בסוף ההופעה של מרגול ברידינג 3 התקרבתי לבמה, צמוד. הכי קרוב שאפשר. בשיר האחרון אחרון, ביצוע אקוסטי ל"עץ ירוק מפלסטיק", התרכזתי רק בפנים של מרגול. בקלוז אפ. מתחת לאיפור, מתחת למלבוש, מתחת לפאסון והפה הגדול, זו היתה מרגול האמיתית. אישה מבוגרת, שעברה כבר הכל, עשתה את המהפכות שלה, הסתכלה לעולם בעיניים - והעולם התחיל לזוז בקצב שלה, הגב שלה מלא צלקות, לוחמת, שורדת, שכל החיים עבדה קשה והרוויחה כל קמט ביושר. העיניים שלה היו מרוכזות, בפוקוס על הקהל. 40 שנה היא מופיעה על במות, והיה נדמה שאולי זו ההופעה הכי מרגשת שהיתה לה בחיים.
מרגול הזמרת, נטו, בלי החארטות
ולמרות הריגוש, זו היתה מרגול הזמרת. מרגול נטו. בלי טלוויזיות, בלי כוכב נולד, בלי פפראצי, בלי בלגנים, בלי "הפרשה", בלי החארטות. היא שרה בלוז ורוק, סול וסלסה, מזרחית וים תיכונית, ורית'ם נ' בלוז לגבות. זמרת תותחית, שמזמרת אולי הכי טוב שזמרה בקריירה שלה, עושה שמח, עושה לבכות, נותנת ברגליים ונותנת בראש, מעידה על עצמה: "אני זמרת קונטרוברסלית! אבל עזבו, לא משנה".
מרגול נענעה, הרימה את הקהל כמו שהיא אוהבת, וירתה לכל עבר משפטים בז'רגון עברייני-דחקאי כמו "עוד מעט נעשה לדודו אהרון 'כיפה אדומה'", היא היתה אישה חזקה ופמיניסטית, שנכנסה בהדרת הנשים ובכל הגברים למיניהם, ודפקה קטע סטנד אפ של ארבע דקות (מדדתי) נגד גברים שלפני החתונה מבטיחים לאישה הרים וגבעות ומאוהבים, ואחרי החתונה יורדים עליה כסאח: "הכל אצלם פקה פקה, קלאם פאדי, עבודה בעיניים. לפני החתונה מחזמר, אחרי החתונה: 'את נראית כמו אמא שלך, אבא שלך קמצן ואח שלך עבריין, למה התחתנתי איתך, מה היה לי רע לפני זה?!'".
"עוד מעט נעשה לדודו אהרון 'כיפה אדומה'"
היא עשתה כבוד, והקדישה שירים לעורך הדין שלה ששי גז, לשטרוזמן - הבעלים המיתולוגי של ה"פלאקה", לאחיות של זוהר ארגוב ולדודו אהרון וליאור פרחי. והיא היתה "ערסית" שדיברה ב"מרגולית מדוברת" והוציאה מהפה "מרגליות" ששוות מיליונים לפי חוק לשון הרע החדש: "ראס בין עינק, מה יהיה לך, אפילו אם תביא את כל עורכי הדין שלך ושל אבא שלך - יהיה אותו דבר!".
יש אנשים שיחמירו עם מרגול ועשויים לשפוט את ההופעה הזו במונחים של "איך זה יכול להיות שאחרי הפרשה הזו היא לא חידשה שום דבר מהרפרטואר". אני טוען שבגילה, במעמדה, ואחרי שאת המהפכות שלה עשתה כבר לפני 20 ו-25 שנה (הזמרת הראשונה והיחידה, פרט לאבנר גדסי, שחיברה בלוז-רוק ומזרחית כל כך חזק) - מרגול כבר לא צריכה לשנות. פה להוסיף להיט כמו "הלילה", שם לרגש בשיר חדש כמו "ילד" - אבל הבסיס נשאר אותו דבר. נכון, אין לה עשרות רבות של להיטים ברפרטואר, וההמנונים הגדולים שלה ספורים - אבל היא לא צריכה יותר מזה. יש לה ארסנל מספיק גדול.
