יעקב למאי, תמיר צור, רביב רם בן מנחם, עמית הראל ודודו קומה הם חמישה מבכירי המפיקים המוזיקליים במוזיקה הים תיכונית, שאחראים במו ידיהם על עשרות רבות של הלהיטים גדולים שכולם אוהבים, שירים מרגשים ומקפיצים כאחד. התפקיד שלהם בתעשיית המוזיקה הוא לבנות את השירים עבור האמנים, ליצור בשבילם את הלהיטים. הם מקבלים ליד את מילות השיר, את הלחן, ולרשותם עומדים הזמר המבצע והנגנים, ועליהם מוטלת המלאכה הקשה שבה הם מחליטים איך יישמע השיר, באיזה סגנון, באיזה קצב, באיזה סאונד, באילו כלי נגינה ישתמשו, מה יהיה העיבוד - מה ינגן כל כלי, ואיך בסופו של דבר יישמע הכל יחד.
חמישתם הגיעו לתוכנית "אייל גולן קורא לך" כדי לעבוד עם המתמודדים התוכנית על השירים ולשפר להם את רמת הביצועים.
-מה מהתהליך של ההפקה המוזיקלית מראים בתוכנית?
עמית הראל: "מראים את העבודה שלנו עם המתמודדים. צילמו אותנו איתם באולפן ועורכים מזה סרטון שמדגים את העבודה. אחר כך הם מבצעים את השירים בתוכנית ומקבלים ביקורת. כל אחד מאיתנו עד עם 2, 3 או 4 זמרים לקראת התוכנית".
"המתמודדים בתוכנית יותר צמאים למידע אבל פחות מבינים את העבודה"
-מה ההבדל מבחינתכם בין עבודה עם אמן מוכר לבין עבודה עם המתמודדים?
דודו קומה: "אמן מוכר סומך עליך במאה אחוז. הוא בא כמו למסעדה, מסתכל על התפריט ומזמין. הם נצמדים אליך כמו בן לאבא, הם רוצים לדעת מה אתה תעשה ולהתייעץ איתך כל הזמן. הם רוצים להצליח אלה 15 דקות התהילה שלהם בגלל שהם חדשים הם יותר צמאים ופחות מבינים. זו בשבילם הזדמנות לקבל טיפים ולא מהעבודה באולפן".
רביב בן מנחם: "מדובר גם בטעימה. הם טועמים מהעבודה איתנו באולפן. הזמן הוא מוגבל. זה לבוא, להבליח, לתת כמה הערות, ולעשות תהליך קצר, זו לא הפקה מלאה של שיר באולפן".
-והצופים והמתמודדים יכולים ללמוד מזה?
יעקב למאי: "כן, בוודאי, כי אתה מעיר להם הערות שבאות מהצד של ההפקה המוזיקלית. השופטים הם לא מפיקים. אז פתאום הם מקבלים טיפים ממישהו שעושה את זה ביום יום ועובד עם זמרים, ובהחלט הם קיבלו טיפים שיכולים לעזור להם בהמשך הדרך".
"ב'אייל גולן קורא לך' המזרחיות היא פרמטר לשיפוט"
-מישהו מכם זיהה בעבודה עם המתמודדים כישרון יוצא דופן?
רביב בן מנחם: "לרובם יש כישרון. הרבה תלוי בגברת מזל, כלומר במזל, ובכוח של כל אחד לדחוף את עצמו עם האנשים שמסביבו. הזמר הזה, ולפחות בשלב הזה הזמרים והזמרות הם נבחת מצוינת ומוקדם לדעת מה העתיד של כל אחד ולאן הוא הולך אולי חלק יפרשו. הכישרונות בו ברמה גבוהה המוזיקה הים תיכונית מצריכה דיוק בהגשה ובסלסולים ואני חושב שיש פה רמה מכובדת מאוד, אין ספק".
-מה ההבדל בינם לבין המתמודדים ב"כוכב נולד או "דה ווייס"?
דודו קומה: "שם יש את כל סוגי המוזיקה ופה מתרכזים במזרחית. שם אתה מקבל את כל ה-360 מעלות של הסגנונות ופה המזרחיות המוזיקלית חשובה".
