד זה בעניינים משפטיים אנחנו לא מדברים".
ניר: "זה לא משמח. אבל שיהיה לו בהצלחה בקריירה שלו, הרבה בריאות ופרנסה".