טינה טרנר מקומית, לא שכחה לשיר
לפני שהיא עלתה נתנו שבעת הנגנים שלה ושתי זמרות הליווי - בניהולו המוזיקלי של נדב ביטון - אינטרו בדמות "Crazy Love" של ביונסה. בסופו מרגול עלתה ופתחה כמו שסיימה - עם "עץ ירוק מפלסטיק", שיר שכל פעם קורע את הלב מחדש. ב"זה הכל משמים" היא עולה עם הטונים גבוה וחזק ומוכיחה שהיא לא שכחה לשיר. ב"כל כך מוכר" היא טינה טרנר מקומית עם RNB ורוקנ'רול, כמעט ולא זזה מהבלטה אבל מרימה את התקרה.
"ריח מנטה", השיר הרביעי, הוא בגרסת ההופעה רוק-משוררים במיד-טמפו, הקהל שר איתה ולמרות האווירה המועדונית היא מצליחה לגעת בנימים הדקים של השיר והרגש. את "במעגל" ("הכל מילים מילים") ו"שמור אותי" ("רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אשמר בעצמי") היא מקדישה במחרוזת לכל הגברים. אחריהם מגיע "הלילה", שיר הנושא של העונה השנייה של "זמר חתונות" בערוץ 24, להיט פופ ים תיכוני אופייני לז'אנר.
חיקוי של מריאנו מחקה אותה
ואז היא חותכת לסלסה של "קפה אלהמברה", עם סולו סקסופון של גל דהן המצוין, שמושך לכיוון של חגיגת RNB לטינית. ומרגול שרה בנזונה. מצליחה להגיע לכל הצלילים הגבוהים, עוברת באמצע לספרדית, עושה שמח, חיית במה. את "אלינור" היא מקדישה לאחיות של זוהר ארגוב שנמצאות בקהל, כולם על הרגליים, שר את ההמנון הענק, והאחות אביגייל מתכבדת לשיר איתה חלק מהשיר.
מגל דהן, הסקסופוניסט, מרגול מבקשת "תן לי ירוסלב!", דופקת חיקוי של מריאנו מ"ארץ נהדרת" כשהוא מחקה אותה עם פאנץ' על ירוסלב ("תן לי 20 פיתות, 19 לי ואחת לירוסלב בואן") ונותנת את "עוד יהיה לי", המנון הרית'ם נ' בלוז הגדול שלה, שמרים קהל, כל קהל, עם סולו סקוסופון וסולו גיטרה של גולן סינגולדה (האח של אבי) והתפילה המפורסמת "שמור לי אלוהים שבשמיים...". ואז זה הופך לחפלה מזרחית גדולה עם מחרוזת של "למה לא" ו"לא היום" הקלאסיים.
ששי גז, עינתא עומרי
שניה לפני שדודו אהרון עולה לשיר איתה מרגול מדברת נגד הדרת הנשים ושרה קטע מ"יד ענוגה", ממנו היא מתחברת ל"חומות חימר". דודו אהרון מצטרף אליה לדואט ומבקש מהקהל: "תעשו כבוד לזמרת מהגדולות בעולם! לא בארץ, בעולם!". אחרי הדואט היא הולכת ל"אז מה", הלהיט האוטומטי מהעשור הקודם, שמשאיר את הקהל על הרגליים, ומקדישה לעורך הדין שלה ששי גז את "אינתא עומרי" המסורתי.
שנייה לפני ההדרן מרגול שרה את "ילד", בלדת הרוק החדשה, הסמלית, שכן עושה צביטה בלב. אחריו היא יורדת, והלהקה חוזרת ל"Crazy Love" של ביונסה שמתחבר ל"נערי שובה אלי". מרגול חוזרת לבמה לסיבוב אחרון של ניצחון, ללהיט הוותיק שפרץ לה את הדרך. אחריו כל מה שנשאר זה להתאהב בה מחדש בצילו של עץ ירוק מפלסטיק, שלכאורה הוקדש לאסף אטדגי, אשר כתב לה בעצמו: "וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב, אתה עירום, ועזוב וחלש, וכתבת מילים, כי שנים לא אמרת, את מה שחשבת, על עצמך ועלי, ומה אתה בלעדי?!.