עמית הראל: "פה המזרחיות היא כרטיס כניסה. זה פרמטר שיפוטי שמשתמשים בו לביקורת, אומרים למישהו שהוא טוב אבל לא מספיק מזרחי מבחינה מוזיקלית".
-כשרונות צעירים בתחום המוזיקה המזרחית, עדיפה להם דווקא התוכנית הזו?
דודו קומה: "כדאי להם לנסות בכל המקומות, למה לא?".
עמית הראל: "פה יהיה להם יותר קשה לבלוט, כי כולם פה זמרים מהז'אנר המזרחי ותצטרך להיות ממש ממש טוב כדי להצליח. לעומת זאת בכוכב נולד, אם אתה מצליח להגיע שם לנבחרת סביר להניח שתהיה אחד הבודדים ששרים מזרחית. ואז אולי יעשו לך חיים קצת יותר קשים, כי לא בטוח שזה מה שהם מחפשים כזוכה. לירון רמתי היה סוג של הפתעה כי הגיע מאוד גבוה בלי קשר לזה שהוא זמר מצוין".
רביב בן מנחם: "אחד כמו לירון רמתי לדעתי היה עדיף לו להגיע לאייל גולן, אם הוא רוצה לשיר שירים מזרחיים, כי בסופו של דבר אתה יכול להתבלט פה, מתוך האוירה הזו. אתה סופג את האוירה ואת מה שקורה פה, ואתה הולך לשיר שהם ים תיכוניים. אם אתה מחפש להיות רב גוני מבחינה מוזיקלית אז באמת כדאי ללכת לכוכב נולד".
יעקב למאי: "בואו לא נשכח את עומר אדם. הוא יצא מכוכב נולד ונהיה מטאור למרות שהוא אפילו לא סיים את העונה".
עמית הראל: "זה מה שמשך אליו את תשומת הלב, בנוסף לזה שהוא זמר נהדר".
-כמפיקים מוזיקליים, יש ביניכם תחרות?
יעקב למאי: "התחרות היחידה היא רק מי יגיע ראשון לארוחת הצהריים. יש היום כל כך הרבה זמרים, שגם אם היית מביא עוד חמישה מפיקים מוזיקליים, לכולם היום יש עבודה. תראה כמה זמרים יש בארץ. ספור כמה תוכניות של שירה יש בטלוויזיה וכמה זמרים יוצאים מהן. אני בטוח שלכולם פה אין זמן ביומן שלהם לקבל עבודות".
עמית הראל: "בשנים האחרונות האמנים מפזרים את ההפקה של האלבומים בז'אנר המזרחי בין כמה מפיקים. נדיר שאלבום גדול מופק רק על ידי מפיק אחד".
"אמנים מתקדמים פחות מבקשים 'תעשה לי כמו'"
-לפי מה זמר שהוא כבר מוכר ומפורסם מחליט למי מכם הוא מגיע עם שיר?
דודו קומה: "לפעמים יוצא לך שם של משהו. זמר מסוים יכול לחשוב על אחד מיתנו שהוא טוב בדאנס, השני טוב בקלאסי, השלישי בשירי פופ, והרביעי במוזיקה ערבית. ועכשיו זמר אחר יכול לחשוב הפוך, שכל אחד טוב במשהו אחר".
-באים אליכם ומבקשים "תעשה לי שיר כמו שעשית לאייל, לליאור, לקובי, למשה, לדודו?".
רביב בן מנחם: "על מה שאמרת עכשיו צריך להמציא לחן ולהקליט. זה שיר השירים, זה משפט המשפטים. 'תעשה לי כמו' זה המשפט הבולט. אנחנו מתמודדים עם זה ביום יום".
תמיר צור: "המשפט הזה קיים אבל פחות אצל האמנים המתקדמים, כי הם כבר יש להם את הקו שלהם הם יודעים מה הם רוצים והם רצים עם זה. יכולים לקרות מקרים שמבקשים סולו או דרבוקה משיר מסוים אבל הם לא נשענים על זה ורוצים את זה עד הסוף. זה קורה יותר אצל זמרים חדשים שבאים אליך. הם ממש נותנים לך דוגמאות עד רמות שזה מעיק לפעמים. שהם רוצים שתגיע לתוצאה שכבר הגעת אליה בעבר ואתה לא רוצה והם בכל זאת מתעקשים".
