יערה בראון היא מתמודדת "הכוכב הבא" שאייל גולן נסע במיוחד עד לבית שלה בקיסריה כדי להחזיר לתוכנית. למרות שלא הצליחה להעפיל לשלבים המכריעים, נחקקה בראון בזיכרון כזמרת עם מראה מצודד ושירה מזרחית כבדה וגרונית עם מאהוולים, לתוך שירים שהם לאו דווקא מזרחיים-ים תיכוניים.
רגע אחרי שהודחה מ"הכוכב הבא" ישבה בראון לכתוב ולהלחין את שירה הראשון, "כשאת עצובה" (אין קשר לשיר של עמיר בניון באותו השם), שיוצא כעת כסינגל הבכורה שלה. "לולא ההדחה השיר הזה לעולם לא היה נולד", היא אומרת. "כתבתי אותו יום אחרי ההדחה. הוא מדבר על הכאב של עזיבת התוכנית. ההדחה גרמה לי לשבת ולכתוב ולהקיא את השיר מתוכי".
-מה עוד עבר עליך?
"לחצים בחיים האישיים. הכל מתקשר אחד לשני. אני אדם רגיש ואת כל התחושות אני מתרגמת לשיר. אני עם מצבי רוח קיצוניים שמושפעים ממה שאני עוברת. בעצם כתבתי את השיר על עצמי. הייתי מאוכזבת מההדחה. זה היה לילה שלא הצלחתי לישון, דברים עברו לי בראש בריפיט, הרצתי את הסרט בראש. כתבתי את השיר כשקמתי בבוקר, יצא לי שיר אפל עם אור בקצה המנהרה".
-שיר שהוא בין ז'אנרים.
"השירה שלי לא מזרחית. קשה לי לשייך את עצמי לנישה מסוימת. בשיר הזה השירה אוריינטאלית. נגיעות של סלסולים. וקטעים שבהם אני שרה מאוד ישר, פלאט, רוק. יש ניגוד בין רוק למזרוחי וגם העיבוד של אבי גוטמן, שהוא גם ככה וגם ככה".
-מי המודל שלך בשירה?
"אני סופגת השראות מסגנונות שונים - רוק ישראלי, מזרחית, אני שילוב של הכל יחד. בהתחלה שרתי רק רוק. בבית גדלתי על ביטלס וסקורפיונס, חיים משה ואביהו מדינה".
-יש כוונה להביא משהו חדש?
"כן, כי זה סגנון שלא שמעו פה. כדי להשתלב בתעשייה הקשה הזו צריך להביא משהו אחר שקיים בי. אני שרה ככה וגם ככה, משלבת רוק ומזרחי. ואני יכולה לשיר עוד סטיילים, ניסיתי להביא את זה בשיר, וככה זה יצא. הבנתי שיש סיכון מבחינת השיר כי לא יידעו למה לשייך, אבל גם הבנתי שאני לא יכולה לשיר את זה אחרת. אני מבינה שאו שיאהבו או שלא יעכלו, אבל לוקחת את הסיכון ועושה מה שאני מרגישה, מה שאני מאמינה בו".
-והשם? "כשאת עצובה" הוא שם של שיר מפורסם מאוד.
זה היה השם שבחרתי. רק אחרי זה שמתי לב שיש שיר כזה לעמיר בניון. יש שירים שונים עם אותם שמות. אין חוקים בעניין זה. אני לא רואה פה בעייתיות. לא מצליחה לחשוב על שם אחר לשיר".
יערה בראון בת ה-27 מנהלת עסק לקוסמטיקה מביתה שבקיסריה. היא ביתם של אבא ממוצא עיראקי שעברת את שמו מ"ברהום" ל"בראון" (הוגים Bar-on ולא Brown) ואמא טורקיה. היא שרה מגיל צעיר והחלה ליצור רק בשנים האחרונות. "התחלתי לפני שנתיים-שלוש, היה לי נוח ככה להוציא רגש, לכתוב על נייר מאשר לספר למישהו מה עובר עלי", היא אומרת. "אני מלחינה עם פסנתר. למדתי פסנתר כילדה משך תשע שנים. ניגנתי קלאסי. אחרי זה היתה הפסקה גדולה וכשעברנו מכפר יונה לקיסריה מכרו את הפסנתר. חזרתי לנגן על אורגן קטן שהיה בבית, וההלחנה באה לי יחד עם הכתיבה".
-זה השיר הראשון שאת מוציאה בחיים?
