בחודשים האחרונים קשה להתחמק מיעקב חתן, בן 22 מקרית אתא, השם הכי לוהט במוזיקה המזרחית הצעירה, עם סגנון שירים של דיכאון-לייט, שמזכיר את מתן גלילוב ומאור אדרי בתחילת דרכו. ארבע להיטים גדולים כבר יש לו: "מתגעגע" (מעל ל-2 מיליון צפיות), "הניחי לי" (מעל מיליון צפיות), "זה לא פייר" (מעל לחצי מיליון), ו-"מחכה" עם מעל ל-400 אלף צפיות בחודש בלבד.
חתן משודר בתחנות רדיו איזוריות מובילות, הופיע בערוץ 24, וחורש הארץ בהופעות - מפוצץ מועדונים ומרגש באירועים פרטיים כמו בר מצוות, חינות ובריתות. 80 אלף איש עוקבים אחריו בפייסבוק, 12 אלף נרשמו לערוץ היו-טיוב שלו, וכל זה תוך חצי שנה בלבד, עם ארבעה שירים, ולפני אלבום בכורה. "אני ממש עכשיו עובד על האלבום", מעדכן חתן. "קצת קשה, אבל מתמודדים. בקרוב, בעזרת השם, ייצא שיר קצבי חדש למועדונים, הסינגל החמישי שלי".
-יש סביבך היסטריה.
אני באמת לא מעודכן לגבי מה שקורה. הכל בא מהסביבה. באים אלי אנשים, ניגשים אלי. מבחינת הופעות הולך בלי עין הרע. אבל אני לא מעודכן בכמה קהל מתעניין בי. בשביל זה יש את המנהל שלי חיים והיחצן שלי אלון. חברים מספרים לי ששודרתי ברדיו ודיברו עלי פה ושם. אבל אני לא מודע לכמה חשיפה אני מקבל".
-איך התחלת?
"התחלתי עם המוזיקה בגיל 13. אני עיראקי מצד אבא ומרוקאי מצד אמא. בהתחלה ניגנתי בדרבוקה, עברתי לתופים ואז לאורגן קלידים. אחותי היתה שרה, אני פחות התחברתי לשירה, לא חשבתי על לשיר. בתיכון עברתי ללמוד בפנימיית 'מגדל אור' במגדל העמק ואמא אמרה לי ללכת למקהלה, כי טענה שיש לי קול יפה. הייתי שם שנתיים וחצי, עד גיל 18. התגייסתי לחיל לוגיסטיקה ושירתי כנהג משאית בבסיס עמיעד. אחרי הצבא חזרתי למוזיקה".
-ובצבא?
"שרתי בחפלות עם חברים, אבל לא הוצאתי שירים, קצת עזבתי את זה. עד שיום אחד ישבתי עם חבר בשם אסי אושר, שכתב לי שלושה מהשירים שלי. אני זוכר שהלחנתי את 'הניחי לי' תוך עשר דקות. העליתי ליו טיוב ופתאום אני רואה שהצפיות עולות ומגיעות תגובות ומשם המשכתי".
-הכל קרה מהר.
"כן, זה הכל קרה בשנה האחרונה. בהופעה הראשונה בכלל עוד לא הייתי עוד סגור על עצמי שאני אוצה להיות זמר. זה היה בדי-בר בכפר סבא. היה הרבה קהל וראיתי איך הם שרים את השירים יחד איתי. הבנתי שהם הכוח שלי ואעשה בשבילם הכל. היו לי אז שלושה שירים ראשונים שעשיתי להם לחנים ועיבודים וגם שירי חפלה מוכרים".
-על מי גדלת?
"בגיל צעיר הייתי דתי ולא הערצתי אף זמר, גם לא זמרים דתיים. לא הייתי שומע מוזיקה חילונית בגלל הבית. חילונית התחלתי לשמוע בערך בגיל 16 כשהתחלתי לחזור בשאלה. כיום אני אוהב את כל הזמרים, מהכי גדולים להכי קטנים. אני שומע הכל ושר בחפלות שירים של גם של זמרים לא מוכרים. כל זמר יש לו ייחודיות שלו. אבל אם יש אדם אחד שהייתי שואף להיות כמוהו זה משה פרץ. מבחינת אישיות, שזה לפני הכל. הוא אדם מדהים, צנוע, המוזיקה שלו טובה. הוא כותב, מלחין, הכל. בשבילי הוא הדוגמה".
-ספר לי על החזרה בשאלה.
"הנשמה שלי התהפכה. זה לא היה תהליך אלא קרה מהר, בא לי ברגע. מבחינתי זה לא היה קשה. אמא שלי קצת התבאסה, כי אני בן בכור ושונה קצת משאר המשפחה. אנחנו תשעה אחים ואחיות. אני הגדול מהבנים. יש שתי בנות מעלי, אחת בת 24 ואחת שנפטרה לפני חמש שנים, לאה זכרה לברכה".
-איך זה קרה?
"היא כבר היתה נשואה ובהריון. ילדה בניתוח קיסרי. יומיים אחרי הניתוח גילו זיהום ברחם. הוציאו לה את הרחם וגילו שהזיהום התפשט למקומות אחרים וזה שיתק לה את המערכות. תוך זמן קצר היא נפטרה. השאירה בעל ותינוקת שהיום היא ילדה בריאה ושלמה. לאה היתה הכי גדולה מכל האחים והיתה שרה בבית".
-איך זה השפיע עליך?
"חזרתי לשיר בגללה, זה מה שחיבר אותי אליה. כל שיר ושיר שאני שר, אם זה בהקלטה או בהופעות, אני תמיד חושב עליה, נזכר באחותי, כי בגללה המשכתי לשיר. אמא שלי אמרה לי שאני שר בשבילה, כי הייתי מקשיב לה כל היום. זה חיבר אותי, לכן המשכתי עם זה".
-תשיר בעתיד שיר שידבר עליה?
"ברור, זה יגיע, אין ספק בכלל. אני רק מחכה לרגע המתאים".
-איך התחברת לקארין ביטון?
"עשיתי לה לייק בפייסבוק, וכשיצא השיר 'מחכה' היא פרסמה תמונה שלה ופרגנה לי על השיר. התחלנו לדבר ומשם זה התגלגל. נפגשנו, יצאנו לבלות, ומשם זה המשיך. ידעתי שהיא היתה בטלוויזיה, אבל זה לא עניין אותי כל כך. בדרך כל אני מעדיף בחורות שקטות ואנונימיות, אבל יצא אחרת. אנחנו ביחד בהתחלה של הקשר, משהו התחלתי מאוד".
-ולאן אתה ממשיך מכאן?
"לשירים הבאים, שאני מכוון אותם לפי הטעם שלי, מה שאני אוהב, וגם לפי מה שהקהל יאהב. אני מחויב להם, כי הם נתנו לי להצליח. בשירים הבאים אני אצא קצת מהדיכאון, שגם ככה אצלי הוא יותר קלאסי וקליל, לא דיכאון כבד. השירים הבאים יהיו שונים ממה ששמעו ממני עד עכשיו, יהיה כמו שאמרתי שיר קצבי למועדונים ושיר לחופה ועוד דברים. יש הרבה למה לצפות".