"רוב הזמרים החדשים תמיד מזכירים את מודל החיקוי שלהם"
-ואתה משכנע אותו או שהוא רק מחפש את הלהיט?
תמיר צור: "הם מחפשים את הלהיט, אבל להיט לא נהיה להיט תוך כדי עבודה. רק כשהשיר יוצא החוצה אתה יודע מה הוא שווה באמת, למרות שבתהליך העבודה אתה כבר יכול לזהות את הפוטנציאל של השיר, ולפעמים זה גם מפתיע. לפעמים אתה אומר שלא יקרה עם זה כלום וזה כן קורה. אני למשל הפקתי את 'ערב טוב לך' ולא האמנתי שייצא ממנו משהו. זה הפתיע אותי. אבל בעיקרון רוב הזמרים החדשים תמיד מזכירים את מודל החיקוי שלהם".
עמית הראל: "יש להם תפיסה מוטעית שמה שעבד למישהו אחד יכול לעבוד גם למישהו אחר. זה עבד כי זה היה ראשוני. אם תעתיק אותו זה בדרך כלל לא יקרה עוד פעם".
-יש לכם שירים שהרגשתם שיהיו להיטים?
רביב בן מנחם: "לי היתה תחושה על 'ריקוד רומנטי' שהפקתי לישי לוי. אבל בשלושת החודשים הראשונים אחרי שהוא יוצא כלל לא הושמענו ברדיו. אמרו לי 'חרא שיר' ו'שיר זוועה', כי זה לא שיר שהיו רגילים לו בז'אנר הים תיכוני והיתה כאן תעוזה במוזיקה ובטקסט. אבל זה היסטוריה, זה שלוש-ארבע שנים אחורה. ישי כבר רצה להוציא את הסינגל הבא, וספגתי ביקורות, ואמרתי לעצמי טוב כנראה שאני לא כל כך מבין, ובסוף זה התהפך. אולי הניסיון עוזר לנו לדעת, אבל התחושה שיש לנו משהו טוב היתה לי בבטן. לפעמים התחושה הזו לא באה לידי ביטוי בהצלחה ובהערכה".
-יש שיר של מישהו אחר ששמעת וידעת שיהיה להיט?
רביב בן מנחם: "בטח, ב'ערב טוב לך' ידעתי, וכששמעתי בפעם הראשונה את 'תגידו לה' שיעקב למאי עשה לדודו אהרון, התקשרתי לדודו ואמרתי לו 'מברוק, תכין חליפה יפה כי זו השנה שלך' ואחרי כמה חודשים דודו הזכיר לי שאני בשבוע הראשון אמרתי לו שזה הולך להיות טיל בליסטי, להיט היסטרי, להיט מדינה. כל העסק הזה זה הימורים, הימורים מוזיקליים, הזמר מהמר כל הזמן על שירים, וכולנו מרוויחים. היום המודעות לדעתי היא קצת יותר גדולה ממה שהיתה ולי זה כיף, מעריכים אותי. יעקב הוא האבא של כולנו ואנחנו מנסים להראות דרך לצעירים שאחרינו".
תמיר צור: "לא רציתי לעבוד על 'בניתי עלייך', לא התחברתי לטקסט"
דודו קומה: "אותי מדהים מה שתמיר עשה ב'ערב טוב לך', למרות שכמו שהוא אומר הוא לא האמין בשיר, ומדהים אותי מה שרביב עשה ב'בניתי עלייך' של עומר אדם, יש שם 'בלדי' מטורף".
רביב בן מנחם: "הם באו אלי וביקשו חרקירי, וזה זמר שיודע לתת חרקירי בקול שלו".
תמיר צור: "השיר הזה היה אצלי וכשראיתי את הטקסט, מבלי לפגוע בדורון מדלי, אמרתי להם 'מה אתם בסדר? מה נסגר אתכם?' ואבא של עומר אדם פתאום גם לא אהב את הטקסט, אבל אסף אטדגי נלחם בשיניים ואיכשהו זה יצא מהאולפן שלי, הם לא ויתרו. עובדה. השיר הזה הפך את המדינה. וזה לא שאמרתי להם שהשיר הזה להיט או לא להיט, לא הייתי רוצה להיות שותף לדבר הזה, והשיר הגיע למקום הנכון, וזה מבורא עולם".