יש עוד שלושה שירים ביו טיוב שהוצאתי לפני שנתיים בסגנון שונה לגמרי, הרבה יותר בוסרי, גם בשירה, הכתיבה והעיבוד זה ממש לא מי שאני היום".
-מה קרה איתך מאז ההדחה?
"אחרי התוכנית הופעתי ב'מחוגה' בשכונת פלורנטין בתל אביב, במופע אקוסטי נחמד עם קלידן, חברים קרובים והרבה שאני לא מכירה. שרתי איזה שעה. שירים של הביטלס, 'She Wolf' של דיוויד גואטה, 'ניצוצות' של רמי פורטיס. את 'אימג'ן' של ג'ון לנון שרתי כמו המקור ואז עשיתי לו טוויסט מזרחי. בהתחלה לא ידעו איך לאכול את זה אבל אחר כך זרמו איתי".
-רווקה בת 27 שנראית טוב, לאן זה הולך?
"אני מחכה למישהו שיתאים לי. בחור נחמד, שמכבד אותי, עם חוש הומור. הוא לא חייב להיראות פיצוץ. אני לא מחפשת 'בייבי פייס', אלא גבר, שיודע לכבד אישה ולהתנהג אליה כמו שצריך. מישהו רגיש, שאכפת לו לא רק מעצמו. אני בשנה האחרונה מאוד מתחזקת, שומרת שבת, הולכת לשיעורי תורה כל שבוע, חוזרת בתשובה, וזה מאוד חשוב לי. קשה לי לצאת עם מישהו שלא ישמור שבת. אני אצא רק אם מישהו שיגלה רצון לכיוון הזה".
-זה בהשפעת האחים גת?
"לא. זה בא ממקום שהנשמה דורשת משהו אחר. הגשמיות הזו מסביב לא מספקת. אתה יכול לצאת, לבלות, ליהנות ועדיין משהו חסר. הנשמה מחפשת משהו יותר עמוק. מבילוי אפשר להתבאס, משיעור תורה לא. אתה מקבל ערך מוסף ומשתנה גם אם אתה לא רוצה. הפמיניות שלי משתנה, אתה נהיה יותר שקט ועדין. הייתי בחורה מאוד עצבנית וזה עזר לי להשתלט על העצבים. זו דרך חיים הרבה יותר טובה מבחינתי, הדת, אם אדע לשלב אותה בחיים שלי בדרך טובה ונעימה".
-ומה תעשי עם שירת נשים?
"היה לי עם זה קונפליקט. לפני חצי שנה ממש התחזקתי, התחלתי ללכת יותר סגור וצנוע. לא לחצו עלי, כי זה תהליך שאתה צריך להיות שלם עם עצמך. כשהתחלתי לחשוב על 'הכוכב הבא 'הייתי חזקה בעניין הדת, הלכתי להמון שיעורי צניעות ששם אמרו 'קול באישה ערווה' והיה לי קשה מאוד. הבנתי שאני על השירה לא יכולה לוותר. אני אשלב את הדת בחיים שלי בנקודות הטובות מבלי להתייחס לדברים שלא רלוונטיים לחיים שלי".
-ומה קרה כשאייל גולן בא אליך הביתה?
"התרגשות גדולה. כשהם הלכו אני וההורים ישבנו בבית ולא עיכלנו שהוא היה אצלנו, זה ממש לא מובן מאליו. כל מה שקרה איתו לא שינה לי את הדעה עליו. ראיתי מה כתבו עלי ביחס אליו, דברים מופרכים שלא היה ולא נבראו. לכן לא האמנתי למה שאמרו עליו בפרשה. ידעתי שזה לא הגיוני ולא אמיתי. ועובדה שבסוף באמת הכל היה סתם".
-מה כתבו עליכם שעצבן אותך?
"זה הצחיק אותי, שביני ואייל היה משהו לפני התוכנית, ושיש בינינו משהו, ועוד הרבה דברים שלא נעים להגיד ולכן לא אגיד, אבל זה הצחיק אותי. אומרים שכל דבר שכותבים עליך זה טוב אבל אותי זה לא ריגש אותי".
-לאן את חולמת להגיע?
"לכתוב, להלחין, להוציא שירים, להופיע, להיכנס לתודעה של האנשים. אני לא מצפה להגיע עכשיו לקיסריה או משהו כזה".
-נשמה, את גרה בקיסריה.
"נכון צודק. להתחיל בקטן ולראות מה יקרה איתי. השמיים הם הגבול והכל מלמעלה".