הפרסום אודות המחאה המתוכננת של זמרי מוזיקה מזרחית-ים תיכונית כהתרסה מול "פסטיבל הפסנתר" של עיריית תל אביב, על הבחירה שלא להזמין זמרים מהז'אנר לפסטיבל, עורר הדים רבים. יש כאלה שטענו ש"בתימניאדה אין אשכנזים", ועל כך ניתן לומר שהתימניאדה המסורתית באילת מוגדרת מראש כפסטיבל מוזיקה תימנית ואינה ממומנת (עד כמה שידוע) מכספי משלם המיסים, לעומת "פסטיבל הפסנתר אותו מפיקה עיריית תל אביב, שתקציבה מושתת בחלקו על הארנונה שמשלמים תושבי העיר. פסטיבל הפסנתר אינו מוגדר מראש תחת שום כותרת מוזיקלית, זולת הזיקה לכלי הנגינה פסנתר.
נשמעו גם טענות כמו "שלומי שבן הוא חצי פרסי", "שי צברי תימני" ו"כנסיית השכל מרוקאים" - למרות שאיש לא דיבר על מוצאם של אמנים, אלא על המוזיקה שלהם. שלומי שבן הוא מוזיקאי רוק, בלוז וג'אז, שמושפע ממוזיקה קלאסית, שי צברי ישיר בפסטיבל משירי המשורר אבות ישורון, עם ערן וייץ וכרמי זיסאפל, ו"כנסיית השכל", שאלבומה האחרון התחבר עם התזמורת האנדלוסית של אשקלון, אך עדיין נחשבת ללהקת רוק, תופיע במופע אקוסטי תחת הכותרת "הכנסייה מתפשטת", ואין ספק שהמופע שלהם יכלול השפעות צפון-אפריקאיות וים תיכוניות.
לאבחנה הזאת מתחברת התגובה הרשמית של יחסי הציבור של הפסטיבל: "פסטיבל הפסנתר מארח מגוון רחב של מוסיקאים מבלי לבחון את שייכות סגנונם המוסיקלי. ב-2014 הדיון בנושא זה הוא לא רלוונטי משום העובדה שכל סוגי המוסיקה משתלבים ונמזגים זה בזה להוויה אחת כוללת המכונה מוסיקה ישראלית".
_i.jpg "שלומי שבן בהיכל התרבות (צילום: ענבל צח)")
התגובה הזו מעלה כמה תהיות, כמו האם בישראל של שנת 2014 אכן כל סוגי המוזיקה משתלבים ונמזגים זה לזה? ממש לא בטוח, ובטח שלא אצל כל האמנים ולא תמיד. אבל גם אם נניח לרגע שכן, שהכל כבר משתלב ביחד, מדוע לא מוצא "פסטיבל הפסנתר" לנכון להצדיע ולו לאמן אחד ממה שמכונה "הז'אנר המזרחי". הרי כל שנה מקיים הפסטיבל מופעי מחווה מיצירותיהם של אמנים, או מעלה על נס אלבומי עבר - קונספט שנכשל בשנה שעברה, אבל העיקר הכוונה.
גרסאות פסנתר לזוהר ארגוב במופע הצדעה?
אז מדוע שהפסטיבל לא יצדיע, למשל, למיטב השירים של זהר ארגוב ז"ל, שאין ספק שהפכו לקונצנזוס ישראלי? אגב, זהר ארגוב התחיל את הקריירה בשירי רוק, ורק אז עבר להמציא מחדש את המזרחית. דמיינו לכם ערב מחווה שכזה, שכולו גרסאות פסנתר לשירים הגדולים של זהר. קרולינה תשיר את "אלינור" ו"צל עץ תמר ואור ירח", ערן צור את "הפרח בגני" ו"בדד", חמי רודנר את "נכון להיום" ו"כבר עברו השנים", שי גבסו את "מרלן" ו"עד מתי אלוהיי", שלישיית "מה קשור" תפגיז במחרוזת - "מה לך ילדה", "להיות אדם", ו"סוד המזלות", ונינט, כמובן, תסגור את המופע עם "ים של דמעות".
מהצד השני ניתן לשאול - האם בעידן שבו ז'אנרים מתערבבים, הכותרות של "מוזיקה מזרחית" או "מוזיקה ים תיכונית" לא נועדו כיום בעיקר לצרכי מיתוג, מסחריות ויחסי ציבור? בבחינת - מי שמוגדר "מזרחית" ומבצע מוזיקה קצבית, רקידה ושמחה, מתאים להגדרות כמו "כפיים" ו"חפלה", ולכן מופיע ומתפרנס גם מהופעות בחתונות ואירועים פרטיים בהם הוא "עושה שמח", או שהשירים שלו מנוגנים באירועים כאלה כדי "לעשות שמח". ולעומתו מי שלא מוגדר "מזרחית" הוא לא "חפלה" ו"כפיים", ולכן מופיע פחות בחתונות ואירועים פרטיים, והשירים שלו לא ינוגנו בהם כדי "לעשות שמח".
כמובן שהמיתוג הזה של "מזרחית" ל"חפלה" ול"כפיים" מזיז הצידה אגף שלם, חשוב ובולט במוזיקה המזרחית - אגף שירי וזמרי הדיכאון, שגם אם זה לא בא להם בטבעיות, מוצאים את עצמם מקליטים שירים קצביים ושמחים, כדי לעבוד בחתונות ואירועים. אבל בדיוק אותו אגף, שעופר לוי (למשל) הוא מהמייצגים הבולטים שלו, מתאים לפסטיבל כמו הפסנתר.
נדמה שאחת התשובות היא ההגדרה שכל אמן מגדיר את עצמו. כי ההבדל בין "הפרויקט של רביבו" ל"כנסיית השכל" הוא לא רק שאלה "עושים שמח" ואלה לא, ההבדל הוא באיך שהם רואים את עצמם. "הפרויקט של רביבו" מגדירים את עצמם "מוזיקה מזרחית" ו"כנסיית השכל" מגדירים את עצמם "להקת רוק". אספירציות אמנותיות יש גם לאלה וגם לאלה. אבל אם "הכנסייה" היו מכנים את עצמם "להקה מזרחית", לא בטוח שהם היו מופיעים ב"פסטיבל הפסנתר".
_i.jpg "הפרויקט של רביבו בהאנגר (צילום: ארן חן)")