רביב בן מנחם: "גם לי הטקסט של 'בניתי עלייך' היה קשה לעיכול, אבל הלחן שבה אותי. רציתי לעשות עיבוד נחמד, אבל הם אמרו לי 'לא לא, קח את העיבוד, ושים שמה את כל הכלים הערביים, תחשוב שאנחנו עושים את זה לאיזה שכונה, אל תחשוב רדיו. ואני מוצא את עצמי מתדיין איתם והם 'איזה קלאסי מה קלאסי, תן לנו במזרחית עם הכפיים, תן לנו ערבית של השטחים', ויאמר לזכותם שהם האמינו בזה. עשיתי סקיצה על המחשב והרמתי טלפון לעומר. אמרתי לו: 'שלום, זה השיר שלך השנה'. והוא אמר לי 'תגיד את רציני'? אמרתי לו: 'תקשיב, זה קרחנה מארץ הקרחנות, יש לנו כאן טיל בליסטי, אני לא יודע איך הקהל יקבל את הטקסט אבל יש פה משהו מיוחד', ואני מבסוט שהשיר יצא והצליח, למרות שלא פרגנו לו תקשורתית".
"הקרדיט למעבדים צריך להיות שווה לכותבים ולמלחינים"
-מפריע לכם שהקהל לא מודע לעבודה שלכם כמפיקים מוזיקליים?
דודו קומה: "דווקא היום בדור של הפייסבוק הקשר עם הקהל הוא יותר קרוב, ואנשים שלא חשבת שמבינים אומרים לך 'איזה יופיע המעבר שעשית או איזה יופי העיבוד'. הם אפילו לא יודעים מה זה אומר 'עיבוד' אבל יש להם הרגשה".
תמיר צור: "תמיד נשאלת השאלה מה זה 'עיבוד'. כשבא בן אדם מהצד שלא מכיר את זה ונמצא איתך יום שלם באולפן, בסוף הוא מגיע למסקנה שהכל קורה כאן, אצלנו באולפן. קיבלת מילם ולחן ובא הזמר לשעתיים לשיר ואתם מחליטים את כל השאר - איך זה יישמע. זו עבודה מאחורי הקלעים, שמחפשים לפעמים לקבל עליה קרדיט וזה כיף זמשהו מצליח ובתקשורת נותנים לך קרדיט. אני חושב שהקרדיט למעבדים צריך להיות שווה לכותבים ולמלחינים. ויש עוד נושא אחד שעוד לא הגיעו אליו זה נושא הנגנים. יש שורת נגנים מצויינים בז'אנר הזה והם לא חאפרים. הם עושים עבודה נפלאה ואני נעזר בהם המון יש להם ראש מצויין והם חלק בלתי נפרד מההפקה המוזיקלית. הם בכלל לא מקבלים קרדיט וזה נראה שהם כמו סוסי עבודה שבאים לנגן וזה נגמר".
-אבל בכל האלבומים כמעט מנגן אותו צוות - אבי סינגולדה, אשר פדי ואבי יפרח.
עמית הראל: "זה לזכותם, לא לחובתם. הז'אנר יושב עליהם. הם הגדירו את איך שהז'אנר נשמע היום והם מנגנים בכל ההקלטות".
תמיר צור: "והם מכירים המון סגנונות, והם כאלה נחמדים ותמיד עוזרים, אני לומד מהם המון".
"אם השיר הצליח - הקרדיט לזמר, אם השיר נכשל - המעבד אשם"
-כמו יהודה קיסר לפני 30 שנה.
יעקב למאי: "אני הכי ותיק פה אז אני יכול לספר שבעבר ניגנו בכל ההקלטות החבר'ה מלהקת 'ברוש' – שמוליק בודגוב, יוסי מנחם ואיקי לוי, שנים הם לא יצאו מהאולפן. אחריהם באו יפרח, פדי וסינגולדה ואולי אחריהם יבוא דור אחר, וזה בסדר. לגבי הקרדיט למפיק – בארה"ב כשיוצא שיר לרדיו קודם כל שואלים מי הפיק אותו, ולא שואלים מי כתב ומי הלחין. למעבד יש בעיה פה בארץ, כי מעבד זה מלשון 'עבד' וזה אמיתי. רוב המעבדים מגישים פה סוג של עבדות. וזה אמיתי, כי אתה משועבד לשיר. כל מה שמעניין אותך זה איך אתה עושה את השיר הכי טוב שאתה יכול, זה התפקיד שלך. אבל אם השיר נהיה להיט? זה לא קשור אליך בכלל - מילים, לחן והזמר. אבל אם השיר לא הצליח – כנראה שהעיבוד לא היה טוב".
כולם: "יעקב צודק".
רביב בן מנחם: "אנחנו במין מעגל כזה שלא יודעים איך לצאת ממנו. כאילו טוב לנו, אנחנו עובדים במה שאנחנו עובדים, וזהו".
"אתה צריך להסביר לזמר שמה שהוא אוהב זה לא מה שעובד עכשיו בשוק"
תמיר צור: "יעקב אמר דבר נכון, שהמקצוע הזה בוחר בך ולא אתה בו. זה סוג של עבדות אישית ואני נהנה מזה מאוד, אבל אתה משווה בין כמות הזמן שאתה משקיע בשיר לבין הקרדיט, ואתה זה שנשאר איתו כל הזמן, הנגנים באים והולכים, הזמר בא, שר והולך, והמאסטרינג עושה את השעתיים שלו, אבל אתה עם השיר מהתחלה ועד הסוף. אני תמיד אומר שעיבוד זה החלטה. אתה הבמאי של השיר".
דודו קומה: "המילה שאני רושם הכי הרבה בפייסבוק היא 'באולפן'. אנחנו שם כל הזמן, עד 3 בבוקר נשארים שם, ואין זמנים, אתה יכול להיות קבור שם יומיים, כי עד תאריך כזה וכזה הזמר חייב להוציא את השיר. כולנו יכולים לנסוע מהצילומים פה ישר לאולפן. זה לופ כזה. ואז אתה מגיש לזמר את השיר, והוא לא בא לבד, אלא עם אבא שלו והדודים שלו, ויכול להיות שהם יעופו על השיר ויכול להיות שלא. פתאום הוא יכול להגיד לך 'מה זה?!' ואז אתה תנסה להסיר לו שזה מה שהשוק אוהב כיום, ושמעבר למה שהוא והמשפחה שלו אוהבים הוא גם רוצה להצליח. זה המון המון שעות ובסוף אתה עוד יכול לחזור ולעשות שינויים".
תמיר צור: "יש לי חלום לשבת יחד כל המפיקים וביחד לחשוב איך עושים שינוי במוזיקה המזרחית. אני חושב שלמפיקים יש את הכוח להביא לשינוי בתפיסה. האמן מכתיב את הכל ויש בעיה בתפיסה שאנחנו מתעסקים באמנות. אמן יכול להתקשר אליך כל רגע ולשאול מה קורה עם השיר והוא לא מבין שהוא בעצם מפריע לך לעבוד. הם לא מבינים שאתה מתעסק באמנות. הם רואים את זה כאילו אתה לוחץ על כמה כפתורים ויוצא שיר, אבל זה לא ככה. זה צורך המון מחשבה והמון מוזה וחשק. כבר קרה לי שבאתי לאולפן, פתחתי את הדלת, הרחתי את הריח וברחתי הביתה, לא רוצה להיות שם שבועות".
"אם שיר לא מצליח מיד זורקים ועוברים לשיר הבא, איפה האמנות?"
"יש גם את העניין שבמוזיקה המזרחית מוציאים סינגלים בתדירות גבוהה אז אין הערכה לשיר. מה שעבדת עליו כל כך הרבה, אתה לוקח אותו ומוציא אותו ככה מהר ואם הוא לא מצליח אתה זורק אותו ועובר לשיר הבא, אבל אם זה ככה איך בכלל אתה ניגש עכשיו לשיר הבא? ועוד שיר יוצא ואתה לא מזכיר את המעבד ואת כל העבודה הקשה. אין הערכה לכל הדברים, וזה מעבר לכסף. אנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים ועל הדרך עוד משלמים לנו, אבל זה מעבר לכסף, התפיסה של האמנים למוזיקה היא לא נכונה".
רביב בן מנחם: "מהגדול עד לקטן".
דודו קומה: "האמנים מונעים על ידי יחצנים ומשפחה".
עמית הראל: "הפקה מוזיקלית ועיבוד זו אמנות לא פחות גבוהה ולא פחות מורכבת מכתיבה או הלחנה כי זה דורש יצירתיות, מוזה והשקעה רגשית ויכולת טכנית והשכלה, כי אתה צריך לעבוד מול אנשים ולהסביר להם מה אתה רוצה ולגרום להם לבצע את זה. אתה הבוס העליון של השיר ואמור לתת הוראות לזמר, לנגנים, לסאונדמן, ואתה נושא באחראיות. נדרשת ממך היכולת לדמיין בראש מה אתה רוצה לשמוע והיכולת להוציא את זה לפועל ולהגיע לשם דרך אנשים".
יעקב למאי: "כותבי השיר צריכים רק את ההשראה, והם סיימו. אנחנו צריכים את ההשראה ואחר כך יותר מייגע ליישם את זה. כי אז אתה מתמודד עם כל המשתתפים בשיר ושכל אחד ימלא את התפקיד שלו ואתה אחראי".
דודו קומה: "ואתה צריך לדעת הכל - להיות טכנאי, מפיק, מעבד, נגן, איש טכני, ולקנות את הציוד כמעט הכי יקר שיש".
יעקב למאי: "פעם היית בא לאולפן, ועשרה אנשים היו משרתים אותך - טכנאי, עוזרי טכנאי, בעל אולפן. היום כל אחד מאיתנו הוא בעל אולפן וזה עבודה של איש אחד".
רביב בן מנחם: "אנחנו צריכים לספק את הפנטזיות של הזמר, של הכותב, של המלחין. אנחנו צריכים לרצות את כל המעגל".
תמיר צור: "ותוסיף לזה גם מדינה שלמה שמחכה ללהיט הבא של זמר מסוים".
"אי אפשר להיקשר רגשית לשירים"
-ואחר כך אתם קוראים שכתבו על השיר שלכם ככה או אחרת.
רביב בן מנחם: "אותי זה לא מעניין. מרגע שהוצאתי מתחת לידיים שלי שיר אני משחרר אותו. אי אפשר להיקשר רגשית לשירים כי אין לזה סוף. צריך להיקשר לשירים הבאים".
יעקב למאי: "הוצאתי את הדיסק 'מלך אמיתי' של זהבה בן. היתה ביקורת קטלנית בעיתון ולא הבנתי, כי היו שירים פצצות. הדיסק מכר מאה אלף עותקים, ואחרי שבועיים באותו עיתון ביקורת הפוכה ב-180 מעלות. איזה דיסק, איזה שירים, איזה יופי. מאז ביקורת יותר לא מעניינת אותי, כי בסופו של דבר הביקורת האמיתית היא מהקהל. אנחנו עובדים בשביל הקהל והאמנים. שהמבקרים יכתבו מה שהם רוצים".
תמיר צור: "אני מתרגש בכלל לשבת באותו ראיון עם יעקב למאי, שאני גדלתי באולפן שלו ואצל שי ראובני. יעקב עבד על עיבודים פעם שהיו יותר קשים, הוא היה צריך לעשות הכל לבד בתוך המחשב. אם תיקח אחורה הפקות שהוא עשה שהפכו את המדינה, זה משהו מטורף".
רביב בן מנחם: "הוא המציא פטנטים".
תמיר צור: "זה מדהים שבן אדם אחד עשה את זה. אני לא יודע אם הייתי מצליח לעשות כאלה דברים לבד. זה היה סוג של חלום בכלל לשבת ולדבר עם האיש. ואני מקשיב לכל שיר שיוצא בז'אנר ואני לומד ממהקולגות שלי על הסאונדים שהם עשו, מנסה להבין איך הם הגיעו לצליל הזה, איך הוא עובד, מה הוא עשה שם, אני פשוט לומד מההפקות שלהם. יש דברים שדודו קומה עושה שנוגע בכל מיני דברים קלאסיים שהייתי מהם בהלם. ורביב עם 'ריקוד רומנטי' ויעקב בפופ. יש פה אנשים שעובדים מאוד קשה בגלל האהבה שלהם למקצוע. לא בגלל שאתה משלם להם את הכסף, קודם כל בשביל עצמם. לכן חשוב לי שהאמנים יבינו מה אנחנו עוברים. שיתחלפו איתנו פעם".